לוקח זמן להתרגל ל“The Girlfriend Experience”, הדרמה החדשה של רשת הכבלים STARZ (שעונתה הראשונה עלתה במלואה ל-yes VOD תחת השם הכושל "מאהבת בתשלום מראש"). ברגעים הראשונים היא מאיימת ומרתיעה, איטית ואפורה. הפרק הראשון נפתח בסצנה שקטה ומינימליסטית; שתי נשים צעירות נפגשות בחדר מלון יוקרתי. הן בקושי מדברות, מזמינות על חשבון אדם שלישי את המנות היקרות ביותר משירות החדרים, ושותקות אל מול חלון ענק המשקיף על שיקגו, שמוצגת כמו עיר פיננסית אלמונית, ענקית ומנוכרת. הדרמה רוחשת מתחת לפני השטח, והפסקול המטריד מחזק את התחושה שמשהו רע אורב.
כמו טרגדיות אחרות לאורך ההיסטוריה, מ"המלט" ועד "הסופרנוס", “The Girlfriend Experience” היא כרוניקה ידועה מראש של עלייה ונפילה. בסיום הפרק הראשון, כריסטין, סטודנטית למשפטים שבדיוק התחילה את ההתמחות שלה במשרד עו"ד יוקרתי, שוקלת לראשונה ללכת בעקבות חברתה ולספק שירותי ליווי לגברים עשירים. כבר אז ברור שבפרק הבא היא תלך על זה ושבסיום העונה היא תתרסק, השאלה היא רק איך. אחרי צפייה בחמישה מ-13 הפרקים, השאלה הזו מאוד מאוד מסקרנת.
המוח היצירתי מאחורי “The Girlfriend Experience” הוא סטיבן סודרברג, פעם במאי קולנוע מוערך ומצליח ("סקס, שקרים ווידאוטייפ", "ארין ברוקוביץ'") שביצע מעבר לטלוויזיה (בין השאר בדרמה התקופתית "The Knick"). ב"“The Girlfriend Experience” משמש סודרברג כמפיק ויועץ בלבד, אך היא מבוססת על סרטו בשם זה מ-2009 בה כיכבה שחקנית הפורנו סשה גריי. כמו הסרט, גם הסדרה בוחנת את עולמן של נשים בזנות מסוג מסוים מאוד. סודרברג דרש (וקיבל) חופש אמנותי מוחלט מרשת הכבלים האנדרדוגית STARZ, ובחר בשני יוצרים צעירים מעולמות הקולנוע העצמאי כדי להוביל את הסדרה – לודג' קריגן ואיימי סימץ. הטון הריאליסטי והשקט שהפך לסימן ההיכר שלו בולט כאן, למרות שהוא לא יושב על כיסא הבמאי, ובדומה למה שעשה לסחר בסמים ב"טראפיק", גם כאן הוא מפנה זרקור של כנות אל תחום שרובנו מעדיפים להדחיק.
עוד ב-mako:
בית הזונות
במהלך הסדרה כריסטין צוללת לשני עולמות במקביל – העבודה החדשה שלה כזונה וההתמחות החדשה שלה במשרד עורכי הדין. ההקבלה בין העולמות מוחלטת: שניהם מאוכלסים על ידי גברים מבוגרים בחליפות, נשואים אך לא נאמנים; שניהם צבועים בשחור, לבן ואפור קרים; שניהם מונעים מאינטרסים, מתאוות בצע, מצורך חסר גבול לנצח; ובשניהם כריסטין מגלמת תפקיד, נחושה להצליח כפי שהצליחה כנראה כל חייה, לומדת את החוקים בזריזות ומנצלת אותם לטובתה. המעברים בין העולמות האלה מטושטשים על ידי האווירה המונוטונית ששולטת בסדרה. לפעמים אנחנו לא מבינים באיזו סיטואציה אנחנו צופים גם כשאנחנו כבר עמוק בתוך הסצנה - האם זה מפגש עם לקוח שיסתיים באקט מיני או פגישת עבודה משפטית. ככל שהסדרה מתקדמת שני העולמות מתערבבים זה בזה יותר ויותר, מהלך שמעלה שאלות קשות ועמוקות על העולם ההיפר-קפיטליסטי, על יחסי כוחות בין נשים לגברים, על רצון חופשי וכורח הנסיבות, על בחירות והתוצאות הבלתי נמנעות שלהן.
כריסטין היא הגיבורה הבלתי מעורערת של הסדרה. היא מופיעה בכל סצנה, ונקודת המבט שלה מכתיבה את זו של הצופים. בדומה לסדרה עצמה, גם כריסטין מושכת את הצופה פנימה בצעדים מדודים. אנחנו לא יודעים עליה הרבה, וגם כשאנחנו מגלים עוד פרטים על העבר שלה ועל עולמה הפנימי, הם תמיד מוטלים בספק. ריילי קיאו (שחקנית, דוגמנית והנכדה של אלביס פרסלי) מופיעה כאן בתפקיד פריצה אחרי הופעות קטנות וטובות ב"מג'יק מייק" ו"מקס הזועם: כביש הזעם". נראה שקיאו נמצאת בדרך המהירה לכוכבות, ובצדק; כריסטין שלה אמינה גם כשהיא עושה מעשים קיצוניים ומרתקת גם כשהיא לא אומרת דבר. הבעות הפנים של קיאו, שמוצגות בצילום אינטימי, קר ומטריד, מצליחות להעביר קשת רחבה של רגשות שלא נופלים לקיטש.
“The Girlfriend Experience” לא קלה לצפייה. היא אמנם הופצה בפורמט בינג' שמאפשר לבלוע אותה בסופ"ש אחד, אך קשה ואולי גם לא כדאי לראות יותר מפרק אחד או שניים בבת אחת. זו סדרה דחוסה וחשופה שתופסת אותך לא מוכן ומצמידה אל פניך סיפור קשה ועירום, בלי הנחות. יש בה משהו מהטון הקר והקודר של "בית הקלפים", אבל עם מטען רגשי כבד בהרבה. כשפרנק אנדרווד עושה מעשים נתעבים בדרך אל השלטון, קל לפטור אותו כארכיטיפ אכזרי ומרושע של פוליטיקאי צמא כוח, אך כשכריסטין עושה צעד נוסף אל תוך העולם המחריד של הזנות, קשה שלא לסיים את הצפייה בכל פרק עם לב כבד ומועקה בגרון. יתר על כן - הסדרה לא עושה לצופים את החיים קלים עם מוסר השכל פשוט על טוב ורע מוחלטים וחטא ועונש ברורים. כמו יצירת אמנות גדולה, היא מותירה אותנו עם שאלות קשות ורבות פנים.