מה שקרה לאידי פאלקו לא קורה לכל שחקנית. בתעשייה בה נשים מוצאות עצמן נכחדות אחרי גיל 40 ונאלצות ברוב המקרים להתפשר על תפקידים נטולי מעוף, הצליחה שחקנית ניו יורקית אחת לסיים סדרת להיט ולעבור מיד לסדרת להיט אחרת. שנתיים בלבד לאחר שנפרדה מדמות כרמלה סופרנו, הנשואה למאפיה האולטימטיבית בפנומן תרבות הפופ של רשת HBO "הסופרנוס", עברה פאלקו להוביל את ה"אחות ג'קי" (העונה השביעית והאחרונה משודרת אצלנו בימי ד' ב-22:00 ב-HOT Plus). פאלקו מגלמת בסדרה את האחות ג'קי פייטון, זו ששמה את הפציינטים בבית החולים בו היא עובדת מעל הכל. אך כמיטב מסורת הטלוויזיונית המודרנית של האנטי-גיבור והסנדלר שהולך יחף, פייטון עצמה מכורה לכדורים ומשלמת על כך בהתפוררות חייה האישיים.
היוצרות התהפכו כשדמות האנטי גיבור החלה לעשות את האפקט ההפוך, ולפאלקו החלו לגשת מעריצים ברחוב ולספר בהתרגשות שגם הם נוטלים כדורים זהים לאלו שנוטלת ג'קי בסדרה. פאלקו הביעה את מורת רוחה בפני היוצרים והכותבים; אחרי הכל, היא עצמה סבלה מהתמכרות לאלכוהול בצעירותה, ואף סיפרה בעבר על הקשיים להעביר את שנותיה ב"סופרנוס" לצד החגיגות רוויות האלכוהול של הסובבים. באותן שנים פאלקו הסתמכה על קבוצות התמיכה "אלכוהוליסטים אנונימיים" כדי לשמור על צלילות.
כדרך להתמודד עם האפקט השלילי, הכותבים החלו לעמת את ג'קי עם השדים שלה ולשלוח אותה למוסד גמילה. לעונה האחרונה היא מגיעה לאחר שהתדרדרה שוב לסמים והתגרשה מבעלה קווין (דומיניק פומוסה), שנישא בשנית. גולת הכותרת: בפרק הסיום של העונה הקודמת ג'קי נעצרה לאחר תאונת דרכים, כשניסתה להימלט מהעיר עם כמויות אדירות של כדורים.
"ככל שאנחנו נכנסים עמוק יותר אל סבך השקרים בחייו של מכור, הדברים נעשים מכוערים ומטורפים יותר, הם נטולי היגיון ולחלוטין לא צפויים", מספרה פאלקו בראיון. "אבל הכל הולך לסגור עליה, כי עומדות להיות השלכות. כמאמר המשפט 'התרנגולות חוזרות הביתה לקנן' - היא תיאלץ לתת דין וחשבון על מעשיה".
ולחשוב שתאונת הדרכים הגיעה לאחר שהיא עצמה עצרה בכביש המהיר כדי להגיש סיוע.
"זה בדיוק אחד האלמנטים המורכבים באישיותה. ככל שמכור נמצא עמוק יותר בהתמכרות באופן פעיל, שום דבר אחר לא יעניין אותם. ג'קי מכורה למקצועה כאחות לא פחות מאשר לכדורים לדעתי. היא שקועה בתדמית של כיצד היא נתפסת בעיני האחר. באותו רגע שהיא עצרה בצד לעזור, היה בתוכה קונפליקט בין שתי ההתמכרויות הללו, בעוד היא נוהגת ברכב מלא בכדורים ומשוועת להמשיך ולעזור לאנשים. לעצור ולהגיש סיוע הרגיש לי נכון לדמות. יכול להיות שהיא חושבת שהיא כשירה לשני הדברים - קודם לעזור, ואז להימלט, בשביל עצמה".
כמה חשוב היה להראות שג'קי נופלת להתמכרות אחרי הגמילה?
"אני מההתחלה אמרתי שמוכרחים לשקף התמכרות בצורה המדויקת ביותר, או לפחות על סמך החוויה שלי ושל קרובים שלי שנאבקו עם התמכרויות. לטלוויזיה יש נטייה לצייר תמונה ורודה שבה אנשים הולכים למכון גמילה וחוזרים עם רצון לשנות את חייהם לטובה. אנחנו צופים בהרבה דוגמאות מומחזות ותוהים למה החיים שלי לא ככה, למה הילדים שלי לא מתנהגים בצורה כזו, למה לבעלי אין ג'וב כזה. אבל כל הדוגמאות הללו הן מאוד נדירות, בטח בהתייחס למאבק בהתמכרות. לפי הנתונים, אחוזים מעטים בלבד מצליחים לסיים את הגמילה ולמצוא עצמם פוצחים בדרך חדשה. זהו לא טבעה של המפלצת הנוראית הזו. היה לי חשוב אישית שנשקף את האחוז של מרבית המקרים, ואני אסירת תודה שכך היה. רציתי שאנשים שמכירים את הנושא מקרוב יראו בדמות את עצמם, או את קרוב המשפחה שסובל מהתמכרות ולרגע יוכלו להרגיש שהם לא בודדים במערכה. אם יש דבר אחד שאני תמיד אבקש לעשות במקצוע שלי זה לתמוך באנשים, שידעו שהם לא לבד".
האם ג'קי חשה בגידה מחבריה לבית החולים?
