את השחקנים שמופיעים בטלוויזיה אפשר לחלק לשלוש קבוצות: הכוכבים, אלה שאנחנו מכירים בשמם; הניצבים, אלה שאנחנו רואים בפעם הראשונה ולא ממש אכפת לנו מהם; וקבוצת הביניים, שחקני המשנה שאנחנו נוהגים לכנות "ההוא מהזה" ונאלצים לגגל כדי להבין מאיפה בדיוק הם מוכרים לנו. פול ספארקס - שחקן עם שם של כוכב פורנו אבל פרסונה הרבה יותר רצינית ופחות נוצצת - הוא דוגמה קלאסית לקבוצה האחרונה.

כשספארקס בן ה-44 הופיע בתפקיד משנה מוצלח כמיקי דויל ב"אימפריית הפשע" הוא הפך לראשונה לפרצוף מוכר; כשגילם את הסופר תומאס ייטס ב"בית הקלפים" הוא כבר צבר קהל מעריצים; וכשזכה בתפקיד הגברי הראשי ב"מאהבת בתשלום מראש" השנויה במחלוקת, הוא כבר ביסס את מעמדו כפרצוף חדש, בולט ולוהט על המסך הקטן.

עכשיו ספארקס משלים את הפאזל עם תפקיד בעוד סדרה מוערכת ומעוררת מחשבה. "ליל האירוע" של HBO (משודרת אצלנו ב-yes Oh מדי יום ב' ב-23:00 וב-yes VODׂ) רוכבת על גל הפשע האמיתי ששוטף את התרבות האמריקאית (וגם את ישראל - ע"ע "צל של אמת"), ומביאה גרסה עלילתית מבריקה לסיפור המוכר של "אשם או זכאי". נאסיר "נאז" קאהן הוא תלמיד קולג' ממוצא פקיסטני בניו יורק, שמתעורר בוקר אחד לצד גופה מרוטשת. הוא כמובן מואשם ברצח, עושה כל טעות אפשרית בחקירה ונכנס לסחרור קפקאי. ספארקס מגלם את דון טיילור, אביה של הנרצחת, תפקיד משני אך רב עוצמה. לצידו מככבים ריז אחמד הצעיר כנאז וג'ון טורטורו כעורך הדין שמנסה להגן עליו.

את הסדרה, שזוכה מאז עלייתה לשבחים מקיר לקיר בארה"ב (וגם אצלנו), יצרו שני תותחים כבדים: הסופר והתסריטאי ריצ'רד פרייס ("קלוקרס", "הסמויה") והבמאי והתסריטאי סטיבן זאיליאן ("התעוררות", "רשימת שינדלר", "כנופיות ניו יורק", "מאניבול"). עבור ספארקס, שמתגלה בשיחה קצרה כאיש מעמיק ונעים, הייתה העבודה עם יוצרים מוכשרים כל כך כרוכה בהתרגשות רבה. "עבדתי ממש צמוד עם סטיבן, אני אוהב אותו כל כך", הוא אומר, "הוא פתוח לתהליך היצירתי. נראה שהוא ממש מעריך ומוקיר את המוזרויות, החריגויות, כל מה שייחודי בחווייה האנושית. הכל נראה לו יפהפה. הוא מעודד שחקנים להיות כנים ולוקח את הזמן כדי לקבל את זה מהם. את מר פרייס מעולם לא פגשתי, אבל אני מעריץ את הכתיבה שלו ומרגיש בר מזל לעבוד עם חומרים שלו".

איך התכוננת לתפקיד ב"ליל האירוע"?

"קראתי את התסריטים. היתה לנו את הזכות לקרוא את כולם מההתחלה. כל התשובות שהייתי צריך לגבי דון טיילור היו שם".

איך אתה מתכונן לתפקידים? אתה עושה הרבה מחקר?

"לפעמים. אם הדמות היא מומחית בדבר ספציפי או בעלת עניין בתחום מסוים, אני אלמד עליו. או אם היא חיה בזמן או מקום אחרים מאוד ממני. אבל לא הייתי אומר שאני תמיד עושה הרבה מחקר. אני אוהב להתמקד בעיקר בביוגרפיה האישית, לשאול את עצמי 'איך הגעתי עד כאן?'".

צפית בסדרות מז'אנר הפשע האמיתי כמו "הג'ינקס" או "לעשות רוצח", שמעת את הפודקאסט "סיריאל"?

"הצטלמתי ל'בית הקלפים' בבולטימור כשהתחלתי לעבוד על 'ליל האירוע', ובלי קשר כולנו היינו שם בטירוף על 'סיריאל'. הדמיון לא חמק ממני, בין נאז לעדנן סייד יש הרבה נקודות דמיון". 

גאה ב"מאהבת בתשלום מראש", כואב על אנטון ילצ'ין

לצד שורה של תפקידי משנה בולטים, ספארקס זכה סוף סוף גם לתפקיד ראשי ב"מאהבת בתשלום מראש" של Starz. בסדרה, שזכתה להערכה אך גם לביקורת, גילם ספארקס את הבוס של הגיבורה - מתמחה צעירה במשרד עורכי דין שמתפרנסת במקביל כנערת ליווי. הנושא הטעון של הסדרה עורר סביב דיון סוער, וספארקס מספר שהוא היה מודע לנפיצות. "תמיד כשעוסקים בנושא כל כך רגיש, שהוא סוג של טאבו, הפרויקט יכול להשתבש לגמרי", הוא אומר. "זה בהחלט היה משהו שחשבתי עליו. כשדיברתי עם יוצרי הסדרה כל כך התרשמתי מהם ומהסיפור שהם רוצים לספר, על אישה באמת חזקה, מיוחדת ואמינה. הדמויות שמקיפות אותה, במיוחד הדמות שלי, היו מאוד מורכבות. הרגשתי שהיוצרים מגיעים מאוד מוכנים ומצוידים כדי להתמודד עם הנושא הזה, וסטיבן סודרברג (יוצר ומפיק הסדרה – ב"ט) יצר להם סביבה שממוקדת באמנות, ביצירה. בסופו של דבר, אני מאוד גאה בתוצאה".

