פחות או יותר מהשוט הראשון בפתיח של "אוליב קיטרידג'", המיני-סדרה החדשה מבית HBO (ימי ראשון, 22:00 ב-Yes Oh וב- Yes VOD), ברור שמדובר בסדרה שמתיימרת להיות יצירת מופת. אלא שההתיימרות לא יכולה להיות חזות הכל. אם לשפוט מהפרק הראשון, זו אחת מהפעמים הבודדות שבהן רף הציפיות הזה הוא הרבה יותר ממוצדק. אולי כי מדובר במיני-סדרה, והגבלת היצירה מראש לארבעה פרקים עשויה לאפשר יותר מעוף מאשר פורמט שצריך לקחת בחשבון את המירוץ לעונה השנייה, ואולי פשוט מדובר באדפטציה נכונה לספר עליו הסדרה מבוססת (אודה ואתוודה, לא קראתי את 'אוליב קיטרידג' זוכה הפוליצר של אליזבת' סטראוט). כך או כך, מדובר באחת היצירות הטלוויזיוניות המצוינות, המורכבות והמרתקות שנראו על המסך הקטן בזמן האחרון.
אוליב קיטרידג' הוא שמה של גיבורת הסדרה הקרויה על שמה, אישה חריפה, קשוחה וקשה שאנו פוגשים בכמה תקופות שונות בחייה, בעיקר בשלהי גיל 40. אוליב (פרנסס מקדרמונד, זוכת האוסקר) היא מורה למתמטיקה בתיכון המקומי בעיירתה ועקרת בית בזמנה הפנוי, כי בכל זאת מדובר, אם לשפוט לפי עיצוב הפנים והמכוניות, בסוף שנות השבעים. היא חיה עם בעלה הרוקח החביב וחלש האופי משהו, הנרי (ריצ'רד ג'נקינס), ועם בנם כריסטופר, שנאבק, כמו כל המתבגרים, בממוצעותו. אגב, סביר להניח שתצליחו לשלוף מהמותן כמה עשרות מקומות שהייתם מעדיפים להגיע אליהם לארוחת ערב, לפני שהייתם נקלעים לשולחן הארוחה המשפחתית המדכא של הקיטרידג'ים.
הסדרה מספרת את סיפורה של המשפחה ובני העיירה הקטנה במיין, המקיפים אותה, וההישג הגדול ביותר שלה הוא שכמעט כל דמות בסדרה יכולה ליפול לקלישאתיות ומצליחה לחמוק מהמלכודת. זה נשמע כמו מעט, אבל זה האלמנט שמפריד בין הפוטנציאל למימושו. אם מדובר בהנרי, הבעל טוב-הלב שמשווע לטיפת תשומת לב, או בעוזרת החדשה, הצעירה והתמה שלו בבית המרקחת, דניס, שיכולים היו בשמחה להתאבן בשבלונה שחוקה של דמויותיהם, ובעיקר באוליב עצמה שיכולה הייתה בקלות רבה, בגילום השחקנית הלא-נכונה, להיות סתם מכשפה מרירה ועוקצנית שתמאיס את עצמה על הצופים תוך רבע פרק.
למרות משפטים כמו "מי שלא עומד זקוף לא יכול להיות חמוד" ו"אם תפחדו מהרעב שלכם, תהיו סתם כמו כולם", והצהרות מזלזלות לפיהן אנשים ממוצעים הם ישרים יותר אבל מי בכלל רוצה להיות כמוהם, דמותה של אוליב מלטפת כל פעם את סף הקלישאה ומחליקה משם הלאה בקלילות אין קץ. מעטות השחקניות שהיו יכולות לעשות לקיטרידג' מה שעושה לה פרנסיס מקדרמונד.
הקאסט כולו מצוין, אבל מקדרמונד היא ללא ספק המרכיב הסודי בתבשיל. מדובר באחת השחקניות הנדירות שלא חותכות את פניהן בהגיען למצוות (ואף התבטאה בחריפות אחרי הרמונט הטוטאלי שרנה זלווגר ביצעה על פניה), וזו לא רק סיבה לחבב אותה אלא גם להעריך אותה כשחקנית שלא מוכנה להשחית את הכלי המרכזי של עבודתה. מי שיצפה ב"אוליב קיטרידג'" יוכל להעריך את האיכות המדוקדקת והיוצאת מן הכלל של העבודה הזו.