זה לא שבטטות כורסא כמונו באמת זקוקות לעידוד נוסף להמשיך ולבלות את זמננו הפנוי במרתוני צפייה בלתי נגמרים, אבל עכשיו מסתבר שהתחביב הזה גם הופך אותנו רגישים לזולת. מחקר חדש של אוניברסיטת סאסקס שהתפרסם לאחרונה במגזין לפסיכולוגיה יישומית קובע כי לצופי טלוויזיה אדוקים יש נטייה לאמץ את התנהגותן של דמויות שמעוררות בהם השראה.
במסגרת המחקר חולקו 85 תלמידי תיכון בריטיים לשתי קבוצות וצפו בקטעים נבחרים מתוך "ללכת שבי אחריו" (זוכה פרס האוסקר לתסריט ב-1989). לקבוצה הראשונה הוצגו קטעים מעוררי השראה ואמפתיה של דמות המורה (רובין וויליאמס) שעודדו את התלמידים למקסם את יכולתם. הדגש היה על כך שהמורה דואג לכל אחד מתלמידיו. לקבוצה השנייה הוצגה קבוצת קטעים אחרת שעסקה בעיקר בעיקר בהוראה ובניתוח שירה.
מיד לאחר הצפייה התבקשו התלמידים לענות על שורה של שאלות שבחנו את מידת ההזדהות שלהם עם הסרט בו צפו ומידת הנכונות להתנהג בדרכים אלטרואיסטיות. מהתוצאות עולה שהתלמידים שצפו בקבוצת הקטעים הראשונה הציגו נכונות בולטת הרבה יותר לפעול למען הזולת, אך רק כאשר ראו את עצמם מזדהים עם מעשיהן של הדמויות. הממצאים האלה תואמים למסקנות מחקר נוסף לסטודנטים לרפואה שצפו בקטעים מ"אי. אר" ו"פאץ' אדאמס".
"אנשים נהנים להתחמם בזוהר של מושגים כמו גבורה ודאגה שחוזרים על עצמם פעם אחרי פעם במדיה", מסביר טום פארסיידס, הפסיכולוג שעומד בראש קבוצת החוקרים, אולם הוא מדגיש שוב שהצפייה עצמה היא רק מחצית העבודה "רק אם הצופים מזדהים עם המסר, הם נוטים לרצות לחקות את ההתנהגות". זה הזמן להוציא את שתי העונות הראשונות של "ניוזרום" מהספרייה וליהנות מהתחבטויות מוסריות. מסתבר שזה לא רק טיפשי באופן מבדר במיוחד, זה גם גורם לנו להרגיש אוהבי אדם יותר.