ג'ניפר קולידג' משתייכת לסוג השחקניות שאזכור שמן לא יגיד לכם יותר מדי אבל תפקיד אחד ואייקוני בקריירה שלה יבהיר לכם במי מדובר ברגע אחד: "אמא של סטיפלר" - אחת הדמויות שעיצבו את המונח M.I.L.F ׁ(אמא שהייתי רוצה לשכב איתה, בתרגום מנומס) בתרבות הפופולרית.
השנה היא 1999 וקומדיית הנעורים הקיצית "אמריקן פאי" בדיוק חרכה את מסכי הקולנוע ברחבי העולם. קולידג', אז בסוף העשור הרביעי לחייה ואחרי שנים רבות בתעשיית הבידור, גילמה תפקיד קטן אך משמעותי לעלילה - אמו הסופר מינית של סטיב סטיפלר (שון וויליאם סקוט). סטיפלר, תיכוניסט אמריקאי שטוף זימה, היה זה שאמור לגנוב את ההצגה אבל קולידג' - שהציגה מיניות נשית בוגרת ובטוחה בעצמה - הפכה לאחת הכוכבות הגדולות ביותר של הסרט.
כמעט עשרים שנה אחרי, אפשר לומר שאת פסגות ההצלחה של הסרט ההוא התקשתה לשחזר, אבל היא לחלוטין מצאה לעצמה מקום מכובד בתעשיית הבידור האמריקאית. בשנים האחרונות היא מככבת ב"מרוששות" של רשת CBS, שעונתה השישית עלתה לאחרונה בישראל (ימי א'-ה', HOT קומדי סנטרל), ובה היא מגלמת את סופי קצ'ינסקי, שכנה של גיבורות הסדרה, מקס וקרוליין (קאט דנינגס ובת' בהרס), שמגלמות שתי מלצריות נוי יורקיות שמתקשות לסגור את החודש. קצ'ינסקי היא מהגרת - כבר לא כל כך טרייה - מפולין, שלמרות שנותיה באמריקה לא אימצה את קודי ההתנהגות המקובלים ונשארה עוף מוזר ומצחיק. קצת כמו קולידג' עצמה, שנולדה לפני 55 שנים בבוסטון, מסצ'וסטס, והעדיפה תמיד את אור הזרקורים על פני חיי נישואין או הקמת משפחה.
למרות שמדובר בסיטקום קליל למדי "מרוששות" נוגעת לא פעם בנושאים חברתיים - צעירים שלא מצליחים לסגור את החודש, מהגרים באמריקה, אמהות חד הוריות ועוד. עד כמה את מעורבת חברתית?
"אני חושבת שאם התכנית שלנו הייתה משודרת ברשת כבלים כמו HBO, למשל, היא הייתה יכולה להיות הרבה יותר פוליטית. ככל שאני מתבגרת אני מבינה שלמרות שזה נחמד לשתף פוסטים חברתיים באינסטגרם וכד', הדבר הכי משמעותי הוא לתרום כסף לאנשים ולארגונים. זה מה שבאמת עושה שינוי. אני אוהבת את התכנית שלנו, אבל אנחנו נוגעים בפוליטיקה באמצעות הומור, והייתי שמחה בהזדמנות להשתתף בתכנית שנוגעת בסוגיות פוליטיות עמוקות יותר".
זאת כבר עונה שישית שבה את חוזרת לגלם את סופי בסדרה. מה הדבר הכי מעניין שאנחנו יכולים לצפות לו?
"אני הופתעתי מזה שהכותבים בחרו לתת לדמות שלי ילד. לא חשבתי שהם ילכו לכיוון הזה אבל כותבים אוהבים להפתיע, ולמרות שהצורה בה היא מתנהגת גורמת לאי נוחות מסוימת - נראה לי שלשם הם כיוונו. אני חושבת שסופי היא אסון מהלך ואם די מביכה, אבל היא אוהבת את הילד שלה. באופן אישי, אני לא אמא, כך שאני מגלמת אותה בדרך בה אני יכולה רק לשער שבה הייתי מתנהגת".
לפעמים את חושבת, "לו הייתי אמא, באיזו דרך הייתי מגדלת את ילדיי?"?
"יש סיבה בגללה בחרתי שלא להביא ילדים, חשבתי שלא אהיה טובה בזה ואני מאמינה שזה הולך יד ביד עם מי שאני כאדם".
