האנה סוציופתית, שוש פקאצה, מארני מפונקת וג'סה אגואיסטית. לרגל עליית העונה החדשה של "בנות" ב-yes, בנות המערכת שלנו מתכתשות בשאלה החשובה מכולן: מי הבחורה המוצלחת מכולן? קרב בנות על "בנות"
חברות במקום פלייסטיישן | צילום:
Mark Schafer/yes
האנה הורבאת' (לינה דנהאם)
האנה הורבאת' היא סוציופתית. אף אחד לא אומר את זה באופן מפורש, אבל יש פרק בעונה השלישית שבמהלכו מישהו מת והיא מזייפת שאיכפת לה. היא אדישה לחברות שלה, להורים שלה ולאדם. חוץ מלעשות לה מבחן ולבדוק אם היא יודעת להתאים פרצופים לרגשות, שלוש העונות האחרונות של "בנות" הבהירו שהדמות שעומדת במרכז הסדרה היא לא כמוני כמוכן. איך אפשר להזדהות עם בחורה כזאת? אפילו לינה דנהאם טענה שכשהיא עשתה את המבחן של באזפיד כדי לגלות מי היא בגירלז, היא יצאה מארני.
יחסית לסדרה על בנות, "בנות" קמצנית מאוד ברגש. מדי פעם יש נאום אמוציונלי של מישהי, אבל בסך הכל היא מספרת את סיפורן של בנות על גבול האוטיזם. אני לא חושבת שאני צריכה להסביר עד כמה הייצוג הזה של נשים הוא ייחודי. האנה מתנהלת בעולם כמו פיל בחנות חרסינה, ומה שהכי מצחיק זה שהיא מסתירה את האטימות הרגשית שלה תחת כמויות של אג'נדות סותרות - דבר שיצר בלבול מסוים אצל הצופים. הם ציפו לדמות חזקה ומעוררת הזדהות, וקיבלו במקום זה אישה-תינוקת עם יכולת וורבלית גבוהה. כי האנה היא כמו הגרסה הנשית לדמויות של ג'אד אפטאו; במקום לשחק בפלייסטיישן, היא רבה עם חברות.
מבחינתי, האנה היא "גירלז": מוגזמת, פארודית, מעצבנת, מצחיקה, לא תמיד ברורה, עם הפרצוף של לינה דנהאם. יש אנשים שזה לא לטעמם. לטעמי היא קולעת מאוד.
(עמית הרשקוביץ)
לא ילדה, עוד לא אישה | צילום:
באדיבות yes
שושנה שפירו (זושה מאמט)
דווקא שוש. דווקא שוש הפקאצה, זאת שנדמה היה בעונה הראשונה שהיא הולכת להיות הדמות שיהיה הכי קשה להתחבר אליה. דווקא היא הצליחה להפוך משהו בקרביים, תוך כדי שהיא ממלמלת במהירות ומחליפה תסרוקות בקצב דומה. בדרכה המגושמת אך הכובשת, שוש מייצגת, יותר משלוש הבנות האחרות, את קשיי ההתבגרות וההתפכחות של שנות ה-20 - הבלבול של כל בחורה צעירה בין מי שאת רוצה להיות לבין מי שאת הופכת להיות. הקושי להחליט מי האנשים שאת רוצה סביבך כשהמסגרות הפורמליות מתחילות להתפרק, ומי את בוחרת שיישן לצידך בלילה.
זה התחיל בשלושה אימוג'יז: דב פנדה, אקדח ואריזת מתנה. בשלושה איורים קטנים ששלחה לריי, שושנה הצליחה להגדיר את בנות העולם. לפעמים אנחנו פשוט לא יכולות לבטא את התחושות שלנו במילים, ורק המקלדת השלישית באייפון מצליחה להוציא מאתנו את הרגשות האמיתיים. זה לא ילדותי; זה אמנותי. זה לא מחסור במילים; זה פואטי. ואם הבחור שאת יוצאת איתו לא מבין את זה, אז הוא לגמרי מחייב אימוג'י שלד.
שוש, כמו תסרוקת הדונאט המפורסמת שלה, היא מה שנקרא דמות עגולה. העליות והירידות שלה מציגות דמות אנושית ונוגעת ללב, שעושה מה שבא לה, גם אם רגשות האשם היהודיים שלה קובעים לה אחרת. ברגע שפתחה את הסכר ששחרר תעוזה וזריקת זין, היא הפכה לבחורה שכל אחת הייתה רוצה להיות קצת כמוהה.
(שרון טמיר)
קצת הכול וקצת כלום | צילום:
Mark Schafer/yes
מארני מייקלס (אליסון וויליאמס)
זה התחיל בזרזיף אוונגרדי ונגמר בנחשול גדול: האנשים שאוהבים את מארני. עזבו אוהבים - מזדהים, מתרגשים, מתכווצים בכיסא בכל פעם שהיא מביכה את עצמה, ומשחררים אנחת רווחה כשהיא מחייכת.
