רוצים משהו אחר? הנה כל ההצעות שלנו:
"פני דרדפול": סיפור אימה פתלתל שהוא גם אופרת סבון אפלה, בה הנבל העיקרי הוא השטן, וכל הגיבורים הם מפלצות. כאילו לא די בכך, כל זה מתרחש בלונדון בסוף המאה ה-19. פני דרדפול היא סדרה יפהפיה ומושחתת, מותחת ומזעזעת שמערבבת את דוריאן גריי, המפלץ של פרנקנשטיין, רוחות רפאים, מכשפות ואווה גרין אחת, אלוהינו. אחרי שלוש עונות דחוסות בדם, סקס ושמלות נשף, ההפקה הבריטית-אמריקאית הזו הסתיימה. נשארנו עם לב שבור, סיוטים על אנשי זאב ורצון עז לנסות אופיום ולראות אם זה באמת גורם לכל להיראות יפה יותר ולהתרחש בסלואו מושן. (HOT)
"ריק ומורטי": אם אתם אוהבים להיכנס לסדרה בלי שיהיה לכם שום מושג מה בכלל יכול לקרות בה - תנו צ'אנס לריק ומורטי, טריפ האנימציה המופרע מבית דן הארמון (קומיוניטי). מה שנראה במבט ראשון כמו פארודיה דלה על "בחזרה לעתיד" מתגלה כבר בפרק הראשון ככאוס מוחלט, כולל יקומים מקבילים וחייזרים מופרעים. על אף שהיא אחת הסדרות הגרוטסקיות שמשודרות כרגע, היא לרגע לא זולה, מזלזלת או אגבית. מתחת לשכבות ריר החייזרים מסתתר סיפור ארוך, קשה ואפילו מרגש על משפחה מפורקת שחייבת לבנות את עצמה מחדש.
סדרות הקומיקס של נטפליקס: "ג'סיקה ג'ונס" ו"דרדוויל" הן שתי הסנוניות הראשונות בעסקת הענק של נטפליקס וחברת הקומיקס מארוול. בשתיהן פועלים גיבורי-על מינוריים יותר מאלה שאנחנו רואים בקולנוע, אבל המינוריות הזאת היא דווקא היתרון האדיר שלהן, כי היא הופכת את סצינות האקשן בהן למרהיבות. "משחקי הכס" דוגלת בכמות, ולעומתה, סדרות הקומיקס של נטפליקס מעדיפות סצינות איכותיות, שמבוימות בחדות עין וברגישות לא רק לפרטים הטכניים, אלא גם לנשמה ולמוזיקה האפלה שמניעה את הגיבורים.
"כתום זה השחור החדש": על פניו, אין מה שמחבר בין המרחבים הימי-ביניימיים של "משחקי" והכלא המבאס בן זמננו של "כתום". למרות זאת, שתי הסדרות משיקות זו לזו באופן בו הן מתארות מאבקים על כוח ומשאבים. אם בווסטרוז כולם רוצים לשבת על כס הברזל, בליצ'פילד כולן רוצות סחורה מוברחת וניכוי שליש. וכמו ב"משחקי הכס", לכל צופה יש כנופייה פייבוריטית בבית הכלא - הלטיניות, השחורות, ההילביליות וכו' - כזו שהוא רוצה שתנצח למרות שברור לו שהיא מורכבת מנשים פגומות ולא מאוד מוסריות. לזכותה של "כתום" ייאמר שסצינות העירום הנשי שלה מוצדקות יותר. (HOT)
"מלך החנונים": בואו נכיר במציאות, יותר מש"משחקי הכס" היא תוכנית טלוויזיה, היא תופעה תרבותית. יותר מכך: היא תופעה גיקית תרבותית, כזו שהביאה את תת התרבות החנונית לקדמת הבמה. ואין תוכנית שמכבדת חנונים יותר מהריאליטי המתוק "מלך החנונים", בו נשים וגברים בדרגות שונות של ריפיון, חרדה חברתית וואסתמה נאבקים אחד בשני באתגרים החשובים באמת - הכנת תחפושות, כתיבת שירי הערצה לגיבורי "מלחמ הכוכבים" ויצירת המבוך האולטימטיבי ב-D&D. אנחנו חיים בעולם של חנונים, וגם להם מגיע "טופ מודל" משלהם.
"שטיסל": קשה לתאר את "שטיסל" בלי ליפול לשימוש במילים מתחום האריגים: עדינה, מורכבת, קטיפתית, וואטאבר. "שטיסל" מבריקה משום שהיא מפרקת ובונה מחדש את כל מה שאנחנו יודעים על מושג המשפחה הטלוויזיונית, והיא עושה זאת בכישרון רב, וכן, גם בהרבה רוך ועדנה. זוהי דרמה משפחתית בה כל אחד מבני המשפחה הוא מנגנון שלם ומורכב, שבעצמו אמון על החזקת המנגנון העוד יותר מורכב ששמו "משפחה". אם תעצרו אחד מהם מלכת - כולם יקרסו, בדיוק כמו בווסטרוז וכמו בחיים עצמם. (yes)