גורדון רמזי הוא מאסטר שף. בנוף הריאליטי הקולינרי של המאה ה-21, רמזי שולט ביד רמה. מאז שפתח את המסעדה הראשונה הנושאת את שמו בלונדון – מסעדה שזכתה לשלושה כוכבי מישלן ולתואר המסעדה הטובה ביותר בבריטניה – הפך רמזי גם לאישיות טלוויזיונית מוכרת. זה התחיל כשהופיע בשני סרטי תעודה בערוץ ה-4 הבריטי ושפט בתחרויות למסעדנים צעירים. ב-2004 כבר היו לו ביד שתי סדרות מצליחות: "בעזרת השף", בה הוא מסייע למסעדות כושלות; ותחרות השפים "מטבחי הגיהינום". ב-2006 שלחה אותו האחרונה אל מעבר לאוקיאנוס, לגרסה האמריקאית המצליחה שרצה כבר 13 עונות (ועוד שלוש בדרך). רמזי הבשיל והפך לאחד השמות החמים בריאליטי.
לפני חמש שנים עשה רמזי מהלך חשוב נוסף בבניית הרזומה הטלוויזיוני שלו, כשהחל להוביל את "מאסטר שף" האמריקאית - עיבוד לפורמט בריטי של ה-BBC (שלמעשה רץ לסירוגין עוד מ-1990 בווריאציות שונות). הפורמט, שהגיע במקביל גם אלינו (הערב ב-21:00 תעלה ב"קשת" עונת ה-VIP), נחשב לאחד הפורמטים הטלוויזיוניים המצליחים בעולם. כמעט 50 מדינות כבר משדרות אותו בגרסה האמריקאית ובגרסאות מקומיות. רמזי הפך לפנים המזוהות ביותר עם המותג.
גרסת הילדים של "מאסטר שף", שעלתה אף היא בישראל, הגיעה בשנה שעברה גם לארה"ב. "מאסטר שף ג'וניור" התחבבה במהירה על המבקרים והצופים כאחד. בראיון עמו בלוס אנג'לס, רמזי שמח לפרגן לקולגות הישראלים: "אני שומע לא מעט על ההצלחה של 'מאסטר שף' הישראלית", אומר רמזי. "שולחים לי מיילים ומעדכנים אותי בנתוני הרייטינג ובפופולאריות. זה פשוט נהדר. אני שמח שבהרבה מדינות משדרים את הגרסה האמריקאית, אבל הכי מרגש זה לדעת שיש גרסאות מקומיות כמו אצלכם בישראל".
וגם השאלנו לכם את מיכל אנסקי, שהייתה שופטת אורחת בעונה השנייה בגרסה האמריקאית.
"נכון, היא בחורה מקסימה. ייאמר לזכותכם בישראל שהקדמתם את האמריקאים בשילוב הכה חשוב של אישה בפאנל השופטים של התכנית - משהו שאנחנו עושים לראשונה רק בעונה הבאה של 'מאסטר שף'. עד עכשיו הייתה הגמוניה גברית – אני יחד עם השפים אליוט גרהאם וג'ו בסטיאניץ'. בסטיאניץ' עזב, ובמקומו הגיעה כריסטינה טוסי. היא מתמחה באפייה, מה שמוסיף לתכנית אלמנט של המומחיות הספציפית שלה. כך אני מאמין שיש ערך לתחום בו מיכל מתמחה. יש דומיננטיות גברית בכל הקשור לשפים, וחשוב שילדות יראו דמויות נשיות על המסך".
יש סיכוי שנראה אותך מתארח ב"מאסטר שף ישראל"?
"אני אשמח להזמנה. בקיץ האחרון התארחתי בגרסה הפולנית. עשיתי מכל הביקור טיול ביחד עם בתי הבכורה, מייגן. ביום ביקרנו בכל מיני מקומות היסטוריים, ובערב הגענו לצילומים של 'מאסטר שף'. אין לי ספק שנכון לי ביקור מהנה אם אגיע אליכם. המטבח הישראלי הוא כמו היפהפיה הנרדמת: קסום ונפלא, וברגע שהוא מופיע בפני סועדים, הם מתאהבים. לעניות דעתי, אין דוגמה טובה יותר לחוויית סעודה משפחתית ראויה כמו אצל הישראלים. כל המרכיבים נמצאים שם בצורה המיטבית".
מה דעתך על גרסת ה-VIP?
"רשת 'Fox', בה משודרת התכנית, כבר הציעה לנו כמה פעמים לעשות גרסת מפורסמים. באופן אישי, אני בעד לתת במה לכישרון. בלב הפורמט, אנחנו זקוקים למטרה ולאמת. לראיה – הילדים שמגיעים ל'מאסטר שף ג'וניור', שיש לי המון סבלנות אליהם".
