בשנים האחרונות נאמר לא מעט על ריאן מרפי, האיש שהחל לבסס את מעמדו כיוצר בולט עם להיטים כמו "ניפ/טאק" ו"גלי" וכבר הפך לאחד מהשמות הכי חשובים בתעשיית הטלוויזיה ההוליוודית בזכות סדרות האנתולוגיה המוערכות "אימה אמריקאית" ו"סיפור פשע אמריקאי". אך מי שעוקב אחר פועלו כבר יודע שאם יש משהו אחד שתרם לא מעט להצלחת שתי האחרונות, על כל עונותיהן - או יותר נכון מישהי אחת - זוהי כנראה השחקנית שרה פולסון, שהפכה למוזה הבלתי מעורערת שלו.
פולסון (42) כיכבה בכל אחת מהאנתולוגיות הטלוויזיוניות של מרפי - כולל תפקיד באחד מפרקי "אויבות: בטי וג'ואן" באביב האחרון בתור שחקנית העבר ג'רלדין פייג' - אבל לשיא הגיעה בדיוק לפני שנה. לאחר מספר מועמדויות לאמי, השחקנית זכתה לראשונה בפרס, כשגילמה את התובעת המחוזית מרשה קלארק ב"אמריקה נגד או.ג'יי" - הלהיט של מרפי שזכה סך הכל בתשעה פרסי אמי. פולסון גם קטפה את גלובוס הזהב ואת פרס איגוד המבקרים על תפקידה, והיא גם תוביל את העונה השלישית של אותה אנתולוגיית פשע, שתתמקד באסון הוריקן קתרינה (העונה השנייה, שתעלה בינואר 2018, תגולל את ההתנקשות בחייו של מעצב האופנה ג'יאני ורסצ'ה).
אולם הקשר ההדוק ביותר של פולסון עם מרפי נותר באנתולוגיה הפופולרית "אימה אמריקאית" שעולה כעת בעונתה השביעית (ד', בצמוד לשידור בארה"ב, yes), שוב עם עלילה עצמאית וכמה פרצופים חדשים אבל עם עוגן של שחקנים חוזרים, ופולסון בראשם. "בעונה הזאת היינו מאוד ברי מזל, כי קיבלנו תסריטים קדימה. בדרך כלל זה רק התסריט לפרק הקרוב שמצלמים כדי שלא נדע לאן העלילה הולכת", מספרת פולסון בראיון מיוחד, "האמת שבעונה השנייה קיבלתי בתחילת הדרך את ארבעת התסריטים הראשונים, אבל בדרך כלל זה רק אחד, גג שניים".
לאור הוותק שלך, ריאן לפחות סיפר לך מהו הקשר המסתורי שמחבר בין כל העונות?
"הייתי אומרת שהוא בהחלט רואה בי אשת סוד, אבל בדרך כלל זה לא בנושאים שקשורים לעבודה (צוחקת). למען האמת, הייתי יותר מרגישה בטוחה לענות על השאלה הזו אם 'אמא' (הכינוי שלה למרפי - ד"כ) הייתה פה לצידי. הרבה פעמים לפני ראיונות אנחנו מקבלים ממנו הדרכה מסודרת, מה לומר ומה לא, כדי לא להרוס את העלילה. ואז אני פותחת אתר אינטרנט ורואה שהוא כבר דיבר באיזה ראיון ושפך את כל הסודות בעצמו, ואני חושבת לעצמי 'אלוהים, ואני בכלל פחדתי שיהרגו אותי אם אגלה משהו'. אני רק אגיד שיש לחלקנו מידע מיוחד שאנחנו מרגישים זכות לדעת. בכל אופן, לי אישית יש תמיד השערות משל עצמי".
אז יש לך כיוון כללי לאן הכל הולך?
