לא רק הטבע מתקדם בזכות האבולוציה, גם הטלוויזיה פועלת באותה דרך בדיוק. סדרות גדולות לא מופיעות בדרך כלל משום מקום, הן בונות את היסודות שלהן על קרקע שהוכנה מראש על ידי אלו שבאו לפניה. "הומלנד" בנתה את המודל שלה על בסיס איום הטרור התמידי שהותירו אחריהם ג'ק באואר ו-"24", "שובר שורות" שאבה השראה מהאיזון העדין בין ניהול עסק ומשפחה שהולידה "הסופרנוס". אבל "הסקס של מאסטרס" (שם נוראי, אגב. לא כל משחק מילים באנגלית עובד גם בעברית) הוא שלב שונה לגמרי באבולוציה. הסדרה לא רק ממשיכה את דרכן של "סקס והעיר הגדולה", "בנות" ו-"משחקי הכס" בתחום הנועזות והתוכן הגרפי, אלא לראשונה מעזה להסתכל לנו בעיניים מבעד למסך ולהצהיר בפשטות: "בואו נדבר על סקס".
דוקטור, תציל אותי
"הסקס של מאסטרס" מבוסס על ביוגרפיה מאת תומס מאייר, שמתארת את המחקר פורץ הדרך לגבי מיניות האדם של שני חוקרים במהלך שנות ה-50 בארצות הברית. במרכזה עומדים ד"ר וויליאם מאסטרס, מומחה בעל שם לפוריות, ווירג'יניה ג'ונסון, זמרת מועדונים לשעבר, גרושה ואם לשניים, שהופכים בדרך לא דרך לשותפים במשימה לספק הסבר מדעי למה שמתרחש בין הסדינים. החלק המבריק כאן הוא המפגש בין החברה הפוריטנית של הפיפטיז לבין העידן האובר ליברלי שבו אנחנו נמצאים. בין בושה וצנזורה לאיברים חשופים ומתירנות מינית כמעט מוחלטת. הסדרה לא רק משחקת באופן מודע לחלוטין על מפגש הקצוות הזה, אלא הופכת אותנו לשותפים מלאים לסקרנות הנאיבית שמלווה אותה.
את הסקרנות הזאת מובילה עוד דמות בז'אנר הלקויים חברתית, שהפך כל כך פופולארי בשנים האחרונות בטלוויזיה. באחת מהסצנות הראשונות של הפרק הראשון נראה ד"ר מאסטרס מתחבא בארון ביתה של זונה חביבה, מצויד בסטופר ופנס, ומתעד את האקט הסוער שמתרחש בחדר. ההתעניינות שלו במושגים כמו אורגזמה נמדדת במונחים של גלי מוח ודופק, זמני גירוי ולחץ דם. חוסר היכולת להבין את המיניות האנושית הופך אותו למופתע במיוחד כשהוא מגלה שאפשר גם לזייף אותה. את הגישה הקרה והאפורה הזו הוא מביא גם לביתו שלו ביחסיו הלקויים עם אשתו. היא קוראת לו "אבא" והוא לא מסוגל להביט בפניה בזמן שהם שוכבים. היא חיה בתחושת אשמה על חוסר יכולתה להביא ילדים לעולם, מבלי לדעת שזו דווקא עקרותו של המומחה העולמי לפוריות שאחראית לכך.
הקונטרה מגיעה עם דמותה של ג'ונסון, שרואה את התחום מזווית הפוכה לחלוטין. אישה אטרקטיבית וחושנית, שמתעניינת במין פשוט משום שהיא נהנית לקיים אותו ורוצה לדעת עליו יותר. המפגש ביניהם הוא התנגשות בין שתי עולמות שלעולם לא היו נפגשים אלמלא המחקר, מה שמוליד כמובן מתח מיני מטורף שיכול היה להחזיק לבד סדרה משל עצמו. גם כאן הסדרה משחקת נהדר על קו התפר בין השניים, כשהשניים צופים בזוגות שהולכים עד הסוף ובנשים שמענגות את עצמן, בזמן שהמתנדבים מחוברים לחוטים ומכשירים שמודדים כל אספקט גופני אפשרי. מצד אחד אלו סצנות חושניות מאד שהולכות רחוק עם תחושת המציצנות שהן מעניקות לצופה. אבל מצד שני העיסוק המדעי לא נעשה בקריצה ולא בהומור, ההתייחסות אליו רצינית וכנה וגורמת למה שהיה יכול להיראות כמו סליז להפוך לחלק מסקרן לא פחות.
שמים את הסקס במרכז
זה לא אומר ש"הסקס של מאסטרס" נעדרת חוש הומור. ההקפדה על הדרמה והקו המדעי משולבת בתסריט שנון של מישל אשפורד (יוצרת הסדרה וזוכת האמי על בימוי "הפסיפיק"), מלא סיטואציות ודיאלוגים כיפיים ומשעשעים במיוחד. החל מרופאה שמתנדבת לשכב עם רופא למען הניסוי ומאבדת בו עניין מיד לאחר מכן ועד להרצאה שמאסטרס נאלץ לעשות בפני שורה של נערות עובדות כדי שיסכימו לקחת חלק בניסוי. כל אלה משולבים בשיק נוסטלגי שמצליח להזכיר את האווירה של "מד מן" מבלי לגרום לתחושה שמישהו כאן ניסה להעתיק. אבל הנשקים הכבדים שלה נמצאים בגזרת המשחק. מייקל שין הוא אחד השחקנים המוכשרים שמסתובבים בשנים האחרונות בתעשייה וכאן הוא מייצר דמות מדויקת ומעוררת סימפטיה של וורקוהוליק שאיבד את התשוקה לכל דבר אחר בחייו. מנגד, ליזי קפלן חתומה על הדמות הנשית הכי רעננה, סקסית ומבריקה שנראתה כבר הרבה זמן על המסך הקטן. השילוב הזה עוד יוליד לא מעט מועמדויות לפרסים בשנים הקרובות.
"הסקס של מאסטרס" היא הסדרה הטובה של סתיו 2013 בפער עצום על המתחרות. שילוב של תסריט חכם ומלא תובנות מרעננות, שחזור תקופתי נהדר וצמד גיבורים שייגרמו לכם להתאהב כמעט מהרגע הראשון. נועזת מספיק כדי לגרום לכם להציץ ולהסתקרן ומורכבת מספיק כדי שתישארו איתה עד שתגלה את התשובות לכל השאלות הבוערות. יחסית לחברה שהייתה אובססיבית לגבי מין כמעט מאז תחילת דרכה, כמעט קשה להאמין שלקח כל כך הרבה זמן עד שמישהו החליט לשים אותו סוף סוף במרכז. מצד שני, כנראה שככה זה עם תשוקה: הציפייה רק מגבירה את ההנאה.
"הסקס של מאסטרס" משודרת מדי שבת ב-yes Oh ב-22:30 וב-HOT3 ב-22:10