גם אתם זיהיתם משהו מוכר בפרומואים של "אימא ואבא'ז", שעולה היום (חמישי) בהוט 3? לא, זה לא הליהוק של יודה לוי לתפקיד הגיי הצבעוני בפעם הראשונה מאז "יוסי וג'אגר", וגם לא מיה דגן בתפקיד הרווקה הנואשת והמתוסכלת. האמת היא שעם כל ה"חתרנות" וה"נועזות" של "אימא ואבא'ז", עדיין קשה להתעלם מהדמיון בין הקונספט שהגה אבנר ברנהיימר ושמבוסס על חייו לבין עלילת "הנורמלים החדשים" ("The New Normal") שעלתה בספטמבר בארה"ב.
במרכז שתי הסדרות הללו עומד משולש יוצא דופן לכאורה, שכולל זוג גייז (אחד מוחצן וצבעוני, השני נוירוטי ורציני) ורווקה בעלת רחם בשל שמוכנה לעשות להם ילד. במקרה של "הנורמלים החדשים" מדובר בפונדקאית שרק רוצה להפיץ אהבה בעולם ועל הדרך גם להרוויח כמה ג'ובות כדי לפרנס את בתה בת התשע, וב"אימא ואבא'ז" היא קצינה שהחליטה להביא ילד לעולם מחוץ למסגרת של נישואין, רחמנא ליצלן.
אבא יש רק שניים, או: למה זוג גייז חייב להביא ילד לעולם
מעניין ויוצא דופן? אולי. חתרני ונועז? לא ממש. נכון, לא מדובר במסגרת משפחתית נורמטיבית שכוללת אימא ואבא שגם נשואים זה לזו והצליחו להביא ילד לעולם בדרך הישנה והטובה, אבל שתי הסדרות הללו – כמו סדרות אמריקניות נוספות שהצליחו בשנים האחרונות – מציגות את המשפחה כערך עליון, ומשעתקות את התפיסה שלפיה יחידה משפחתית מושלמת כוללת ילדים ושהורות היא שלב טבעי בכל מערכת יחסים זוגית.
קחו למשל את הזוג האקסצנטרי מיטשל וקמרון מ"משפחה מודרנית". סקס סוער לא תראו שם, אבל התלבטויות והתחבטויות שקשורות בתינוקת המשותפת לילי ובחיי הנישואין שלהם תמצאו בשפע. למעשה, התמות שבהן עוסקת "משפחה מודרנית" הן הכל חוץ ממודרניות, ותמיד נוגעות להפרת הסדר המשפחתי והניסיונות להשיבו, כשמוסר ההשכל הוא תמיד ששום דבר רע לא יכול לקרות לך כשאתה בתוך תא משפחתי מגונן ואוהב. אל תטעו - השמרנות הסמויה הזו, ולא ההומור המשובח שלה, היא זו שהפכה את הסדרה לכל כך פופולארית ונצפית בארה"ב, ולחביבת האקדמיה לטלוויזיה.
כשחושבים על זה, הטלוויזיה המיינסטרימית עדיין בוחרת לזווג גייז במונוגמיה כמו-הטרוסקסואלית ולהכניס תינוק למשוואה, בין אם מדובר בזוג הלסביות ב"חברים" או בסיום המרגש של "וויל וגרייס". לכאורה נראה שמדובר במשפחה אלטרנטיבית, אבל אלטרנטיבה אמיתית למבנה הנורמטיבי לא ממש מוצגת כאן.
ההצגה חייבת להימשך, או: אין סיטקום מוצלח בלי קצת טרגדיה
אבל הרבה לפני שגייז התחתנו על המסך והביאו ילדים לתוך מערכת יחסים זוגית מונוגמית, קיבלנו משפחות אלטרנטיביות כמו משפחת טאנר מ"צער גידול בנות", משפחת למברט ב"אבא חורג אימא חורגת" ומשפחת ברדפורד-האריס-טיילור מ"אבא יש רק שניים".
חוץ מהסטייל האייטיזי המזעזע שכלל טייצים וסוודרים צבעוניים עד הברכיים, לכל הסדרות הללו היה משהו מרכזי במשותף: בכולן התאחדה המשפחה האלטרנטיבית סביב הילדים, בעקבות טרגדיה שהפגישה את ההורים – בין אם הם סטרייטים ובין אם הם בוב סאגט – עם מציאות חדשה שבה הם חייבים להישאר ביחד, כנגד כל הסיכויים.
