עם סדרה אמריקאית שמועמדת לשלושה פרסים בטקס הקרוב, סרט קולנוע בעבודה וסדרה חדשה בפיתוח, לחגי לוי אין זמן לריב. למי שחיפש דם רע בין היוצר הישראלי לרשת "Showtime", הוא מבשר כי מדובר בסך הכל בציטוט שגוי שהתנפח ("זו סדרה מוצלחת ואני אוהב אותה"). בינתיים הוא מעורב בהפקת העונה השנייה, עובד על פרויקט טלוויזיוני בינלאומי חדש, ולא מוותר על ישראל לטובת הוליווד. ראיון
חגי לוי הוא איש עסוק מאוד. הוא עובד על עיבוד קולנועי ליומנה של אתי הילסום (צעירה יהודייה שחיה באמסטרדם בתקופת הכיבוש הנאצי וניהלה קשר לא קונבנציונלי עם פסיכולוג גרמני); מעורב בהפקת העונה השנייה של "הרומן", הסדרה המצליחה שיצר לרשת Showtime ביחד עם שרה טרים; ונמצא בשלבים ראשוניים של פיתוח סדרת דרמה בינלאומית חדשה עם "קשת".
"הסדרה תעסוק בקפיטליזם של מערכת הרפואה", מספר לוי. "המערכת הזאת התחילה כמערכת ציבורית, כחלק מעיסוק נעלה ואלטרואיסטי, והפכה בשנים האחרונות לקורבן של השיטה. אנשים שוכחים למה הם נכנסו למקצוע הרפואה. שוכחים את החמלה".
זאת תהיה בעצם סדרה דוקומנטרית, או משהו שדומה יותר ל"המקוללים" (סדרה כמו-דוקומנטרית של לוי ששודרה בערוץ 8)?
"לא, לא. זאת סדרה עלילתית. אני עדיין לא יודע מה תהיה הצורה של הסדרה החדשה. בדרך כלל יש לי רעיון, שמתפתח לסיפור, ואז אני מבלה הרבה זמן בניסיון למצוא את הצורה שמתאימה לו. אני מניח שגם פה זה יהיה ככה".
איך נולדה הסדרה?
"יצר אתי קשר עזגד גולד, פסיכיאטר ומומחה לאתיקה רפואית, שהעניין בדמו. הוא פנה אלי אחרי שראה את "המקוללים" וקרא דברים שאמרתי. מצאנו שפה משותפת. לשנינו יש רצון לעשות משהו כדי לעורר עניין, כדי לשנות. זה סוג הדברים שמעניין אותי. מדובר עדיין בפיתוח ראשוני. אני רק יכול להגיד שהסדרה עוסקת בבית חולים, ושמתרחשות שם כל מיני אינטריגות שמובילות לחשיפות של אינטרסים".
"הרומן" בדרך לעונה שנייה
יצירה מתוך הפצע
לוי עובד על הסדרה החדשה בשעה ש"הרומן" עדיין רצה ועושה חיל. לפני כחודשיים חודשה התכנית לעונה שנייה, ובטקס גלובוס הזהב שייערך בשבוע הבא היא מועמדת לשלושה פרסים, לרבות פרס הדרמה הטובה ביותר. אלא שעל ההצלחה העיבו שמועות בדבר משבר בין לוי לבין האולפנים וצוות ההפקה.
אז מה בעצם קרה עם "הרומן"?
"היו מראש כמה אופציות לגבי מידת המעורבות שלי בהפקה. הייתי מאוד מעורב בפיילוט, וגם היה לי קרדיט של שואוראנר (היוצר המנהל את התכנית – ע.ה) שותף. ואז חזרתי לעבוד על "המקוללים", שהייתה חשובה לי לא פחות. ועדיין, הייתי מעורב במהלך הכתיבה של הסדרה, בצילומים שלה, בצפייה בגרסאות. בקרוב אני נוסע ללוס אנג'לס כדי לעבוד על העונה השנייה. מישהו ציטט אותי לא נכון, וזה התנפח".
איך היחסים שלך עם שרה טרים?
"אנחנו חברים מאז 2007, והחברות עדיין קרובה. כך נולד שיתוף הפעולה וכך הוא ממשיך. את 'הרומן' היא הובילה באופן הרבה יותר אינטנסיבי, והרי כל סדרה עשויה מאותם חומרים וכל אחד עושה את הדבר שלו. שרה הובילה את 'הרומן', והיא לקחה אותה לכיוון שלה. אבל אני אוהב מאוד את 'הרומן' וחושב שהיא מוצלחת מאוד".
אתה רואה את העתיד שלך בהוליווד, או בארץ?
"אני מקווה שגם וגם. העבודה בארץ מאוד חשובה לי. החופש האמנותי, האפשרות לעשות כל מיני דברים יותר ניסיוניים שקשורים לתרבות מקומית. אבל אני לא רוצה לוותר גם על האפשרות לעשות בחו"ל דברים בסקאלה גדולה יותר".
חופש אמנותי. "המקוללים" | צילום:
שרק דה מאיו
בשנים האחרונות, בעקבות ההצלחה של "בטיפול", נראה שהתעשייה בארץ מלכתחילה פונה לשווקים חיצוניים. לדעתך זה מועיל ליצירה המקומית?
"זה מורכב. בתעשייה, ככל שעשו בה תמיד דברים מאוד מעניינים ומרתקים, הייתה שפיפות רוח. תחושה שאי אפשר להתפרנס. אנשים עבדו, ועבדו קשה, ועדיין היו במצב כלכלי דחוק. זה מצב נורא מדכא. עם הפריצה לשוק הבינלאומי, נפתחה פתאום אפשרות לנס. העובדה שאתה אומר 'משהו יכול לקרות מזה', הופכת את העבודה לקלה יותר. הצד הבעייתי הוא, שיש אנשים שמנסים ליצור 'דבר שיצליח בחו"ל', ולא יוצרים דברים אותנטיים ומקומיים. אני עדיין חושב אולד-פאשן - בסופו של דבר יש לך פצע, וממנו אתה יוצר. לא מהמחשבה הצינית והמחושבת. אני משתמש בז'אנר כדי לשנות את המציאות. אפילו מודעות זה משהו".
ועכשיו, כשהבחירות בפתח, אתה חושב שיש סיכוי לשנות את המציאות?
"לעיתים מאוד נדירות עסקתי בפוליטיקה ביצירות שלי באופן ישיר. אני פסימי ואופטימי, כמו הרבה אנשים. הרבה פעמים אני חושב שהשינוי היחיד יכול להתרחש רק מבחוץ, ולא מתוך החברה הישראלית. אבל השינוי הוא לא תמיד פוליטי. בכל מקרה, בכל פרויקט שאני עושה אני חייב להבין למה. הסיבה הזאת קשורה באמונה בערך של הדבר הזה. אחרת זה קשה. גם ככה זה קשה, אבל אחרת זה בלתי אפשרי".