בסופו של דבר את אמריקאית, ילידת בוסטון גאה, שמגלמת מהגרת פולנייה. איך התכוננת לתפקיד?
"האמת שניסיתי להיפגש עם מדריכת שפות שניסתה להסביר לי איך לדבר במבטא פולני, אבל לדעתי זה עדיין לא נשמע טוב. לדעתי מה שקרה הוא שאחד ממפיקי התכנית ראה אותי עושה חיקוי של סטודנטית שוודית שהכרתי בקולג' והגיעה אלינו בתכנית לחילופי סטודנטים. היא הייתה מאוד מאוד יפה, בגובה מטר שמונים ושמונה ומראה כללי של דוגמנית-על, אבל כשהיא דיברה היה לה קול ממש מוזר. זה נשמע קצת כאילו היא חירשת (מחקה את הצורה בה היא דיברה - ב"ב) אבל היא בכלל לא הייתה חירשת. בקיצור, חיקיתי אותה פעם באיזו הופעה ואז המפיק ניגש אליי ואמר לי: 'אני חושב שיש לי תפקיד בשבילך בתכנית שלנו'. אם אתה שואל אותי, אני חושבת שהמבטא של סופי הוא שילוב של בחורה שוודית ובחורה חירשת".
את ביקורתית כלפי המשחק שלך?
"(צוחקת) לפעמים כשאני צופה בתכנית אני חושבת: 'וואו, בטח הגעתי ממש עייפה לצילומים באותו היום כי שכחתי לעשות מבטא'. אפשר לראות כשאני עם אנרגיות נמוכות. כשהתחלתי את התכנית לא היה לי מושג שזה יימשך שש שנים, חשבתי שמדובר בתפקיד של מספר פרקים אבל הנה אנחנו היום ואין לי תלונות".
כמו הרבה צעירים בניו יורק, גם הגיבורות של הסדרה עובדות כמלצריות. צפיתי בראיון איתך בו סיפרת גם על התקופה שלך כאחת כזאת, מסתמן שצברת לא מעט חוויות.
"אוקיי, לא הייתי מלצרית טובה מאוד. לא פעם נהגתי להתחבא בשירותי הנשים (צוחקת). עבדתי כמלצרית קוקטיילים וכשאת רואה אנשים שיושבים בלי משקה - את אמורה לגשת אליהם ולשאול 'מה תרצו לשתות?'. אז הרבה פעמים פשוט התחבאתי בשירותי הנשים ולקוחות פשוט לא קיבלו משקאות. המדים של הבר היו מעין ז'קטים לבנים כאלה שעלו למלצריות איזה 10-15 דולר ואחרי כל משמרת היה צריך לשלוח את הז'קט לניקוי יבש. לרוב הבנות היו איזה שלושה או ארבעה ז'קטים אבל לי לא הייתה מכונת כביסה, אז פשוט קניתי אחד חדש בכל משמרת. אני זוכרת שכשסיימתי את העבודה שם נשארתי עם משהו כמו אלף ז'קטים".
טוב, נשמע שהיית מלצרית די יוצאת דופן.
"(צוחקת) אני זוכרת שבלילה של ה-4 ביולי (יום העצמאות האמריקאי - ב"ב) היו לי כרטיסים למופע זיקוקים מרהיב על גג של איזה בניין בניו יורק, ולא מצאתי אף אחת שתחליף איתי משמרת. מפה לשם, גרתי ליד בית חולים והתחננתי בפני נהג אמבולנס שידביק לי רטייה על העין, ובמשמרת שלפני ה-4 ביולי סיפרתי לאחראי שמישהו במסיבה כיבה לי סיגריה בעין וכך התחמקתי מהמשמרת. זה סוג החוויות שאני זוכרת כמלצרית. אפשר לומר שלא היית מסורה במיוחד אבל הייתי צעירה מאוד. היום אני כבר לא יכולה להשתמש בתירוצים האלה כי יפטרו אותי".
אחת הדמויות הכי מזוהות איתך היא כמובן זו של אמא של סטיפלר, בקומדיית הנעורים "אמריקן פאי". את נהנית לגלם דמויות כאלה שהן סקסיות ומאוד בטוחות בעצמן?
