אם תזרקו אבן על אחד מלוחות המשדרים של רשתות הטלוויזיה האמריקאיות השנה, סביר שתפגעו בסדרה שמכילה מסע בזמן. מנטליות העדר הרגילה של הקודקודים, ככל הנראה, הצליחה לייצר לא פחות מחמש סדרות חדשות שבהן דמויות נעות בצורה מד"בית בין זמנים על בסיס קבוע, בנוסף לפרויקטים כמו "נובמבר 1963" המעפנה עם ג'יימס פרנקו או "Continuum" ו"דוקטור הו" שעושות את זה תדיר. לא ברור אמנם מה פשר הטרנד הזה ומה ממנו יצליח לשרוד, אבל אחת הסדרות שמקבלות הכי הרבה תשומת לב בגל החדש הזה היא "טיימלס", שעלתה בשבוע שעבר ב-HOT ובסלקום tv, בין היתר בגלל היוצרים שמאחוריה.
הקונספט שרקחו אריק קריפקה ("על טבעי") ושון ראיין ("המגן") נשמע על הנייר מטופש: שתי מכונות זמן קיימות בעולם, אחת נגנבה על ידי סוכן ממשלתי לשעבר (גוראן ויסניק, "אי.אר", "אקסטנט") ששואף לחזור לעבר ולשנות אותו מסיבה מסוימת, השנייה היא דגם ישן יותר אליו נדחקים היסטוריונית (אביגייל ספנסר, "מד מן", "התיקון"), חייל (מאט לאנטר, "90210", "גיבורים") וטייס (מלקולם בארט, לא עשה משהו שאתם מכירים) כדי לנסות ולמנוע ממנו לחבל בהיסטוריה.
בכל פרק יוצאים שלושת המוסקטרים לתקופת זמן אחרת, רודפים אחר הנבל ומסכלים את התוכניות הלא ברורות שלו. בפרק הראשון, למשל, הוא מנסה למנוע את התרסקות ההינדנבורג בשנות ה-30 והם דווקא צריכים לגרום לה לקרות, ובפרק השני הוא חוזר ל-1865 כדי לוודא שתוכנית ההתנקשות בלינקולן יוצאת לפועל יחד עם רצח של עוד שלושה אישים בכירים בממשל. "בחזרה לעתיד" הרי לימדה אותנו שכל שינוי קטן בעבר גורר שינוי גדול יותר בעתיד וכך גם כאן, בסוף הפרק הראשון דמותה של ספנסר, לוסי, מגלה שאחותה האהובה משום מה נעלמה ומעולם לא התקיימה, ואילו בפרק השני צץ לו ארוס לא ברור בחייה.
אבל מה שבאמת מפתיע הוא ש"טיימלס" מתבררת כסדרת אקשן קלילה ומהנה למדי, בלי יותר מדי עומק אבל גם בלי יותר מדי יומרות, והיא לגמרי בסדר עם ההגדרה הזו. "זה נועד להיות נגיש, אוניברסלי, רגשני ועם הרבה לב", אומר קריפקה בראיון שהעניק צוות הסדרה ל-mako, "כי זה מה שסטיבן ספילברג ורוברט זמקיס עושים ועליהם גדלתי. רוב חיי ניסיתי לשחזר את 'אי.טי' ואת 'מלחמת הכוכבים' בעבודות שלי, והדברים האלה הם לא על אקדחים וגאדג'טים אלא על אנשים. לא מעניין אותי לכתוב סדרה שעושה מיינדפאק ממסעות בזמן, מעניין אותי לעשות משהו הרפתקני. אני מגיע לזה כחנון וכמעריץ, ולטעמי מד"ב לא קשור לגאדג'טים אלא ל'מה אם': מה אם היית יכול לחזור בזמן? מה היה קורה אם מפלצות היו אמיתיות? מה אם היית במרפסת כשלינקולן נורה? המטרה שלנו היא להיות הגרסה המודרנית של 'זינוק לאתמול' או 'בחזרה לעתיד', ואנחנו רוצים להיות כיפיים ומגניבים".
אבל אתם בכל זאת עוסקים בשחזור של אירועים היסטוריים אמיתיים וניסיון לשנות אותם. איך משלבים בין פנטזיה גמורה לבין הווה שאמור כביכול להיות מציאותי?
