"שובר שורות" העמידה את סדרת הבת שלה בפני רף ציפיות בלתי אפשרי. היוצרים וינס גיליגאן ופיטר גולד מבקשים להציג סגנון ייחודי, ועדיין לשמור על תו האיכות. כמו כל דבר שסול גודמן עושה – זה מצליח
פריקוולים הם דבר בעייתי. ספין-אופים הם דבר בעייתי. לא תמיד, לא ככלל, אבל לעיתים קרובות מספיק. מפיקים רבים מספור ניסו למנף את הצלחתה של סדרה שנפחה את נשמתה תוך היתלות באחת מדמויותיה. לרוב, זה נגמר רע מאוד. נדמה שככל שסדרה מצליחה יותר, כך הספין-אופים שלה כושלים יותר. ופריקוולים – טוב, הוליווד אולי מתה עליהם, אבל מדובר בז'אנר חלש מאוד בטלוויזיה, וגם הוא נוטה חזק למעפנות (מ'ניינים, "יומני קארי").
לכן, כשרק החל הדיבור על ספין-אוף לסדרה המוצלחת להפליא של וינס גיליגאן, "שובר שורות", זה הרגיש כמו רעיון פחות ממדהים. קל וחומר כשדובר על כך שהסדרה הזו בכלל תהיה פריקוול, ושהיא תתאר את תחילת דרכו של לא אחר מאשר עורך הדין הנכלולי סול גודמן - האתנחתא הקומית של הסדרה. אולי ערוץ יוטיוב, אבל סדרה משלו? להחליף את וולטר בסול? מתברר שכן.
הכי פלאשבק ל"שובר שורות"
דוקטור מק'גיל ומיסטר גודמן
"סמוך על סול" (מדי יום ד' ב-HOT Plus, ב-yes Oh ובסלקום TV) מחזירה אותנו לאלבקרקי הצחיחה ומוכיחה שהחגיגה נמשכת (או, בעצם, החלה) גם בלי וולטר וג'סי. המחשבה שסול לא יחזיק לבדו מבוססת כנראה על שנים של תסריטאות מחורבנת ותאוות בצע; אם לשפוט על פי הפרק הראשון, כל מה שהיה צריך הוא שידי אמן כמו אלו של וינס גיליגאן ופיטר גולד ירימו את כפפת הספין-אוף, והספין יסתובב גם יסתובב.
המהלך המבריק הראשון בסדרה היה להילחם בפיתוי ולא לפתוח את הסדרה עם סול הצעיר והמחויך שיוצא מלשכת עורכי הדין המקומית עם רישיון חדש ונוצץ. גם לא לחזור לילדותו המיוסרת של סול בפלאשבק שמסביר את כל ההוויה הגודמנית. במקום כל אלה, התחילו דווקא עם טוקו סלמנקה. אין צופה של "שובר שורות" שלא זוכר חסד לטוקו סלמנקה.
סול, בגילומו הנהדר של בוב אודנקירק, נשלף בהפתעה בסיום הסצנה הפותחת, וליתר דיוק - ממש נזרק פנימה בעל כורחו, עם השם מהגלגול הקודם, ג'ימי מק'גיל. אל תטעו - ג'ימי מק'גיל אולי נשמע כמו סול גודמן, נראה כמוהו, מתלבש כמוהו ובעל כישורים רטוריים כמעט זהים, אבל הוא בשום אופן איננו גודמן. מק'גיל עובד בסנגוריה הציבורית, ושגרת יומו השוחקת, הענייה וחסרת התכלית מתוארת באחד המונטאז'ים החינניים שנראו על מסך הטלוויזיה. הוא מתגורר במשרד שלו, שנמצא בירכתי סלון יופי קוריאני, ומנסה לרמות קליינטים אמידים לכדי שכירתו לאלתר. ג'ימי מק'גיל הוא עורך דין כושל ותו לא.
אלא שכדי להפוך לסול גודמן - עו"ד, ג'נטלמן ובעיקר פושע - משהו צריך לקרות למק'גיל. כמו וולטר ווייט, גם הוא צריך לעשות מהלך ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד ולגלות את הצד האפל. אבל סיפורו, כך נראה, עומד להיות שונה בתכלית, וזה מה שיהפוך את "סמוך על סול" לסדרה שלא כדאי לוותר עליה.
בניגוד לרוב סדרות ההמשך שמתפקדות בעיקר כמיחזוריות, "סמוך על סול" שומרת על שוני ברור בינה לבין "שובר שורות" – בקצב, בהומור, באופן הצילום וגם באופי המסתורין. כל זה, מבלי לגרוע מהאיכות הבלתי מתפשרת של גיליגאן וגולד. בקיצור, סמכו על סול. יש מצב לא רע שהוא יעשה לכם את החורף.
