כש"משפחת קוסבי" עלתה לאוויר, היא שינתה לגמרי את ייצוג השחורים בטלוויזיה. כלומר, היא גם שינתה לגמרי את עולם הסיטקומים והייתה הסדרה הראשונה מבוססת סטנדאפ שבלעדיה לא היו "רוזאן" או "סיינפלד", אבל אנחנו פה כדי לדבר על שחורים. הרבה לפני שגילינו שביל קוסבי הוא אנס חובב רוהיפנול (או לחילופין, עוד הרבה לפני שתהינו למה קוראים לסדרה בארץ "משפחת קוסבי" כשלמעשה היא עוסקת במשפחת הקסטבל), הוא היה זה שהתעקש ליצור סיטקום על משפחה שחורה מהמעמד הבינוני-גבוה שבה ההורים הם אקדמאים חובבי סוודרים כעורים, משפחה שמלבד הצבע שלה אין לה אף מאפיין סטריאוטיפי שחור. לא פלא שהשחורים באמריקה טענו שקוסבי הוא משתכנז שעיוור לבעיות האמיתיות של שחורים בארה"ב, כלומר כאלה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, ושהסדרה הייתה להיט חוצה צבע ומגזר.
30 שנים לאחר מכן, "בלאקיש" (שתורגמה ל"שחורכזה" אבל לא ניתן לזה יד) מביאה לנו את משפחת ג'ונסון. גם היא משפחה של שחורים אמידים – אנדרה הוא איש פרסום מצליח שחי עם אשתו ריינבואו, רופאה, וארבעת ילדיהם שאחד מהם, אנדרה ג'וניור, נורא רוצה לחגוג בר מצווה כמו הילדים בבית הספר, מעדיף שיקראו לו שמואל, ולא רוצה לשחק כדורסל אלא הוקי שדה. אנדרה, שחושש שמשפחתו תיטמע לגמרי בחברה הלבנה, מחליט לחבר אותם לשורשים האפריקאים. "בלאקיש" (משודרת ב-yes Comedy מדי יום ד' ב-23:00), בכיכובו של אנתוני אנדרסן ועם לורנס פישבורן כמפיק ובתפקיד אורח, עלתה לאוויר תחת הציפייה להיות "משפחת קוסבי הבאה", למרות שלכאורה היא מנסה לעשות בדיוק את ההיפך ממנה – אם ב"קוסבי" כמעט לא הייתה התייחסות לגזע, ב"בלאקיש" הגזע הוא הנושא המרכזי, הגורם המניע את העלילות, וגם הבסיס להומור שבה.
ג'ונסון אימפריה
אז הסדרה חמודה. כלומר, שתי בדיחות לא רעות בפרק הראשון (אחת על או. ג'יי. סימפסון והשנייה על התחת של אשתו של אנדרה) וגם הילד שרוצה בר מצווה די חמוד, אבל היא לא מבריקה. כאילו, עוד סיטקום משפחתי, רק כזה שהתמקם בול בגל של טלוויזיה לא לבנה שהציף אותנו השנה ועליו כתבנו בהרחבה לפני מספר חודשים. שונדה ריימס עם "המדריך לרוצח" וכוכבת שחורה בתפקיד הראשי, "ג'יין הבתולה" המתוקה ו"קריסטלה" שפונות לקהל ההיספני ועוד שלל סדרות שמזכירות לנו שאם האמריקאים סבבה עם נשיא שחור, הם גם יצפו בכיף בשחורים בטלוויזיה. אם מוסיפים לכך את העובדה שלפי סקרים שחורים צופים בטלוויזיה יותר מלבנים (בכ-37%, למעשה), ברור שהדבר החכם הוא לדהור על פלח האוכלוסייה הזה.
הגיוני שתהיה בטלוויזיה מן "בלאקיש" שכזאת. היא נכונה גם מבחינת הקהל בבית וגם מבחינת הנושא שבו היא עוסקת, היא פשוט לא עושה את זה מספיק טוב. היא לא אומרת שום דבר חדש או מעניין ובטח שלא ביקורתי. כנראה שבשביל זה נישאר עם "זגורי אימפריה". אגב, בהתחשב בעובדה ש-30% מהשחורים בארה"ב הם עניים (בניגוד ל-9% מהלבנים), יכול להיות שזה היה יכול להיות ייצוג יותר אותנטי ופחות פוליטיקלי קורקט של המציאות.
כש"משפחת קוסבי" עלתה לאוויר, המטרה הייתה להוכיח ששחורים הם בדיוק כמו לבנים, וזה עבד להם. אבל עכשיו המיעוטים דווקא רוצים להתבלט, להדגיש את המאפיינים הייחודיים שלהם - לא ברמת הסטריאוטיפ אלא בקטע של בלאק פרייד. אבל הג'ונסונים של "בלאקיש" עדיין עוברים כסתם משפחה בורגנית, עם מדי פעם בדיחה על כושים כי להם מותר להגיד את זה. וזה לא רע, אבל זאת גם לא בשורה גדולה, בעיקר כזאת שגורמת לנו לתהות אם באמת כל המשפחות המאושרות דומות והאם אנחנו באמת זקוקים לעוד "משפחה מודרנית", רק בשחור.