שמח במטבח
רמזי בן ה-48, נשוי ואב לארבעה, בכלל רצה להיות כדורגלן. הוא נולד בסקוטלנד, היה אוהד נלהב של הגלאזגו ריינג'רס, ואפילו סומן כמי שיגיע לקבוצת הבוגרים של המועדון. אולם פציעה בברך וקרע ברצועה הביאו את קריירת הכדורגלן לסיום מוקדם. רמזי, במקום כדורגל, התאהב בבישול. היום הוא כבר שם דבר בתחום הקולינריה הטלוויזיונית. הונו האישי מוערך בכ-120 מיליון דולר, והקבוצה בראשותו מחזיקה עשרות מסעדות ברחבי העולם כולו. הוא הוציא 21 ספרים.
"מאסטר שף ג'וניור", שעונתה השלישית משודרת כעת בארה"ב, היא הלהיט האחרון של רמזי. בתכנית אפשר לראות את הצד הרגיש והמתלוצץ שלו, שלא נחשף בתכניות כמו "מטבחי הגיהינום", שם השף הקשוח מפזר השפלות ומקלל את המתמודדים. בחברת הילדים, רמזי מתרכך בן רגע.
"קשה לי לצפות בהם בוכים כשמשהו לא מסתדר", הוא מספר. "אני תמיד מספר להם שהתחלתי לבשל רק כשהייתי בן 19. כשהייתי בגילם הצטיינתי בכדורגל, חשבתי שאהיה שחקן גדול – וזה לא ממש קרה. כשהם יהיו בגיל בו אני התחלתי לבשל, כבר יהיה להם ניסיון של כ-10 שנים, הם בכלל לא מבינים את גודל הפוטנציאל, את הדלתות שעוד ייפתחו בפניהם. אני גם לומד מהם על הדרך - בעיקר על עזות המצח בשילובים הלא שגרתיים של מרכיבים במנות שהם מכינים. אני מגיע מעולם המסעדנות, בו מנות מאוד מסודרות וקבועות, וגם עולות בהתאם. זה מונע מבעדי לקחת כאלו סיכונים ביומיום. הם מרשים לעצמם ללכת לאיבוד בבישול, וזה מעורר השראה. הם בשלב בחיים בו הם עדיין לא 'התקלקלו'. אלו המקומות בהם אתה מגלה הבזקים של חזון טהור".
הצלחת גרסת הילדים היא הפתעה?
"בהחלט. פתאום יש לנו פלטפורמה חדשה של הפורמט, שאנחנו רק מתחילים לנצל, והכל בסופו של דבר מסתכם בחינוך לכישורי חיים הכרחיים. התכנית נותנת לילדים במה ומסייעת להם להתפתח ולצבור ניסיון במטבח, והם יודעים להעריך את זה. זה כבר לא משנה אם הם באמת יבחרו להמשיך לעסוק בתחום בחייהם הבוגרים. אני מאמין שבדיוק כמו ספרות ומתמטיקה, בישול הוא מקצוע שצריך ללמד באופן ממסדי. בסופו של דבר אתה אוכל שלוש פעמים ביום, כל יום, ולאורך כל ימי חייך. זאת עובדה. עצם הימצאותם של ילדים, שמפגינים את כישורי הבישול והאפייה שלהם בגיל כל כך צעיר, העלו את הרף בקרב המבוגרים שהחלו להגיע להיבחן בשלבי הליהוק לגרסה הרגילה. עבורנו זה רווח מושלם - אנחנו מאזנים בין הפורמט לבני 8-13 לבין הפורמט למבוגרים מגיל 18 ומעלה. אני גם פתוח לעשות גרסה לגיל השלישי".
הקהל מוקסם לדעתך מילדים חמודים שמפתיעים במנות גורמה?
"צריך לזכור שכיום הדור הצעיר נתון ליותר מדי הסחות דעת סביבו, כך שברגע שהם נכנסים למסגרת הזו של מטבח ולומדים לבשל, זה נפלא. אני לא בעד ריאליטי שמבליט מתמודדים קנאים או סכינאים, זה מיותר. ודווקא בגלל שמדובר בילדים, שלא חוו את המציאות הנוקשה של לשרוד בעולם המסעדנות כדי להיות שף מצליח, זה מרתק. אתה צופה בכישרון נטו. אנחנו כאן כדי ליהנות, וזה מעל הכל. לפני כמה שבועות, ממש לפני חג המולד, עמדתי בדמעות כשצפיתי מהצד בבתי הקטנה מטילדה. היא לא הצליחה לטגן ביצה מקושקשת בצורה מושלמת, והיא פשוט התייסרה. אבל לא בכיתי בגלל שהיא לא הצליחה, אלא בגלל שהיא השתמשה במתכון שאינו שלי. אגב, מטילדה מגישה בעצמה תכנית בישול, בערוץ הילדים של ה'BBC'".
מה קורה עם כל האוכל אחרי המשימה?
"אנחנו לא מבזבזים אוכל, וגם דואגים שהילדים ילמדו זאת, כי זה משליך לכל החיים. צריך לכבד מזון ושאריות. כל המנות שרואים בטלוויזיה מגיעות בסופו של דבר לצלחות של כולנו, על הסט. אני אוכל הכל. זה חלק מהעבודה שלי".
עוד ב-mako תרבות: