הטוב הרע והוואט דה פאק: דירוג העונה הרביעית של משחקי הכס

10. "שתי חרבות" - פרק 1

ב"היפים והאמיצים" הודיעו פעם ככה סתם באמצע הפרק ש"התפקיד של ת'ורן פורסטר ישוחק מעתה על ידי ווינזור הרמון". זה היה מוזר ומעצבן, הקול הגברי שבישר הופיע משום מקום והשחקנים לא ממש היו דומים זה לזה חוץ מאותו צבע השיער. זה עדיין היה הרבה יותר מכבד ומכובד ממה שעשתה "משחקי הכס" כשהחליפה את דאאריו נהאריס הבלונדיני ארוך השיער בעוד שחקן ברונטי ומזוקן (כי אין שם מספיק כאלה), ואז בחוצפתה התייחסה אליו כאילו הוא מאז ומעולם היה שם ונראה ככה. "איפה דאאריו נהאריס? מישהו ראה את דאריו נהאריס?", שאלה חאליסי בחוסר חן, מתאפקת בכוח שלא לומר "אנחנו פשוט צריכים להסביר לצופים שזה אותו אחד ממקודם". HBO, זו אכן לא טלוויזיה. חוץ מזה, כמובן, פרק אקספוזיציה של פתיחת עונה, לא קורה כלום, בלה בלה בלה. אוברין מארטל הגיע, אבל זו הרי אכזבה בדיעבדית אחת גדולה, ואריה קיבלה את החרב שלה בחזרה. עצוב שביקום של "משחקי הכס" זה כבר נחשב איחוד מרגש.

9. "הראשון לשמו" - פרק 5 

הדבר הכי מתסכל ב"משחקי הכס" הוא לא שלא קורים דברים מעניינים בפרקים, אלא שקורים דברים כל כך לא מעניינים שמרחיקים אותך מהדברים שכן מעניינים. ב"הראשון לשמו" זה קרה פעמיים: דאינריז החליטה להישאר לשלוט במרין במקום פאקינג לצעוד כבר ל|מעלה מלך" ולהצטרף רשמית לסדרה אחרי שלוש וחצי עונות, ובראן החליט שעדיף להמשיך לתת להודור לכתת בשבילו רגליים בשלג מאשר להודיע לאחיו השלג שהוא, נגיד, בחיים. סצינת הקרב אצל קראסטר הייתה כולה טיזינג אחד גדול, ובסופה כולם גמרו בחוץ. המשחק הזה שבו מקדמים אותנו צעד קדימה ושלושים אחורה כבר מזמן לא כיפי אלא מעיק. זה מתחיל להיראות כאילו מישהו מפחד שאם כל הדמויות (כלומר רוב, כי דאינריז הרי מעדיפה לשלוטטתתת) יהיו שוב במקום אחד כמו בפיילוט, לא ממש יהיה להם על מה לדבר, אז עדיף פשוט להפריד עלילות.

8. "השומרים על החומה" - פרק 9

מחשבות לאחר דקת הצפייה הראשונה ב"השומרים על החומה": "זה התשיעי בעונה, כלומר משהו מיוחד, לא?".

מחשבות לאחר שלוש דקות של צפייה: "דווקא בחומה התחלנו? מה כבר יכול להיות מעניין שם?"

מחשבות לאחר חמש דקות: "אה, זה פרק ספיישל על החומה. מגניב".

מחשבות לאחר חמש דקות ושנייה: "אה, זה פרק ספיישל על החומה. פאק".

מחשבות לאחר עשרים דקות: "זו מלחמה עם שני לוקיישנים בלבד? זה נראה מאוד מרווח, איך יש להם זמן לטעון חצים באיזי ולהתווכח מי יורד לאן? ולמה ההוא ששולט בחיות לא משתלט על הזאב?"

מחשבות לאחר שלושים ושתיים דקות: "סאם, איגריט, ג'ון סנואו, הבחורה הזו של סאם עם התינוק - כל זה שווה רק אם שלושה מתוך הארבעה האלה מתים עד סוף הפרק".

מחשבות לאחר ארבעים וחמש דקות: "ממותה פחדנית, אז בשביל מה באת עד לפה בכלל? ואיך חץ כזה קטן יכול להרוג כזה ענק?"

מחשבות לאחר חמישים ושתיים דקות: "אחלה תוכנית, ג'ון סנואו, לצאת ולהיכנע. לא יכולת לחשוב על זה לפני שחצי משמר שופד"?

מחשבות לאחר חמישים ושלוש דקות: "זה פרק ספיישל זה? You know nothing, שואוראנרס".

7. "שומרת השבועה" - פרק 4

עוד הוכחה למשחקי התעתוע של "משחקי הכס": יש לנו פרק שלא קורה בו הרבה, ומה שכן קורה בו כבר בעצם קרה בעבר? (דאינריז כובשת עוד עיר, סאנסה עדיין על הספינה, מאג'רי עדיין תחמנית). סבבה, בואו נדחוף בסוף סצינת CGI שכולם ידברו עליה, כמו שאנחנו בדרך כלל עושים עם הדרקונים של דאינריז. מה מזמן עוד לא היה לנו? הבן של הכוהנת האדומה וסטאניס, העשן השחור? אם נשתמש בו זה אומר שנצטרך לכתוב עלילה גם לסטאניס, ושם הרי אין כלום. ואלאר מרגוליס? בעייתי, הצופים לא יזהו איך הוא נראה עכשיו. אולי משהו עם הווילדפייר? מישהו במעלה המלך שנופל למאגר ומתפוצץ? אי אפשר, טיריון שבוי שם במרתף ואסור שיקרה משהו עם העלילה שלו לפחות לעוד שני פרקים. המתים המהלכים איט איז. נזרוק לצופים תזכורת שהם עדיין קיימים בסדרה ונראה אותם עושים משהו מופרך ולא ברור. במילא לא נצטרך להסביר את זה עד העונה השמינית, ואז אולי נוכל להחליף את כל קו העלילה הזה בעוד ברונטי מזוקן.

6. "שוברת השלשלאות" - פרק 3

אז ג'יימי אנס את סרסיי - סצנה חזקה ומעוררת מחלוקת. מגניב, מבחינה עלילתית בלבד כמובן. אבל מה עוד סיפרתם לנו בפרק הזה? האם אנשים שהיו "בדרך" לאנשהו כבר הגיעו אליו? האם סטאניס עשה משהו בפועל חוץ מלרצות להיות מלך? האם סאם הצליח לגרום לנו סוף סוף להאמין שהוא דמות מעניינת? הפרק הזה ממוקם יחסית גבוה כי הוא נח על זרי הדפנה של סוף הפרק הקודם, מותו של ג'ופרי, אז "מותר לו להיות משעמם". במאמר מוסגר - תראו איך הרגילו אותנו לחשוב: משהו אחד שקורה בסדרה הזו אמור להספק לנו צידה לדרך ארוכה במדבר, כאילו היינו אחרון העבדים המשוחררים של חאליסי. 

5. "ציפור חקיינית" - פרק 7

החדשות הטובות? ליסה מתה! החדשות הרעות? בדרך לשם היינו צריכים לעבור 10 דקות של דיאלוג על פשטידת כליות ושמונה דקות של קלוז-אפ על הישבן של מליסנדרה. למה? כי זה כנראה מה שקורה כשמנסים למשוך קצת זמן בין המשפט של טיריון והקרב הגדול של השנה. אפילו הטיזינג הגדול של העונה בין דאינריז ודאאריו נהאריס, נגמר בדיבורים כמו חול ואפס חומר כחול. אפשר להתנחם בזה שליסה לפחות קיבלה את כל מה שאנחנו היינו רוצים לקבל כשמישהו מתוודה שמעולם לא אהב אותנו: מפגש עם קצה של הר.