"אני מודעת לנעשה, אבל לא היו חסרות סיטואציות לפניהן קיבלתי הנחיה מסוימת של מה הולך לקרות מסצנה לסצנה ואז כשאני מקבלת תסריט זה משהו אחר לחלוטין, ואני בוהה בדף וחושבת 'זה לא מה שנאמר לי קודם'. אני חושבת שזה בגלל שמרגע שכל הכותבים נכנסים לחדר יחד ומעלים רעיונות הנתיב משתנה, יש רעיונות שתופסים חיים משלהם וכאלה שלא. ואז בתור שחקנית נכונות לך הפתעות בכל מהלך העבודה. פתאום יש שינוי מסלול דרסטי והדמות שלך היא שונה בתכלית משחשבת. אבל אני נמצאת בנקודה ששום דבר כבר לא יפתיע אותי בסדרה".
את בוטחת בריאן לגמרי?
"בכל פעם שהוא מציע לי תפקיד אני מתרגשת ומבועתת בו זמנית, מהמחשבה 'איך אני הולכת לעשות את זה'. אבל הקסם קורה כשריאן מרפי מאמין בך, ואין לך ברירה אלא להאמין בעצמך. אם הוא מאמין בי, והוא הוכיח שהוא צדק בבחירות שלו בעבר - אז כנראה שאני לא יכולה שלא לבטוח בו. ואני יודעת שאם הוא בא אליי עם דמות היא חייבת להיות מורכבת ועשירה, וזו הזדמנות עבורי לגלם אותה".
"יש לנו בנק עצום של סיפורים שאפשר לספר באמצעות הסדרה"
המוטיב המפתיע ויוצא הדופן ב"אימה אמריקאית: כת" הוא שלראשונה בשבע שנותיה היא מתכתבת עם האקטואליה הבוערת באמריקה ובעולם: העונה יוצאת לדרך מיד בליל הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר שעבר, וכבר בפתיח מופיעות מסכות מפחידות עם פרצופיהם של דונלד טראמפ והילארי קלינטון. אלא שאין בה בהכרח התעסקות ישירה בפוליטיקה, אלא בהשפעות החברתיות לאחר מסע בחירות שפילג את העם האמריקני.
שתי הדמויות המובילות הן זו של פולסון, אלי מייפר-ריצ'ארדס, מסעדנית ליברלית חרדתית שלוקחת קשה מאוד את ניצחונו של טראמפ, ונותנת דרור לכל הפחדים והפוביות הקשות שלה להשתלט על חייה יחד עם זוגתה אייבי (אליסון פיל, "חדר החדשות") ובנם הקטן. מנגד לה יש את קאי אנדרסון (אוון פיטרס, שכיכב גם הוא בכל עונות הסדרה), רדיקל שמנצל את הפגיעות כדי להפוך לכוח עולה של מנהיג חברתי אלים.
לצוות השחקנים בעונה הקרובה של "אימה אמריקאית" מצטרפים בין השאר בתה של קארי פישר המנוחה, בילי לורד (שכיכבה בעבר ב"מלכות הצעקה" של מרפי), הקומיקאי בילי אייכנר וקולטון היינס ("החץ"), כמו גם הופעת אורח באחד הפרקים של לינה דנהאם ואפילו שמועות על תפקיד סודי בו תככב הזמרת שר.
"החלום שלי הוא שאמה תומפסון תיקח חלק בסדרה", מגלה פולסון, "יש לי רשימה די ארוכה של שחקנים שהייתי שמחה אם היו קופצים לבקר וברוב הפעמים זה תלוי קונטקסט. הליהוק המסוים צריך להסתדר עם הלוקיישן של העלילה, לאיזה קהל אנחנו מנסים לקרוץ וכל מיני שיקולים שהם לא בשליטתי. אבל יש לנו בנק עצום של סיפורים שאנחנו יכולים לספר באמצעות הסדרה הזו וכל כך הרבה אפשרויות לנדוד לכל קצותיה המפחידים של ארה"ב".
האם העונה החדשה מעבירה מסר כלשהו כשהיא מראה את הקטבים בחברה האמריקאית?
"אני מאמינה שכל המידע שאנחנו מקבלים הוא תוצאה ישירה של המרקם בו אנו חיים, החוויות שעוברות על כולנו ודברים שאין עליהם עוררין ויוצרים היגיון מושלם, כי אנחנו עדים להם. אני יודעת איפה אני הייתי באותה נקודה בזמן שבה דברים קרו וכמובן ערה לכל ההמולה שהגיעה מיד אחרי. והרבה מאיתנו כבר מרוכזים בכיצד זה משפיע עלינו אישית קודם כל, אלה דברים שלא משתנים לעולם בחיים. גם אחרי כל זה אני עדיין אותה שחקנית שעסוקה בלהשיג את התפקיד הבא".
