כל כך הרבה נאמר כבר על הנרקיסיזם הבלתי פוסק של הדמויות, על היכולת שלהן להיות אטומות לחלוטין לכל מוסכמה חברתית ועל השימוש בעירום האקסהיביציוניסטי של דנהאם העגלגלה. האמת, כמובן, מסתתרת דווקא מתחת לכל הפסאדה הזו. במציאות יש בכולנו מארני והאנה והרבה פחות שושנה וג'סה. בשלב כלשהו לאורך הדרך חווינו משבר עצום, כשהבנו שהעולם לא מספיק ערני כדי להכיר בכישרון שלנו, ולכן לא מציע לנו עשרה מיליון דולר עבור "אי-בוק". מתישהו גם חווינו שברון לב מרסק, עשינו שטויות שגרמו לנו להצטער ואמרנו דברים שאין מהם חזרה. אמנם לא כולם העלו אותם ליוטיוב, אבל למה להיות קטנוניים.
העונה השלישית עסקה בפרטים הקטנים שמרכיבים את החיים שלנו: מוות, משפחה, שמירה על זוגיות, כבוד עצמי, קרייריזם, הגשמה עצמית וכמובן המון המון עיסוק עצמי בדרך. עד כה, העולם התחלק לשניים: או שהיית מארני או שהיית האנה (בינינו, לכמה מכם יצא שושנה או ג'סה בחידון של באזפיד?). האנה הייתה החכמה, צינית, חסרת מודעות עצמית, מוכשרת ומרוכזת באובססיביות בעצמה. מארני הייתה הבחורה הטובה על גבול הפאתטית, זו שמתקדמת בעזרת המראה, בנאלית, קצת משעממת וגם כן מרוכזת בעיקר בעצמה. המסקנה הסופית היא שלמעשה השתיים דומות זו לזו הרבה יותר ממה שניתן היה לחשוב.
מה אתם הייתם עושים?
בסוף העונה השלישית האנה עוזבת את עבודת אנשי הביניים שלה, רק בכדי להתקבל לתואר שני (למה לא סיפרת לנו שנרשמת?) ולסדנת הכתיבה הכי נחשבת במדינה. כשהיא עומדת בפני הבחירה בין האהוב שלה (זה שהציל אותה מאבדון בעונה הקודמת) לבין האהבה שלה לעצמה, ברור לכולם מה תהיה התוצאה. היא אפילו לא הצליחה להתאפק מלהאפיל על הרגע הגדול של אדם שנייה לפני שעלה להצגת הבכורה שלו. החיוך שלה בסוף הפרק אומר הכל – הדאגה לעצמה תמיד במקום הראשון.
בסופו של דבר גם מארני וגם האנה בחרו בעצמן. שתיהן עשו דברים שפוגעים באנשים שהן אוהבות, רק כי ראו את עצמן קודם ולא בחלו באמצעים להשיג את הסיפוק הרגעי שהן לא יכולות בלעדיו. אבל כמו תמיד הן עשו זאת בצורה שגרמה לכולנו לשאול את עצמנו: האם אנחנו היינו נוהגים אחרת במקומן?
בנים / אילן קפרוב
הרבה צדדים נפלאים היו לעונה הזאת של "בנות", שבהרבה מובנים הפכה אותה מעוד להיט חולף לסדרה שמפרקת את המאפיינים של דור שלם ומטפלת בכל אחד מהם בדייקנות. זה קרה גם לבנים שבחבורה, או יותר נכון לנציג המשמעותי היחיד של המין החזק בסדרה (סורי ריי).
ההחלטה של לינה דנהאם "לביית" את אדם בעונה השלישית, תרמה לא רק להתפתחות של האנה כדמות, אלא גם להבנה שקשר מורכב משכבות זוגיות של שאיפות וחרדות. בין הרצונות והחלומות הפרטיים של אדם, נמצאים אלו של האנה, וכל ניסיון לבחור באחד מהם משפיע דרמטית על האחר.