4. "הצפע וההר" - פרק 8

רק מלחשוב על השם של הפרק הזה, עולים שוב קולות הפיצוח של אוברין ואיתם תחושות החרדה, צרחות ההלם והשבועה לא לראות עוד טלוויזיה לעולם. בתולדות "משחקי הכס" היו כבר הרבה סצנות וואט דה פאק, וכן, החתונה האדומה הייתה הרבה יותר טראומטית מבחינה סיפורית, אבל הרגע הזה הוא ללא ספק המטריד והאכזרי ביותר ב-40 השעות שראינו עד כה. קדם לו קרב אדיר, מצולם נפלא ומשוחק נהדר על ידי אחיו האובד של איניגו מונטויה. מה חוץ מזה? דאני ומיסאנדיי קשרו קוקיות ודיברו על אבנים ועמודים, וג'ורה נשלח אל המקום שאליו כל הידידים הטובים הולכים: הגלות.

3. "האריה והשושנה" - פרק 2

יש!! שיט!! מה? ברצינות? רגע, מה? ווהו!! אחרי שכל דמות שאי פעם אהבנו מצאה את מותה באכזריות עצומה, עצרה לרגע "משחקי הכס" כדי לחגוג את הליכתו של הטינאייג'ר הכי נורא מאז השמנמן הנודניק מ"שני גברים וחצי". זה קרה בחתונה מפוארת שאליה התקבצו כל הגיבורים כדי לצפות מקרוב בג'ופרי מקציף את נשמתו לבורא. הסצנה הזאת ארכה חצי פרק וכל דקה ממנה הייתה תענוג. ברובה ג'ופרי היה ג'ופרי ושנאנו אותו עד בלי די, ובסיומה הוא היה מת כמו שתמיד חלמנו. קו העלילה הזאת גם הניע כמה מהמהלכים הכי מעולים של העונה הזאת, ורק בגללו מגיע לפרק הזה המיקום הגבוה הזה.

2. "הילדים" - פרק 10

מדמם, מפתיע, קורע לב, כל מה שאפשר לבקש בפרק סיום אחד. דיוויד בניוף ודי. בי. ווייס, יוצרי הסדרה, שלחו רק פרק אחד העונה להתחרות על האמי וקשה להאשים אותם שבחרו דווקא בזה. מעבר לנקמה המתוקה של טיריון, זה היה פרק שקידם משמעותית את העלילה שנראתה תקועה בלא מעט שלבים של העונה. המצב בצפון קיבל טוויסט לא צפוי, אריה יצאה לדרך חדשה ואפילו בראן הגיע למטרה אחרי קרב מטורף עם שלדים אלימים, וכעת הוא...עדיין לא מעניין כלב. עם כל הכבוד לאפקטים והכסף הגדול של פרק 9, הפרק הזה מוכיח שכוחה של "משחקי הכס" הוא ביחסים הבינאישיים, הרבה יותר מענקים וממותות ממוחשבות.

1. "חוקי האלים והאדם" - פרק 6

זה היה הפרק הכי ציני של העונה הזאת. הכי הון ושלטון, הכי דיכוי החלשים, הכי כיף בפער עצום. כמה ציני זה היה, אתם שואלים? ובכן, בסצנת הפתיחה שלו עוברים דאבוס וסטאניס בין רגליו של אביר עצום בדרך לבנק. בפרק הזה למדנו מי באמת שולט בכסף בווסטרוז, ראינו איך דאינריז הופכת ברגע אחד מכובשת אדירה לפקידה במשרד הפנים ומחאנו כפיים להופעה הכי ראויה לאמי בשנה הזו. את מה שפיטר דינקלג' עשה במשפט הזה עוד ילמדו בבתי ספר למשחק. את מה שהוא עשה לאוברין עוד יילמדו בפקולטה למשפטים.  

• משחקי הכס