ומה לגבי "בית הקלפים"? נראה אותך חוזר בעונה הבאה?

"נחיה ונראה, אני לא יודע. אני מאמין שאם לטום ייטס יהיה מה לעשות כדי לקדם את העלילה הוא יהיה שם, וגם אני".

לאחרונה הצטלמת ל-"Thoroughbred", סרט עצמאי בכיכובו של אנטון ילצ'ין, השחקן שהלך לעולמו בנסיבות לא ברורות לפני כחודשיים. הכרת אותו?

"לא יצא לנו להצטלם יחד, אבל פגשתי אותו כמה פעמים. זו סיפור כל כך טרגי, וכל מי שהכיר אותו אומר דברים כל כך טובים על מי שהיה. כאבא, הלב שלי נשבר עבור מי שנאלץ להתמודד עם מצב כזה. זה אור שכבה. אני לא יכול לדמיין את המצב של המשפחה והחברים שלו".

הסדרות של פול ספארקס:

בלי תפקידי "וואו"

בניגוד לשחקנים שפרצו בגיל צעיר, לספארקס היה הרבה זמן להבשיל על הבמות הקטנות של תיאטרון השוליים בניו יורק. את הבשלות הזאת ניתן לראות בתפקידים שלו, שמציגים טווח רחב של יכולות ואיפוק דרמטי. ספארקס ובת זוגו השחקנית אנני פאריס ("The Following", "Person of Interest", "וייניל") חיים בלוס אנג'לס עם שני ילדיהם הצעירים, שכבר לא יכירו את התקופה בה אביהם היה אלמוני.

איך החיים שלך נראו עד לפני כמה שנים?

"חייתי בניו יורק מאז שסיימתי ללמוד בתחילת שנות ה-90' ועשיתי בעיקר תיאטרון. מכיוון שאני לא עושה דברים מוזיקליים זה היה בעיקר הצגות באוף-ברודוויי ובאוף-אוף-ברודוויי. ואז, יום אחרי שהופעתי בהצגה במקום קטנטן בעיר, מצאתי את עצמי עושה אודישן מול מרטין סקורסזה ל'אימפריית הפשע'. זה היה מרגש ומיוחד כמו שזה נשמע. החיים שלי כשחקן תמיד התקדמו בקצב מאוד איטי וקבוע, ובאמת השנה האחרונה הייתה מיוחדת מהבחינה הזו. פתאום היו לי כמה פרוייקטים שיצאו במקביל: 'בית הקלפים', 'מאהבת בתשלום מראש' והסרט 'Midnight Special'. מכיוון שאני מגלם שם דמויות כל כך שונות – במראה ובכלל – לקח לאנשים זמן להבין ש'היי, זה אותו הבחור'. בניגוד לשחקנים אחרים, אף פעם לא היה לי תפקיד אחד שאנשים אמרו 'וואו', תפקיד שמגדיר קריירה. אני מרגיש בר מזל שיצא לי לעשות מגוון כזה של תפקידים מדהימים, כל אחד מהם בנפרד הוא נדיר, אז כולם יחד זה ממש מיוחד".

ואתה עדיין מתגעגע לבמה? 

"תיאטרון זו בעצם העבודה הכי טובה שיש. הכסף לא להיט, אבל העבודה עצמה – אני לא מכיר אף שחקן שעובר מתיאטרון לטלוויזיה או קולנוע ולא רוצה קצת לחזור לבמה. לאחרונה עשיתי תפקיד בהצגה על פי המחזה 'Buried Child' של סם שפרד, עם אד האריס הענק בקאסט. זה היה מאוד מיוחד, ואני מקווה שאוכל להמשיך לעשות תיאטרון".

אין תמונה
הכי אוהב את התיאטרון. ספארקס על הבמה עם אד האריס

בת הזוג שלך, אנני פאריס, היא גם שחקנית עסוקה. תמיד חשבת שבסוף תסיים עם מישהי מהתחום שלך?

"זה מצחיק, כי הכרנו דרך חברים משותפים שבכלל לא עוסקים בתחום. בצורה מסוימת זה לא הפתיע אותי שבסוף אני בזוגיות עם שחקנית, אבל זה גם לא היה משהו שתכננתי. היא מבינה באמת את המתחים והטלטלות שאני חווה, וגם להפך, וזה דבר מיוחד. אני חושב שהיא מוכשרת בצורה קיצונית, גם כשחקנית וגם כאמא. זה נחמד לצעוד על השטיח האדום עם מישהו שמבין, אנחנו חולקים את הנטל הזה. זה עוד יותר קשה להיות אישה במקצוע הזה. אני רואה כמה קשה לה לנווט את הקריירה שלה בתחום הזה כאישה".

ומה לגבי הקריירה שלך? יש לך מחשבות לכתוב או לביים בעצמך?

"אני חושב שאני השחקן היחיד בעולם שלא חושב על לביים. יש לי כזה כבוד לכותבים וכתיבה, הם אלה שיוצרים את הסיפור שאנחנו מספרים מכלום. אבל אני לגמרי יודע שזה לא הדבר בשבילי. אני מרגיש שאני תורם משמעותי ליצירה כשחקן, וזה מספיק לי".