על פניו, אין שום סיבה שכל בחורה שאי פעם שברו לה את הלב לא תזדהה עם מארני. בין אם זה הבחור שאהב אותך עד שעמום (צ'ארלי); האמן היהיר שגרם לך להרגיש נורא מתוחכמת ומיוחדת, אבל לא באמת שם עלייך (בוצ'); או הבחור הרגיש שהסתכל לך בעיניים והבטיח שלמרות שיש לו חברה, את בעצם הכי מדהימה (דזי, יימח שמו). כל בחורה הכירה (וסבלה) לפחות אחד מהם. חלקנו, ירחם השם, הכירו את כולם.
בכל זאת, מארני סבלה ועדיין סובלת מיחסי ציבור גרועים. היא יפה מדי ובטוחה שמגיע לה הכל. נחשו מה? גם שאר הדמויות ב"בנות" חושבות ככה. זה מה שאנשים בגיל 20 פלוס חושבים, ומארני לא יוצאת דופן. היא הבחורה שהייתה בזוגיות רצינית ותחזקה עבודה נחשבת בתחילת שנות ה-20 לחייה, והיא תגלה שתוך כמה שנים כולם מצליחים לעקוף אותה ולא תדע איך להתמודד עם זה. היא הילדה המוצלחת שכועסת כשהעולם לא מסתנכרן איתה, כי לפעמים זו הדרך היחידה להשיג משהו: לחיות בסרט שאת יכולה כי ככה החלטת, להתבזות, להתבאס, לבכות פה ושם - ואז להתחיל מחדש.
מארני היא לא קולית כמו ג'סה, מצחיקה כמו האנה או מתוקה כמו שושנה. היא אמביציוזית ומפונקת, מוצלחת ודפוקה, יפה ומתפשרת. היא בלגן שלם, בעצם. קצת כמו כולנו.
(סיון מזרחי)
אי אפשר להגיע | צילום:
Mark Schafer/yes
ג'סה ג'והנסון (ג'מיימה קירק)
ג'סה עוברת ב"בנות" כמו מישהי שנכנסת בטעות לחדר לא נכון, מתפרצת לאיזו סצנה שמתרחשת שם באותו זמן ואז ממשיכה בדרכה. החיים שלה מתרחשים במקום אחר, רחוק משם, ולנו אין כניסה אליו. היא מסמסת להאנה משום מקום ומזמינה אותה לחתונה שלה, כשכל האירועים שהובילו לחתונה התרחשו מחוץ למסך, במקום שאנחנו לא מגיעים אליו. כי אי אפשר להגיע לג'סה.
הדמויות הנשיות בסדרה הן לא בדיוק מופת לעומק ומורכבות, בטח ובטח בהשוואה לגברים שמסתובבים לצדן ומעזים לפתח אישיות ולהשתנות מעונה לעונה, וגם ג'סה מקבלת את הקלישאות שלה - בוהמיינית, מגניבה, אנוכית, מרוכזת בעצמה (אם כי התחרות על הרובריקה הזאת קשה מנשוא), בעלת נטייה להרס עצמי וצורך בריגושים. אבל מספיק להביט לרגע בעיניים הגדולות החולמניות של ג'מיימה קירק כדי לחדור דרך כל הקלישאות האלה ולהמשיך הלאה, ופנימה. כך שלא מפתיע לשמוע שקירק מגדירה את עצמה כציירת ולא כשחקנית, או שהיה צריך לשכנע אותה לא מעט עד שהסכימה להשתתף בסדרה.
כמו שאנחנו מרחמים יותר על שפנים מאשר על תרנגולי הודו, ומחבבים דולפינים יותר מדגי טונה – כלומר מפלים על רקע חמידות – כך גם קל יותר לאהוב את ג'סה (נו, מה לעשות, היא יפה באופן הורס ויש לה מבטא בריטי), אבל אני הכי אוהבת אותה כי כל בנות "בנות" מדברות בטון עולה של שאלה. משפטים שמפחדים להפוך לדעות, לעובדות, לרגשות. וג'סה לא. היא עושה סקס כי היא רוצה לעשות סקס. היא עושה סמים כי היא רוצה להיות בהיי. היא נוסעת כי היא רוצה לברוח. וכשהיא תברח, זה יהיה למקום שאנחנו לא יכולים להגיע אליו. כי אי אפשר להגיע לג'סה.
(קליה מור)
העונה הרביעית של "בנות" תשודר בימי רביעי ב-22:30 ב-yes Oh HD וב-yes VOD החל ב-21 בינואר