הכל התחיל מ"ג'ק וג'יל"
לאחר תפקידי אורח קטנים בתחילת דרכה המקצועית בסדרות כמו "חוק וסדר" ו"הסופרנוס", ההזדמנות הגדולה המשמעותית שלה הגיעה ב-1999 כשכיכבה בסדרת הדרמה הרומנטית "ג'ק וג'יל", ששרדה שתי עונות. במשך עשור דילגה מעבודה קולנועית בסרטים כמו "מה נשים רוצות" ו"סילבסטר בניו יורק", ועל המסך הקטן ב"סטודיו 60" של ארון סורקין ו"דדווד", עד שעלתה על הגל בסדרות של מרפי - מה שגם השליך באופן חיובי על יתר הקריירה. בשנים האחרונות כיכבה גם ב"12 שנים של עבדות" זוכה האוסקר וסרט הטלוויזיה של HBO "חוקי המשחק", על מערכת הבחירות בארה"ב ב-2008, שם גילמה את ניקול וואלאס, יועצת התקשורת של ג'ון מק'קיין (אד האריס), המתעמתת עם שרה פיילין (ג'וליאן מור). על התפקיד קיבלה פולסון מועמדות לאמי.
לפני כמה חודשים היא נבחרה לרשימה היוקרתית של 100 האנשים המשפיעים בעולם של מגזין "TIME", ומי שכתבה בשבחה בגיליון הייתה זוכת האוסקר קייט בלאנשט, שכיכבה לצידה בסרט "קרול" ושתופיע איתה גם בגרסה הנשית של "אושן 11" לצד סנדרה בולוק וריהאנה, ותעלה לאקרנים בקיץ הבא. בלאנשט כתבה על פולסון שהיא מסוגלת לגלם כל תפקיד - "מתאומות סיאמיות מחוברות המופיעות בקרקס ועד למרשה קלארק קרת הרוח... היא מביאה עמה, בעבודה ובחיים, תחושה שהכל אפשרי".
קלארק הייתה גם זו שליוותה את פולסון לטקס האמי בו זכתה, במקום בת זוגה בשנים האחרונות, השחקנית הולנד טיילור ("הפרקליטים", "שני גברים וחצי"), המבוגרת ממנה ב-32 שנים. "זה היה הימור לקחת את מרשה בתור האורחת שלי כי באותה קלות היו יכולים שלא להכריז בשמי כזוכה בקטגוריה, ושתינו פשוט היינו פורשות, אוכלות חזה עוף ולוגמות קוקטייל איפשהו, והולכות הביתה", היא משתפת בתחושות על הזכייה שהגיעה אחרי חמש פעמים קודמות בהן הפסידה בטקס. "אבל בזכות הזכייה יכולתי לעלות לבמה ובנאומי לפאר את שמה, כי תמיד הרגשתי שבזמן המשפט נשים לא תמכו בה כמו שצריך. הכרנו רק לקראת הצילומים, היא לא נתנה לי טיפים או משהו, אבל היא דאגה להביע את תודתה על האופן החיובי בהתחשב בנסיבות בו היא הוצגה בהקשר לפרשייה".
רגע הזכייה היה כל מה שחלמת שיהיה?
"אני לא זוכרת דבר ממה שהלך שם מרוב כל ההתרגשות שחוויתי באותו הרגע. בתור ילדה קטנה בת 7 נהגתי לדמיין שאני זוכה בפרס, הייתי אומרת כל מיני שטויות ומחייכת המון, עומדת מול המראה, מחזיקה במברשת השיניים כאילו הייתה מיקרופון. אבל הדבר האמיתי הוא כל כך הרבה יותר טוב מכל מה שיכולתי לדמיין, וכעת יש לי פנאי לזמן איכות עם הפסלון".
mako תרבות בפייסבוק