באמריקה של היום, אסור להגיד מילה רעה על אדם לא לבן, אחרת תואשם בגזענות ואולי אפילו תאבד את מקום עבודתך. זה נכון גם כשמדובר באנשים לא לבנים שמעודדים את תרבות האונס באופן פעיל. פעילים למען הקהילה השחורה יגידו לכם שהדבר הכי גרוע באמריקה זה להיות שחור. מה שהם שוכחים זה שצבע העור השחור גם מקנה להם חסינות מוחלטת בחברה האמריקאית, שמפסיקה לבדוק את העובדות ברגע שמישהו צועק "גזענות!".
קריאות דומות לאלו שמענו רק לאחרונה בתעשיית הבידור, במסגרת הקרב שהתחולל בין ניקי מינאז' לטיילור סוויפט לאחר הכרזת המועמדויות לפרס קליפ השנה של MTV. מינאז' פצחה ברצף של טענות נגד תעשיית המוזיקה תחת הכותרת "אפליה על רקע גזעני" – הנושא הכי טעון באמריקה היום. הנושא הזה כל כך טעון עד שהתקשורת (הלבנה ברובה) שיקפה את הנרטיב הזה מבלי לבדוק את טענותיה של מינאז'.
אז הנה כמה עובדות. ראשית, "אנקונדה" אכן שבר שיאי צפייה כפי שמינאז' טוענת, אבל "Bad Blood" של סוויפט שבר מאז אחד מהם (שיא הצפיות בתוך 24 השעות הראשונות לשחרורו). חשוב מכך: שירה של סוויפט הגיע למקום הראשון בדירוג הבילבורד האמריקאי (ומחזיק שם כבר חודש וחצי), בעוד זה של מינאז' הסתפק בזמנו במקום השני (מתחת לשיר אחר של סוויפט, אגב). ומצד שני, זה לא שב-MTV באמת פסחו על מינאז' או על הקליפ הפורנוגרפי שלה; הוא זכה למועמדות לפרס קליפ ההיפ הופ הטוב ביותר והקליפ הטוב ביותר של זמרת.
@NICKIMINAJ I've done nothing but love & support you. It's unlike you to pit women against each other. Maybe one of the men took your slot..
— Taylor Swift (@taylorswift13) יולי 21, 2015מונולוגים מהתחת
לא ברור מה עובר על כותבים ועורכים באמריקה לאחרונה, אבל נראה שהפחד להיתפס כגזעניים כל כך משתק אותם עד שהם לא מעזים לערער על טענות או לבדוק אותן לעומק אם הן מגיעות מאנשים שחורים. הקומיקאי ג׳ים נורטון אמר זאת הכי טוב בספיישל החדש שלו בנטפליקס: ״אתה יכול ממש להסתבך אם תשתתף בשיח הגזעי -- (רק) אם אתה לבן״. זה מה שהגן על קוסבי לאורך עשרות שנים, וזה גם מאפשר לניקי מינאז׳ לפלוט מונולוגים מהתחת ואף אחד לא יערער על מה שהיא טוענת. כך, למשל, הם יתעלמו מהתוכן של "אנקונדה" וישתפו פעולה עם שנאת הלבנות הרזות תחת מסכה של פמיניזם.
אם מינאז' חשה צורך לקלל נשים רזות ("Fuck the skinny bitches!"), כפי שהוא עושה בשיר, אולי זה בגלל שהיא לא באמת אוהבת את התחת הגדול שלה. זה תרגיל שכל פסיכולוג מכיר: אדם יורד על אחרים כדי לאהוב את עצמו. הניסיון של מינאז' להציג את הסיפור כאפליה על רקע מראה חיצוני רק ממחיש את האובססיה שלה עם רזון. ביטחון עצמי שמבוסס על "אני פחות/יותר מהאחר" הוא לא ביטחון עצמי אלא נרקיסיזם. זה בדיוק מה שגורם לגברת עם התחת לשכוח את מלכת הפופ האמיתית של אמריקה – ביונסה.
קווין בי דווקא זכתה למועמדות בקטגוריה שהתעלמה ממינאז', בזכות הקליפ ל"7/11". ביונסה, להזכירכם, היא לא בדיוק אישה קטנת ממדים. היא האישה שהכניסה את המושג "בוטילישס" לא רק לעולם הפופ, אלא גם למילון וובסטר. ליד ביונסה המלכותית נראית מינאז' כמו ליצנית חצר ממורמרת. המונולוגים מהתחת של מינאז', שכללו גם האשמות כגון "כשמדונה או בריטני ספירס העזו להיות מיניות הן קיבלו פרסים", מפספסים את הפואנטה: אם רבות וטובות עשו זאת לפנייך, מה שאת עושה הוא לא חדשנות אמנותית. זו העתקה ופרובוקציה זולה.
עוד טענה מגוחכת של מינאז' הייתה ש"טידאל" (שירות הסטרימינג של ג'יי זי) לא קיבל קרדיט בגלל שמייסדיו שחורים, לעומת ההוקרה התקשורתית לה זוכה סוויפט במלחמה מול ספוטיפיי ואייטיונס. הטענה הזו מופרכת בגלל שיש הבדל מהותי בין הסיפור של "טידאל" לקרבות של סוויפט. סוויפט פעלה לטובת כלל המוזיקאים וניצחה את אפל הענקית עבור כולם. החבר'ה של "טידאל", לעומת זאת, חשבו בעיקר על עצמם. סוויפט יצרה מהומה על כך שחברת הענק נותנת הנחות ללקוחות על חשבון האמנים, בעוד מינאז' חברה לאמנים אחרים כדי להרוויח יותר על חשבון הלקוחות. סוויפט ניצחה את השיטה עבור כולם, בעוד מינאז' נמצאת עם אלה שניסו לנצח את השיטה עבור עצמם.
_c.jpg "ביונסה, גלסטונברי (צילום: Gettyimages IL, getty images)")
הרעש שעוררה מינאז' גורם לתקשורת להתעלם מהסיבה האמיתית שבגללה "אנקונדה" לא מועמד לקליפ השנה ולא הגיע ללב המיינסטרים כמו "Bad Blood". זה לא קשור לצבע עור או למשקל. זה קשור לפורנוגרפיה, לתוכן השיר, למסר שמועבר בו. ההיפ הופ חוטף לא מעט ביקורת בגלל יחסו לנשים. בקליפ ל"אנקונדה" ניקי לא אומרת "הי, תפסיקו להתייחס אלינו ככה", אלא "אני יכולה לעשות את זה טוב מכם". בהקשר פמיניסטי, זה מגוחך.
ניקי מינאז' מעודדת את תרבות האונס. בתרבות הזו נשים הן אובייקט בלבד. אישה שהופכת את עצמה לאובייקט מיני מובהק לא מעצימה את עצמה ואת אחיותיה, אלא פשוט מקדמת את התרבות שמחפיצה אותה. מינאז' לא צריכה להיות מודל לחיקוי לנערות ולנשים צעירות, בלי קשר לצבע עורה או לכישרונה. כמו ביל קוסבי, היא מטפחת תדמית שקרית בחסות השיח הגזעי. הטענות של מינאז' ושל קוסבי – ושל מי שהולך אחריהן בעיוורון – מעודדות את סתימת הפיות בכל מה שקשור לביקורת על אדם שחור באמריקה. תקראו לזה "אפליה מתקנת", אבל אל תשכחו שזה בדיוק מה שאיפשר לביל קוסבי להכחיש את התלונות נגדו במשך יותר מדי שנים.