נשים בסדרות טלוויזיה, יודעים כולם, ממש כמו עונות השנה, כמו קושיות בהגדה, כמו משחק קלפים הולנדי, מתחלקות לרביעיות. הן ארבע אם הן עקרות בית נואשות שמתגוררות בפרברים, הן ארבע אם הן עושות סקס בעיר הגדולה, הן ארבע אם הן בנות 30 ומשהו, הן ארבע אם הן היפסטריות וארבע אם הן שקרניות לא גדולות במיוחד. ההתקבצות התמוהה הזאת כל כך התקבעה, שאפילו כשגיבורות הסדרה אינן חברות אלא אחיות (להלן "אחיות"), הן שמות את ה"פור" בפורמט. אחרי שהבנו כמה מאהבות יש בסדרה "מאהבות" (Mistresses), "דרמת הקיץ הפרובוקטיבית והמרגשת" שהופיעה כעת על מסכינו (ימי ב' 22:00 ב-yes Drama וגם ב-yesBinge, יבוא מרשת ABC), אפשר להתחיל.
צלע מספר אחת היא אליסה מילאנו, כאן סוואנה, עורכת דין מצליחה עם בעל אוסטרלי חתיך וקולגה פלרטטן במשרד. כי זה רק הוגן שכשנותנים לג'ניפר לאב יואיט להסתובב בלנז'רי במכון עיסוי מפוקפק בשם "ראב אוף שוגרלנד", לאנפף במבטא דרומי מתפנק ולקרוא לסיביל שפרד "מאמא" (בסדרה הנוראית "מועדון הלקוחות", שאני נמנית עם צופותיה האדוקות), יזרקו גם עצם למילאנו. מה יש, "מי הבוס" היתה פחות מכוננת מ"שולחן לחמישה"?
צלע מספר שתיים היא יונג'ין, הלוא היא סאן קוואן מ"אבודים". וגם כאן היא נועצת את עיניה העגולות בהשתוממות בכל אובייקט שנקרה בדרכה, הפעם כפסיכיאטרית ששכחה מהאתיקה המקצועית לתקופה – תקופה שבה ניהלה רומן עם מטופל נשוי, רשמה לו מורפיום במינון קטלני והסתבכה גם עם הבן שלו.
הומור עצמי פחות
אחרי הלבנה והקוריאנית חייבת להגיע גם אחת שחורה, כי הרביעיות של היום זה לא מה שהיה פעם. קוראים לה אפריל (רושל אייטס), והיא אלמנה חד הורית בעלת חנות עיצוב אופנתית שחמה על אחד ההורים החתיכים שבסביבתה ומגלה שבעלה המנוח לא ידע מנוח.
אחרונה וחתיכה היא ג'וסלין (ג'ס מקאלן), הממלאת את משבצת המשוחררת מינית ומחויבותית, כי אולי הרביעיות בתקופה הפוליטיקלי קורקטית מגוונות יותר מבחינת גזע, אבל לא מבחינת מין. תמיד תהיה אחת ששוכבת עם כולם, וג'וסלין אחראית פה גם על ההתנסויות החד מיניות.
הן כולן יפות, הן כולן מוצלחות, הן כולן נראות טוב בלנז'רי (כמעט כמו לאב יואיט), והן כולן רחוקות מאנושיות המראה והאופי שהציגו הדמויות בסדרת המקור הבריטית מ-2008. אם הייתי רואה את המקור הייתי מתבכיינת כאן על איך הרסו אותו, אבל למרבה המזל טרם יצא לי, ומצפייה בארבעה פרקים בגרסה הנוכחית – כי חייבים לשמור על רביעיות – אפשר לומר בוודאות שמדובר בגילטי פלז'ר כהלכתו. על אף הקלישאות המומטרות על הצופים בכל רגע נתון והמוני הקטעים המביכים, ולמרות שהומור עצמי או הומור בכלל זה פחות הקטע שלה, "מאהבות" כיפית ושומרת על עניין, עם פוטנציאל התמכרות לא מבוטל. אפשר אפילו לומר שהקלישאות הללו – ואנחנו מדברים כאן על סצנות של העפת הדברים מהשולחן ברגע של כעס, או מטאפורות בומבסטיות שאיש לא משתמש בהן בחיים האמיתיים ("הלהבה המסוכנת הקטנה הזאת היא לבי, ולא היה לי מושג לאיזה יופי היא יכולה להגיע עד שהפניתי אותה לכיוון הנכון") – רק תורמות לכיף. עכשיו שמישהו ירים סדרה לויקי ילדת הפלא. בטוח כוסית.
עוד בערוץ התרבות:
>> הסיום הסופרנואי של "מד מן"
>> עוד חתונה בלתי נשכחת במשחקי הכס