"צריך להיזהר עם זה. אתה לא רוצה טי רקס במדי אס.אס שצועד בשדרה החמישית, זה כן צריך להיות העולם שלנו. אני מגדיר את זה כלהילחם בתוך מוזיאון שבו אי אפשר להרוס כלום, וזה קרב שקשה להיאבק בו כי בסופו של דבר אתה תשבור כמה דברים. אז מה המשמעות של השינויים הללו? הפיילוט הוא דוגמא טובה לכך, היה בו שינוי ענק אבל רק בחיים של דמות אחת, ורק בתוך כותלי ביתה. אלה סוג השינויים שאנחנו נעשה, כי זה הרבה יותר קשה וכואב לדמויות".
למה דווקא מסע בזמן? מה קרה פתאום שכולם מתעסקים בזה?
ספנסר: "הרבה פעמים אנחנו רוצים לשנות את העתיד שלנו, והדרך היחידה היא להתוודע לעבר. חרטה היא חלק גדול מהקיום האנושי, 'אם רק הייתי עושה כך וכך', ומסע בזמן הופך את זה למציאות ושם אותך במצב בעייתי שבו אתה מקבל את ההזדמנות לעשות את זה".
לאנטר: "זה לא פתאום, הרעיון של מסע בזמן תמיד קיים אצלנו, כמו הרעיון של לעוף. אבל ממה שהבנתי, אנחנו היחידים שעושים מסע בזמן בכל שבוע, עם הרפתקאות חדשות בתקופות שונות".
בארט: "כל שאר הסדרות מתמודדות עם העבר וההווה, אולי פה ושם יש דמות שחוזרת אחורה, אבל אנחנו נוסעים כל שבוע לתקופת זמן אחרת ועידן אחר בצורה מאוד אקטיבית. אנשים אוהבים מסע בזמן, אני למשל גדלתי על 'גולשים בזמן', 'בחזרה לעתיד' ו'זינוק לאתמול', וזה תמיד משהו מרתק".
ספנסר: "יש לא מעט דברים מטורפים שקורים באקלים הפוליטי הנוכחי שלנו, אז מעניין לחזור לעבר, לחקור ולראות שאנחנו עדיין מתמודדים עם דברים דומים".
יש דברים חדשים שלמדתם על ההיסטוריה בעקבות הסדרה?
בארט: "לא ידעתי שההתנקשות בלינקולן הייתה חלק מקנוניה רחבה יותר, ותכננו להתנקש בשלושה אנשים אחרים. למדתי גם שלאנשים בעבר היה קשה ללכת לשירותים על כל הבגדים האלה. בשנות ה-30 כולם בטח הרטיבו את עצמם למוות".
ספנסר: "אני לומדת משהו בכל פרק. למדתי על קנדי ועל המאפיה ועל איך שהם החליפו ביניהם מידע, ובפרק של הנחיתה על הירח (פרק 8) למדתי שהיו מתמטיקאים במרתף ששלטו על כל העסק מרחוק. מה שיפה הוא שאנחנו מתעסקים באנשים שבדרך כלל פוסחים עליהם, והופכים אותם לגיבורים".
מבחינתך, איך זה לעבוד פתאום בסדרת פריים טיים מסחרית בניגוד לסדרות כבלים איטיות ונישתיות יחסית כמו "מד מן" או "התיקון"?
ספסנר: "זה בדיוק כמו הסדרות האלה, לא? (צוחקת). אנחנו עושים פה משהו בלתי אפשרי – פרק חדש בכל שבוע עם סטים חדשים לגמרי, תלבושות חדשות לגמרי, שחקני משנה חדשים וזה מאוד קשה. זה כאילו ש'משחקי הכס' הייתה משתנה מדי שבוע, רק ברשת מסחרית. רציתי לאתגר את עצמי ולעשות משהו שאנשים לא ראו אותי עושה בעבר. יש לי פה מקום להיות קצת שטותית, לעשות קומדיה פיזית ולפנות לקהל רחב ומשפחתי יותר, וזה הרגיש לי הזמן לעשות משהו שונה. אבל זה קשה".