"האמת היא שאלא אם את בת מזל במיוחד, שחקנית מסוג מריל סטריפ, ולוקחים אותך לגלם שורה של דמויות מגוונות במיוחד - הרבה פעמים את פשוט מגלמת אישה סקסית בסרט אחד ואז התסריט הבא שיגיע הוא של מישהי אפילו יותר מינית. זה סוג התפקידים שמציעים לי, ואחת להרבה זמן יהיה לי מזל ואני אקבל תפקיד שונה לחלוטין כמו התפקיד ב'לא רק בלונדינית'. זה היה תפקיד כל כך שונה עבורי כי הדמות של פולט לא הייתה מינית בשום צורה וזה היה כיף".
נשמע שזה מפריע לך.
"אם הייתי יותר חופשייה מבחינה פיננסית המצב היה אחרת. אתה יודע, מציעים לך תפקידים מסוימים ואני חושבת 'כדאי שאני אקח את זה', הייתי מעדיפה לומר 'לא תודה. אני מחכה לתפקיד של רוצחת סדרתית', אבל האמת היא שיש לי משכנתא לשלם. התפקידים המיניים האלה זה מה שמציעים לי והייתי מקבלת בשמחה כל תפקיד אחר. אותו דבר לגבי קומדיות - אני לא חייבת לשחק רק בקומדיות אבל זה מה שמציעים לי. הבמאי היחיד שנתן לי תפקיד דרמטי זה ורנר הרצוג, שנתן לי דמות נהדרת בסרט 'פקד מושחת' לצד ניקולס קייג'. גילמתי נרקומנית ואלכוהוליסטית, וזה התפקיד הרציני היחיד שקיבלתי אי פעם. אגב, גם על זה מישהו אמר לי פעם: 'ראיתי אותך בסרט הזה והכנסת אותי לדיכאון'. באמת, בכנות - אשמח לעשות משהו שונה אבל לא הציעו לי שום תפקיד אחר".
"בגלל הדמויות שאני מגלמת אנשים חושבים שאני ממש טיפשה"
תפקידים שקולידג' דווקא מקבלת לא מעט הם כמדובבת בסרטי אנימציה. אחרי שתרמה את קולה לסרטים כמו "איגור", "רובוטים", "דוקטור דוליטל" (ועוד), תוכלו לשמוע אותה בקרוב מדובבת את Mary Meh, אמו של גיבור הסרט "אימוג'י: הסרט" שייצא בקיץ הקרוב. בקומדיה, שמוקדשת כולה לחבריו הטובים ביותר של האדם המודרני - אימוג'יז, מגלם טי.ג'יי. מילר ("עמק הסיליקון") את ג'ין, אימוג'י מרובה הבעות שלא מצליח למצוא את מקומו בעולם החדגוני של האימוג'יז ויוצא למסע כדי להפוך לאימוג'י מהשורה.
בחיים האישיים יוצא לך להשתמש הרבה באימוג'יז?
"אני משתמשת בהם לא מעט. במיוחד בסוף משפט כי אני מעדיפה לא להשתמש ב-XOXO (קיצור מקובל בשפה האנגלית ל'נשיקות וחיבוקים' - ב"ב) עם אנשים שאני נמצאת מולם בקשר עסקי. לשלוח אימוג'י של לב זה יותר מדי, אז אני משתמשת בהם כל הזמן כי זה מאפשר לסגור התכתבות בצורה נחמדה. אני אוהבת במיוחד את האימוג'י של הקקי המחייך ואת השטן האדום. בגלל זה כשהתפקיד הזה הגיע משום מקום ובלי שום אודישן - כל כך התלהבתי! אמרתי 'אני מעריצה שלהם'. בימינו מי רוצה לרשום 'נשיקות' או 'שלך לנצח'?".
שאלת בונוס לסיום: מה הדבר הכי נחמד בלהיות ג'ניפר קולידג'?
"אני חושבת שבגלל הדמויות שאני מגלמת' אנשים חושבים שאני ממש טיפשה. אז אם אני עושה דבר - כל דבר - שהוא קצת יותר מטיפשי הם מתרשמים. אנשים באים אליי עם כאלה ציפיות נמוכות, שאם הם רואים אותי שורכת שרוכים הם יגיבו ב-'וואו!'. גילמתי כל כך הרבה אנשים לא חכמים, אז הם פשוט מתרגשים אם אני מצליחה לחבר משפט כמו שצריך. זאת דרך מעולה לחיות - תחשוב מה היה קורה אם הייתי מגלמת דמויות שהיו גורמות לאנשים לחשוב שאני ממש חכמה והייתי צריכה לעמוד בציפיות. אם לאנשים יש אפס ציפיות ממך אתה תמיד תפתיע אותם לטובה".