"אני לא חושבת. אני לא מגדירה אקט של עימות בין המכור להתמכרות שלו כבגידה. זה כמובן יוצר משבר בחברות, אבל כשאנשים באמת דואגים לזולת זה אך מתבקש ונדרש להעמיד מולם מראה".
אחות לא רחמנייה
"האחות ג'קי" עלתה בארה"ב ביוני 2009 ומיד גררה תלונות מצד איגוד האחיות הניו יורקי, שמאוד לא אהב לראות אחות מן המניין בוגדת בבעלה עם הרוקח בבית החולים כדי שיתן לה כדורים, ושמעלימה לכיסה תרופות שניתנות לחולים. "היא לא ממצמצת לרגע בעודה מפרה את הקוד האתי של אחות רשומה", התלוננו באיגוד.
התמונה הלא מושלמת הזו רק סייעה ליחסי הציבור. לצד שבחים ממבקרים ואוסף מרשים של שלושה פרסי אמי ושני פסלוני גלובוס הזהב, שצברה במהלך שש עונותיה לצד ג'יימס גנדולפיני ושות' בתקופת "הסופרנוס", הוסיפה פאלקו אמי נוסף על תפקידה כאחות ג'קי. שתי הסדרות, ששומרות את פאלקו בחזית הנשים העסוקות בטלוויזיה בשני העשורים האחרונים, הגיעו לאחר שבשנות ה-90 הספיקה להופיע ב"אוז" בתור הסוהרת וויטלסי, ועוד קודם בתפקידי אורח ב"חוק וסדר" ו"רצח מאדום לשחור". היא בת 51, מעולם לא נישאה (בעבר ניהלה מערכת יחסים עם השחקן סטנלי טוצ'י מ"משחקי הרעב"), ויש לה בן ובת מאומצים.
פאלקו, ילידת ניו יורק, החלה את הקריירה בתפקידים קטנים בסרטי קולנוע כבר בסוף שנות ה-80. לאורך השנים גם הפציעה על בימות התיאטרון, בין השאר במחזה "בית העלים הכחולים" בברודוויי מ-2011 - תפקיד עליו הייתה מועמדת לפרס הטוני. הפרסים וההערכה בכלל הם דברים שקשה לה לקבל לדבריה. "אני עדיין מנסה להתמודד עם כל עניין התחרותיות", היא מספרת. "אין בזה היגיון מלבד שזה דבר שנחוץ לתעשייה הזו, ועדיין - זה לא שפוי. יש בי חלק שמאוד לא אוהב לדבר על הדברים הללו, כי אני באמת חשה ברת מזל. אני נזכרת בזמנים, לפני הרבה מאוד שנים, שבזמן שהייתי ממלצרת ועורכת שולחנות לקהל ארוחת הבראנץ' בימי ראשון בניו יורק, כל שחשבתי לעצמי הוא שאני מוכרחה לקבל איזה תפקיד משחק. פשוט חייבת. ותראה איפה אני פאקינג נמצאת היום, זה מטורף! מעולם לא הייתי יכולה להעלות על דעתי שזה מה שיקרה לי".
איך תזכרי את הדמות של ג'קי?
"מעולם לא חשבתי על זה, מה גם שמדובר באדם שקשה לחבב. בהתחלה מאוד קל להתחבר ולאהוד אותה, אבל לאורך העונות הרבה אנשים הפסיקו לתמוך בה מתוך הנחה שהיא פשוט שוברת להם את הלב ואי אפשר יותר. קשה להמשיך לגלם דמות שאנשים מפסיקים לאהוב, וזה מורכב גם עבורי. אני קוראת תסריט ומגלגלת את העיניים כשאני מגלה מה היא עומדת לעשות, ואומרת לעצמי: 'את צוחקת עליי?!'. האומץ כולו בידיהם של התסריטאים שמעזים לעשות זאת. זה שונה מכרמלה סופרנו, שאני צוחקת מאושר רק מלהיזכר בה, בצבעים והעיצובים שהיו לי על הציפורניים ובתלבושות שלבשתי. היא הייתה אישה שאנשים אהדו, פחות או יותר. ליתר דיוק - הבינו לליבה. ג'קי היא טיפוס לא קל ומכעיסה אנשים, כולל אותי."
אם לא לג'קי, למי תתגעגעי?
"מעל הכל, אתה נקשר לאנשים שאתה עובד איתם יום יום. אתה נפרד ממקום עבודה, בסופו של דבר. למזלי, חוויתי זאת בעבר כשסיימנו את 'הסופרנוס' בתחושה שהעולם כולו מתמוטט לך מתחת לרגליים. אבל אתה ממשיך לעבוד, תופס עוד ג'וב, חוזר הביתה לחיים ולילדים ומתמקד בכל מי ומה שאתה אוהב יותר מכל. אבל זו עבודה משוגעת, מאוד יוצאת דופן".
כיצד לדעתך יתקבל הפרק האחרון של "האחות ג'קי" בהשוואה לסיום השנוי במחלוקת של "הסופרנוס"?
"רק אלוהים יודע, אבל אני מקווה שהמעריצים יהיו מרוצים. מה שאהבתי בדרך בה בחר יוצר 'הסופרנוס', דיוויד צ'ייס. זה שהוא ידע שאף אחד לא יהיה מאושר. הוא אמר כל הזמן שאין דרך לשמח את כולם, ולכן הוא רצה לפחות להיות שמח בעצמו. יש אנשים שישמחו, יש אנשים שלא, אבל באמת שקשה לי לחזות. אני מאוד שמחתי מהאופן בו הסיפור הסתיים ולא היה לי יד בדבר, רק לתסריטאים. אני לא מאלו עם האצבע על הדופק של מה שקורה סביב".