קריפקה: "זו בהחלט התוכנית הכי מאתגרת מבחינה לוגיסטית שאי פעם הפקתי. ליצור תקופה היסטורית מדויקת כל שבוע זה כואב בצורה יוצאת דופן. אני מחכה לכותרת של 'מפיק טיימלס מת על האסלה משבץ'. אבל הקהל מרוויח ערכי הפקה גבוהים. רמת הפירוט הזו דורשת מאמץ ענק ותקציב ענק והרבה שיחות טלפון זועמות, וזה החלק הכי קשה".
לאנטר: "בעיני כשחקן, זה סוריאליסטי להיכנס לחדר מלא בצלבי קרס וחיילי אס.אס שמצדיעים ב'הייל היטלר', זה מפחיד. אי אפשר שלא להיות מושפעים מזה כבני אדם".
ויסניק: "גם לי קשה לפעמים לעשות את הדברים שמבקשים ממני לעשות, כמו ללחוץ על ההדק מול הראש של לינקולן. קשה לך לירות באדם הזה שמייצג כל כך הרבה טוב".
זו בעצם פעם ראשונה שאתה משחק נבל אמיתי, לא?
ויסניק: "אני מעדיף לקרוא לו אנטגוניסט כי הדברים שהוא הולך לעשות בהמשך הם די מטורפים, אבל הוא מאמין שמה שהוא עושה זה לטובת הכלל. בסופו של דבר מבינים למה הוא עושה את מה שהוא עושה".
בארט: "יש טוויסט בכל פרק וזה מה שכיף בסדרה הזו. יש שכבות לכל דבר וכולם מסתירים דברים אחד מהשני, אפילו אנחנו השחקנים. כשהיו לי שאלות לגבי הדמות שלי, אמרו לי 'בוא נחכה עד שאבי ומאט יעזבו את החדר'".
עושים אהבה במכונת זמן
בין המשימות הלא פשוטות של "טיימלס" נמצא גם הרצון להתהלך על הקו הדק והלרוב מעיק שבין סדרה עם עלילה מתמשכת לבין סדרה עם פרקים בעלי עלילות נפרדות שלא דורשות מהצופה נאמנות. כל פרק בודד אמנם עוסק בתקופת זמן אחרת (הבאים עוד יטפלו בקרב על האלמו במלחמה הצרפתית-אינדיאנית במאה ה-18, פרשת ווטרגייט בשנות ה-70, חבורת הראט-פאק בלאס וגאס של שנות ה-60, מלחמת העולם השנייה, הנחיתה על הירח וכן הלאה), אבל בו בזמן צריך גם לטפל בתעלומה המרכזית של מה רוצה פלין, דמותו של ויסניק, להשיג, ואיך עוצרים אותו. קריפקה טוען שמדובר במשוואה כמעט יבשה: "יש מונח שלדעתי היוצרים של 'סמולוויל' המציאו, שנקרא 'Mithalones', ואפשר לפרק את זה לנוסחה מתמטית. זו כמעט חלוקה של 80-20. אתה בונה את הסיפור של הפרק ואז אומר 'אוקיי, אבל חייבים לקדם את העלילה של הסדרה, אז איזה פרט, איזו שיחה, איזה ווידג'ט אפשר לשזור כדי לתגמל את הצופים החוזרים. ואז כל פרק רביעי או חמישי יש פרק מיתולוגיה גדול ובסופו של דבר יש שלושה-ארבעה פרקים בעונה שנהפכים לאירועים".
זה נשמע מאוד טכני.
קריפקה: "זה לא קל, אבל למרבה המזל צברתי המון ניסיון עם 'על טבעי' של איך לאזן את זה. ואני לא הראשון שעשה את זה. ההשפעות הטלוויזיוניות הכי גדולות שלי הן 'תיקים באפלה' ו'באפי קוטלת הערפדים', ויש אנשים יותר מוכשרים ממני שפיתחו את הנוסחה הזו. אנשים שוכחים ש'באפי' הייתה פרוצדורלית. ג'וס ווידון וכריס קרטר היו אשפים בזה, אני רק הולך בעקבותיהם".
