אבא, איך באים ילדים לעולם? שואל עולל במושב האחורי של המכונית את אביו שמחוויר ומאדים על ההגה. אף פרסומת שמתחילה ככה לא יכולה להיות באמת מקורית, אבל קיה מצליחה איכשהו, עם שלל גורים ותינוקות בחלל, לייצר חינניות סבירה פלוס. כמובן שהשאלה האמיתית היא איך באים ילדים לבית ספר למוזיקה, אבל לזה כבר נגיע בהזדמנות אחרת.
הסרטון לטנדרים של דודג', תחת התמה "אלוהים יצר חוואי", הוא כל כך אמריקאי, מיושן, חמור סבר ועשוי היטב, שלעתים לא ברור אם זאת פרסומת או הטריילר ל"לינקולן". אבל משהו בה עובד, ולפי התגובות ברשתות החברתיות, אם אתה אמריקאי אז אפילו יותר.
אמנם הפרסומת ל - m&m קצת מטופשת, במיוחד עם האנימציה הזולה ועם ההיא שהייתה פעם ב"גלי" ומתעקשת ללקק את הסוכריה כאילו הייתה בר רפאלי על חנון שמן, אבל היא עדיין מצליחה להצחיק. קצת. תביאו משהו מהדיוטי פרי, נבלות.
גם לאמריקאים יש זקפה לאומית, ומקריינת אותה אופרה ווינפרי שמספרת על החייל שמחכים לו בבית, "כי כשאתה בבית, אנחנו יותר ממשפחה, אנחנו אומה שלמה שוב". רק חסר את ביונסה בפלייבק על ההמנון. הפרסומת לג'יפ אמנם נראית כמו שילוב בין סרט של הולמארק לפרק של "ניוזרום", אבל זה עדיין עובד. אנד דה הום אוף דה ברייב!
הפרסומת של טאקו בל, על רקע גרסה ספרדית ל"ווי אר יאנג" נראית כמו תשדיר בחירות של הגמלאים שיצא משליטה. קשישים שמתחילים להתפרע בכל רחבי העיר, כולל קעקועים, מועדונים סליזיים ובסוף, כמובן, טאקו בל. כי מה שמערכת עיכול קשישה זקוקה לו יותר מכל זה קצת צ'ילי מקסיקני פיקנטי.
ההרס הסביבתי המתחולל בספרייה בעקבות הויכוח לגבי החלק הטעים בעוגיית האוראו – העוגייה או הקרם, נופל על אמינות בגלל שברור לכולם שהקרם לוקח. אבל מילא, השוטרים שפורצים בסוף לספרייה דרך הקיר ולוחשים במגפון עשו לי את זה. חחחחח.
כמה דושבאג אפשר להיות? בטח תהיתם לנוכח תמונתו של יאיר לפיד על גיטרה. ובכן, אפילו יותר, הפרסומת של פיאט לוקחת את כל הסליז שבעולם ומוסיפה לו עקרב שחור שמוריד לבחורה את החזייה. עם המבטא האיטלקי של הקריינית התוצאה כבר הופכת למעין פרודיה לא רעה בכלל על עצמה.
כלב מי שלא ניגב דמעה כשהסוס התחיל לרוץ אל עבר בעליו הקודמים. כפי הנראה אין לכם חיית מחמד או שמעולם לא היה לכם לב - אבל מדובר באחת הפרסומות שובות הלב שראינו כאן. אמנם לא ברור מה הקשר לבאדווייזר, אבל החברים מהסופרבול בונים על זה שבשלב הזה כבר שתיתם כל כך הרבה בירות שכבר לא באמת תשימו לב.
בפרסומות של דוריטוס תמיד יש רגע אחד ויחידי שמצחיק אותי, כאן זה הצרחה של העז שמגלה שהעלימו לה את כל שקיות הדוריטוס. וגם הפרסומת עם הילדה חמודה.
המותג המשמים בסט ביי עשה את עסקה חייו ולקח את איימי פוהלר הרותחת לקשקש לו לאורך כל הפרסומת הדי מצחיקה הזאת תוך כדי הטרדה מינית של מוכר אסייאתי נאה. לנצח נדע שטינה פיי עלתה יותר מדי, אבל עדיין נעריך את המאמץ.
למה פרסומות למכוניות חייבות להיות כאלה צ'יזיות? לעולם לא נדע. אבל כשפרסומת כזאת מצליחה גם לעבוד, זה כבר הישג אמיתי. אבא נותן לילד את המפתחות לאאודי, הילד תופס אומץ ומנשק את מלכת הכיתה בפרום. הפרסומת הזאת אמנם כל כך אמריקאית שזה עלול להגעיל אבל מצד שני, גם הסופרבול.
אמנם אצלנו לא המוצר "Weat thins" לא ממש מוכר והאמת שגם לא עושה רושם כ-זה טעים, אבל הפרסומת קטנה, מצחיקה וחכמה.
הפרסומת הזאת לחברה הפיננסית "מייהאם" לא רק לקחה את דין וינטרס (ראיין פאקינג אוריילי, כאילו?), היא גם שילבה אותו בשלל אירועים היסטוריים כאילו היה פורסט גאמפ רק לא ריטארד ועם חיוך מרושע. התוצאה מעולה.
