החדשות הטובות הן שגם בעונה השנייה, "כתום זה השחור החדש" היא סדרה כל כך כיפית שלפעמים היא מרגישה כמו פרק כריסמס גנוז של "אוז". החדשות הרעות הן, בעצם, אין חדשות רעות. מי שאהב את העונה הראשונה של "כתום" יאהב גם את השנייה. זה נכון לפחות לגבי הפרקים הראשונים והמעולים שלה (שזמינים כולם ב-VOD של HOT), שהראשון שבהם בוים על ידי ג'ודי פוסטר. כי אין דרך טובה יותר לחתום את יציאתך מהארון מאשר בבימוי פרק בסדרה על כלא נשים.
כזכור, הדרמה הקומית של ג'נג'י קהן, יוצרת המתמחה בסדרות עם גיבורות מעצבנות ("העשב של השכן") מבוססת על ספר אוטוביוגרפי בשם "כתום זה השחור החדש: השנה שלי בכלא לנשים" שנכתב על ידי פייפר קרמן. במרכזו עומדת פייפר צ'פמן, בחורה ניו יורקית שנשלחת לשנה וקצת לכלא לנשים בעקבות פשע שבצעה עשר שנים מוקדם יותר, כשניהלה רומן לסבי עם מבריחת סמים. מדובר בקומדיה מוצלחת מאוד על חייה של פייפר בכלא, על האסירות המקיפות אותה ועל הפיכתה ההדרגתית מחננה בורגנית לקרימינלית אלימה. בפרק האחרון של העונה הראשונה - זהירות, ספוילר - הטרנספורמציה מושלמת והיא כמעט הורגת במכות אסירה שמתנכלת לה.
בפתח העונה השנייה של "כתום" אנחנו פוגשים את פייפר בבידוד שבו שהתה לאחר שהכתה את דוגט, שבשלב זה עדיין לא ברור אם היא מתה או חיה. היא מועברת בטיסה למתקן מעצר בשיקגו, שבו היא פוגשת אסירות שמאמנות ג'וקים להעביר סיגריות, אסירה שמלקקת לה את הפנים ואובססיבית לאסטרולוגיה וגם את אלכס, המאהבת לשעבר. לא נהרוס יותר מדי, אבל אפשר לספר שפייפר נשארה דמות די מעצבנת, קצת כמו הבחורה מהמם של "צרות עולם ראשון" רק עם צרות אמיתיות. ניו יורקית לבנה ומיתממת שעדיין, למרות שעברנו כבר עונה שלמה, בהלם מזה שהיא בכלא.
"כתום" ממשיכה להיות סדרה חכמה וכיפית גם בעונה השנייה. קצת כמו "העשב של השכן" של קהן, היא קלילה ומצחיקה, גם אם לא מפתיעה או כתובה טוב מספיק על מנת להיות יצירת מופת. סדרת פיל גוד, כזאת שמוצאת רגעים קטנים של חסד וחברות גם במקום הכי מחורבן ואפל. היא לא תיצרב בנשמתכם לנצח אבל היא תעשה לכם נעים, וזה לא פחות חשוב.