ויסניק: "אני שונא שסדרות עושות טיזינג מתמשך! בחייכם, תנו לי תשובות, אתם עצלנים או מה? עם אריק אתם הולכים לקבל תשובות מהר מאוד. אנחנו מצלמים עכשיו את פרק 8 ורצינו לענות על הרבה יותר שאלות, אבל הרשת אמרה לנו 'לא לא, אתם צריכים להאט את הקצב'. בכל מקרה, בפרק 7 אתם הולכים לקבל המון תשובות".
יצא לכם לראות את הסדרות האחרות של קריפקה וראיין לפני שנכנסתם לפרויקט הזה?
בארט: "פאק כן. אהבתי את 'המגן', צפיתי בדיוידי אחד אחרי השני, וגם את 'על טבעי' ו'מהפכה'. ידעתי שהם יודעים לכתוב דמויות ויודעים לכתוב אקשן. שחקנים שחורים כמעט ולא מעורבים בז'אנר המד"ב כי התסריטאים לרוב עצלנים בכל מה שנוגע לקונפליקט, כך שלהיות חלק מזה זה מדהים".
ויסניק: "כשקראתי את התסריט וקראתי שהם מעורבים אמרתי שזה חייב להיות מעניין. אחרי הפגישה איתם אמרתי שאני לגמרי בפנים".
בארט: "כשחקן אני מנסה לעשות דברים שיש להם רלוונטיות חברתית. כאן נותנים לי גם להביע את דעתי ואפשרות לאלתר בדיאלוג, כמו למשל בסצנת הכלא בפרק השני, והם מתחשבים בדעתי".
מה החלק שאתם הכי נהנים ממנו בצילומים?
ספנסר: "אני אוהבת בגדי וינטג' ותלבושות מתקופות ישנות, ושיער ואיפור. אמא שלי תפרה את רוב הבגדים שלי כשהייתי קטנה אז גדלתי על אופנה של פעם, והיה כיף למצוא תפקיד שאני יכולה לתעל אליו את הידע המיותר הזה".
בארט: "הפרק של האלמו היה כיף, כי אני נראה טוב בעור".
לאנטר: "אנחנו מצלמים עכשיו את הפרק של אפולו 13, וזה ממש נחמד פשוט ללבוש חליפה רגילה עם עניבה ונעליים. כי עד כמה שאני אוהב את התחפושות, כשכל בוקר מלכלכים אותך בעפר ואתה לובש שש שכבות של עור וכלי נשק - זה נמאס".
באמת? זה מה שהכי קשה?
לאנטר: "אנחנו מצלמים פרק ב-8 ימים ולפעמים אנחנו מפספסים כמה סצנות פה ושם אז אנחנו חוזרים לעשות ימי השלמות, ואלה הימים הכי מטורפים. אנחנו כבר בפרק חדש ואז חוזרים ל-1865 כדי לצלם איזו סצנה של סירות הצלה. יוצא שאנחנו קופצים בין שלוש תקופות זמן ביום אחד, ואלה הימים שבסופם אנחנו מעולפים".
ספנסר: "מה שמצחיק הוא שמאט, מלקולם ואני לא הכרנו אחד את השני בכלל, מה שבדרך כלל לא קורה כי כולנו עובדים עם אנשים ומכירים אנשים, ופתאום נזרקנו לפיילוט מטורף בוונקובר, בגשם, עם אפקטים מיוחדים, ובאופן אורגני הפכנו לשלישייה שחייבת לסמוך אחד על השני".
אפרופו, יש איזה וייב של מאלדר-סקאלי בין לוסי לוואייט, מין מתח מיני די ברור. זה מתקדם לאנשהוא?
לאנטר: אני חושב שכן. בפיילוט היו רגעים כאלה שנכתבו ככה בכוונה, אז זה קיים שם. אבל אני אוהב שזה איטי ולא משהו שמוטח לך בפנים. זה לא 'בגלל שאת אישה ואני גבר אנחנו הולכים לעשות אהבה במכונת זמן'. שזה לא משהו שאני שולל, אגב. אם כי זו מכונת זמן קטנה, וזה יכול להיות מוזר עבור רופוס, אבל זו שיחה אחרת לגמרי".
"טיימלס" משודרת בימי רביעי ב-HOT Plus, HOT VOD וסלקום tv