גם אם נראה שאף משפחה נורמטיבית לא הייתה כוללת שני רווקים שמגיעים לעזור לאלמן לגדל את בנותיו המתבגרות, כשזה מגיע למיינסטרים הטלוויזיוני, האלטרנטיבה האמיתית – שני רווקים שחיים חיי רווקות, ואלמן שלא ממש מצליח לתפקד – היא נורמטיבית הרבה פחות. גם במקרה הזה, משפחה היא ערך עליון שחייבים להגן עליו בכל מחיר, וקימי גיבלר היא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
אגב, הכלל הזה נכון לא לסיטקומים אמריקניים. גם הדרמה סוחטת הדמעות "שולחן לחמישה" איחדה חמישה אחים סביב טרגדיה אחת – מות ההורים בפתאומיות – ואילצה את הבוגרים מביניהם לקחת על עצמם את תפקיד המחנכים. יכולת ההישרדות שלהם היתה תלויה ביכולת שלהם לתפקד כיחידה משפחתית נורמטיבית, גם אם במציאות אחרת חייהם היו סובבים סביב חצ'קונים ושיעורים במתימטיקה.
הבוטוקס לא נפל רחוק מהעץ, או: מי זה לעזאזל ברוס ג'נר?
גם משפחות הריאליטי המופרכות ביותר בטלוויזיה עדיין מצייתות לחוקים השמרניים הללו, אלא שבמקרה הזה בדרך כלל נראה אם שתלטנית ומטריארכית שמנהלת את היחידה המשפחתית ביד רמה ובביקיני מנומר. מאמא ג'ון תומפסון, אימה הדומיננטית של אלאנה מ"הנה באה האני בו בו", מנהלת את משפחתה – שכוללת ארבע בנות, נכדה ובן זוג שבעיקר נמצא ברקע ובוהה למצלמה – כמו יחידה יצרנית לכל דבר, כמיטב המסורת האמריקנית. הפעילויות המשפחתיות של התומפסונים כוללות איסוף קופונים ואימון לתחרויות היופי של האני בו בו.
ואי אפשר לדבר על מטריארכיה בריאליטי בלי להזכיר את קריס ג'נר. קריס היא אימן הביולוגית של קים, קורטני וקלואי קרדשיאן, וגם של בנותיה מנישואיה לברוס ג'נר, קנדל וקיילי. כל מי שאי פעם צפה ב"משפחת קרדשיאן" יודע שברוס עצמו הוא דמות שולית בלבד, שליט בובה וחסר עמוד שדרה שמצליח בקושי להתנהל בעולם של בובות סיליקוניות עם יותר מדי קו"ף בשם.
אבל אף דרמה משפחתית מוקצנת – לא חתונה וגירושי בזק ולא רומן מן העבר שצץ ועולה פתאום – לא מסוגלת לפרק את היחידה המשפחתית הסגורה הזו. הקונפליקט של בנות קרדשיאן תמיד כולל את בני זוגן, ועד כמה הם כן או לא משתלבים במשפחה הגרעינית שלהן. גם אם הן נשואות, אימהות לילדים וגרות במלון יוקרה הרחק ממבטה הקפדני של אימא, הן עדיין בוחנות את הפרטנרים שלהן ביחס לתרומתם לאחדות המשפחה, שהיא – שוב – הערך העליון.
לגדול בלי בושה, או: מה האמריקנים עוד לא למדו והבריטים כבר שכחו
הדוגמא העדכנית הטובה ביותר לסדרה שמשתעשעת עם התפיסה השמרנית הזו ולועגת לה כדרך קבע היא "חסרי בושה", שלא בכדי משודרת בערוץ כבלים נועז כ"שואוטיים" ולא ברשת ממוסדת. גם כאן האחים הבוגרים משמשים כהורים ומפרנסים, אבל גם האחים הקטנים תורמים ליחידה הכלכלית – בין אם באופן לגיטימי או בעבירות פליליות שונות ומשונות – וההורים אינם מתפקדים לא בגלל שמתו, אלא בגלל שאחד מהם אלכוהוליסט אגוצנטרי והשנייה סובלת ממאניה דיפרסיה והתמכרות לסמים.
אבל לא בכדי מדובר באחת הסדרות החתרניות בטלוויזיה האמריקנית – "חסרי בושה" היא, אחרי הכל, סדרה בריטית במקור, שעברה עיבוד עדין מאוד לפני שהגיעה למסך בארה"ב. המשפחה הכי "נורמטיבית" בסדרה, כביכול, שמתגוררת בבית פרברי ובראשה עומד אב נוצרי אדוק, כוללת בין השאר בת נימפומנית שמנסה למכור את תינוקה למרבה במחיר ואם אגורפובית ששוכבת עם חתנה לשעבר. ליד הנורמטיביות הזו, "אימא ואבא'ז" נראית חתרנית בערך כמו "'קרובים קרובים".