כבר לא ילדה, עוד לא אישה
גם בלי משה דיין יש בפרק הזה די הרבה. דבר אחד שציפינו שיהיה בו – מוות, לא קרה. אנחנו מסתובבים סביב זה כבר עונה שלמה. גם הפרק הזה שלח רמזים לקראת סוף איום ונורא. בסדר, ברור שלא צריך להתייחס לכל תאוריית קונספירציה, אבל אי אפשר להתעלם מהתחושה שמסתובבת כאן כבר מהפרק הראשון בכל הנוגע לריקוד של הדמויות עם מלאך המוות. כפיצוי על החוסר הזה, הגיעה ההפתעה שיכולה למשוך את השטיח מתחת לכל הדמויות בסדרה. או שמדובר ב"מקגאפין", שמייצר פעולת הסחה בשביל שלא נשים לב לדבר האמיתי שקורה.
היא משיגה את המפתח לבית משפחת רוזן במרמה, כי גם השומר בכניסה רואה בה עדיין ילדה קטנה ותמימה. מה שהיא רואה שם הופך אותה בן רגע למבוגרת אמיתית. ברוכה הבאה סאלי, כאן כולם בוגדים, לכולם יש מניעים נסתרים והכל די חרא באופן כללי. בסוף הפרק היא עוד תפגין רגע אחד אחרון של ילדותיות, כשלא תהיה מוכנה לשמוע את השיחה שארנולד מנהל עם דון. דון, שכל כך נהנה מהסיטואציה בה הוא יכול היה לצאת המושיע (וזה תמיד מוביל אותו לצרות), מקבל בהפתעה את ארנולד ומיטשל שמודים לו. סאלי קמה מהשולחן ובורחת לחדר, שם היא נועלת את הדלת ולא מוכנה לפתוח אותה. עולם המבוגרים מחכה לה שם בחוץ, אבל היא מעדיפה להסתגר. דון מנסה לפנות לליבה: "בסך הכל ניחמתי את גברת רוזן", הוא אומר לסאלי. באותו הרגע פתאום גם לו נוח לראות אותה כילדה קטנה. הבעיה שהיא כבר ממש לא.
הכל אודות אמא
אגב טד, הצצה קטנה אל משפחתו מגלה שגם הוא לא ממש אוהב לחזור הביתה. בצדק, מבאס שם. אשתו נרדמת מול הטלוויזיה, וזה עוד המצב הטוב. כשהיא לא נרדמת, היא גוערת בו על כך שהוא לא בבית. הוא מצדו, ממשיך לפלרטט עם פגי, שנהנית מזה מאד. בבית יש לה עכברושים עצומים נוטפי דם, הם מזכירים לה עד כמה היא לבד. אפילו סטן לא מוכן לבוא לטפל בזוועה, גם כשטמון בכך סיכוי סביר לסקס. פגי לא סתם לבד, היא נשארה פצועה בשטח בדירה בשכונה מוזנחת. איך אפשר להפגיש את טד ופגי מבלי ליפול למלכודת? ומי מהם צריך להתבגר בשביל להבין שהפנטזיה הזאת נועדה בשביל לברוח מהמציאות הבעייתית שאליה הם נקלעו?
מה שמוביל אותנו לאיש שלעולם לא יתבגר גם אם זה יכה בו עם בזנ"ט: פיט. עוד תזכורת לכך שמדובר באחת הדמויות הכי טובות ומעניינות בטלוויזיה. פיט הוא מופת של כתיבה. כל העונה אני כועס עליו ועל כמה שהוא פוץ, אבל תמיד מתרשם עד כמה הוא חושב קדימה. כיצד הוא האדם הכי מתקדם בדעותיו ובמקביל הכי מפגר בהחלטות שלו בחיים. הפעם הוא נופל לשתי המלכודות בו זמנית: פיט, שבמהלך העונה הזמין נשים לדירה שלו במנהטן, גילה שגם אמא שלו מגלה את המיניות שלה מחדש עם האח שמטפל בה. את הפרטים אודות ההתעסקות המינית של השניים הוא דולה לאט ובזהירות רבה, רק שלא ישמע חלילה שאמא שלו היא, חס וחלילה, אישה בעלת תשוקה מינית. פיט לא אוהב לשלב אימהות ומיניות. זו הסיבה שהוא גם הפסיק לאהוב באמת את טרודי: היא הפכה לאמא (ובכך הפסיקה להיות כיבוש). כמובן שאנחנו, ממרחק הזמן, יכולים להבין שהאח המטפל של אמא קמפבל הוא בסך הכל הומו חביב עם שפם מרשים, אבל פיט לא יכול לראות את זה. הוא שקוע בפרסונה של עצמו.
הסיפור העצוב של בוב
"טובות" הוא פרק על אנשים והמניעים הנסתרים שלהם. כולם מנסים להתקדם בחיים אבל מגלים שההתקדמות הזאת תוביל אותם למקומות לא צפויים. זהו פרק שבו אנשים חוזרים הביתה לגלות ששום דבר טוב לא מצפה להם שם. סאלי חוזרת לגלות את אביה הבוגד. פגי חוזרת לעכברוש מדמם, טד חוזר הביתה לאישה קר ופיט חוזר להתמודד עם אמא שמעולם לא אהבה אותו. כמו תמיד, החלק הדרמטי ביותר הוא של דון. מעולם הוא לא היה קרוב כל כך להרס מוחלט. עכשיו הכל נמצא בידיה של הבת שלו, שצריכה להחליט עכשיו האם היא ילדה או אישה.