המציאות מגיעה לנפץ את החלומות והתכנונים של הדמויות במד מן בפרק השישי של העונה. פיט שוב מוצא את עצמו בצד הלא נכון של המזל, דון מצליח למנף עוד צירוף מקרים מופלא לטובתו ופגי חוזרת לבלות תחת הצל שממנו חשבה שהצליחה כבר לברוח. המעקב השבועי
היית חייב להתעקש על טיפול זוגי דווקא היום? | צילום:
Michael Yarish/AMC
פיט הו פיט. מה יהיה הסוף, נבל מכמיר לב שכמותך? אף אחד לא יודע איך זה להיות האיש העצוב מאחורי העיניים הכחולות. יש פרקים שבהם אני מצליח להפתיע את עצמי בכמה שאני מסוגל לשנוא את האיש, ויש את אלה שבהם אני לא מסוגל להפסיק לרחם עליו. השבוע הגיע תורם של הרחמים. כל דמות במד מן נועדה לבטא זווית מסוימת באישיות של דון, אבל הפעם היה בולט מתמיד כמה פיט נאלץ לסבול בעולם שבו חי מישהו כמוהו, שגם מעז לחיות את חייו המדהימים האלה ממש במשרד ליד.
להתרסק בגדול
דון ופיט הם הפכים מוחלטים. דון הוא איש של מילים, של יופי, של כריזמה ושל מזל. פיט הוא איש עם חסך מוחלט בכריזמה, אף פעם לא מוצא את המילים הנכונות, תמיד מבצע את הבחירות גרועות ביותר והכי חשוב - פיט סובל מחוסר מזל שכמותו לא ברא השטן.
יש למישהו כריזמה להלוות לי? | צילום:
Michael Yarish/AMC
פיט, שמרגיש כאילו סוף סוף הגיע גם ההזדמנות שלו, מחליט שזה הזמן הטוב ביותר לחגוג את הנפקת החברה שלהם (מהלך שפיט וג'ואן, הפחות עשירים מבין השותפים, מאוד רוצים בקיימו). את החגיגה הזאת הוא שומר לבית הזונות היוקרתי הרגיל שלו. אבל אז הגורל שוב מכה בו כשהוא פוגש את החותן שלו, אביה של טרודי ובעל תקציב מרכזי במשרד, כשהוא יוצא מאחד מהחדרים במקום. זה מצב לא נעים כששתי הדמויות מגלות משהו שהן לא היו רוצות לדעת אחת על השנייה, וכל זה במבט אחד. אבל פיט והראש המתקדם שלו, כבר מחשב כיצד הוא יוצא מהסיפור הזה יותר טוב יותר. הרי הוא לפחות לא נתפס עם זונה שחורה.
הבעיה הגדולה היא שהחישובים והמציאות במקרה של פיט אף פעם לא חופפים. יגואר מושכים את התקציב שלהם מהחברה, מה שמבטל את ההנפקה. אביה של טרודי מושך את התקציב הגדול שלו, מה שמסמן כמעט בוודאות את ההתרסקות של החברה. ואם זה לא מספיק, כשהוא מגיע לומר לדון סוף סוף את אשר על ליבו, הוא מחליק על המדרגות בעוד תצוגה מרהיבה של חוסר כריזמה. מה שנהדר בדמות של פיט, שהופך העונה לדמות האהובה עליי, זאת המורכבות בין האכזריות כלפי כל מי שנמצא סביבו, לבין היכולת שלו לראות את הדברים בצורה הכי טהורה ונכונה.
זוכרים את נאום "זהו יום מביש מביש מביש" מהפרק הקודם? אז גם הפעם פיט זוכה להגיד את המילים המדויקות ביותר בפרק. כשהוא מגלה שדון החליט לזרוק את יגואר - בגלל שהכבוד שלו חשוב יותר - פיט קובע שהוא כמו טרזן שקופץ לענף לענף. איזו הגדרה מדויקת. איך זה שפיט הוא המתקדם ביותר מכל הדמויות בסדרה, ולמה הוא בוחר תמיד לעשות כאלה שטויות? מיד אחרי הרגע הזה הוא לא מתאפק מלנקום ולספר לטרודי שאביה נתפס יוצא מחדר עם "זונה שחורה ששוקלת מאה קילו". אי אפשר שלא לנוע בחוסר נוחות בכיסא כשרואים את פיט שובר במו ידיו את הסיכוי האחרון להציל את נישואיו לטרודי. "אבא שלך לא הותיר לי ברירה" הוא אומר לה אחרי הגילוי, "לא פיט, היו לך את כל הברירות", הוא עונה לו.
על העיוורון
אני חייב להשיג גם לעצמי חנייה כזאת | צילום:
Michael Yarish/AMC
"לפרסום מיידי", הפרק השישי של העונה מתמקד בבחירות וגורל. הבחירות והגורל של פיט מול הבחירות והגורל של דון. דון לא מאמין גדול בגורל, הוא אומר את זה לדוקטור במעלית. "אנחנו מייצרים לעצמנו את ההזדמנויות שלנו". אבל האם זה באמת כל כך נכון? דון הוא איש שמעבר לכריזמה ולקסם האישי שלו, ניחן בהרבה יותר מידי מזל. זה חתיכת מזל לקבל את ההזדמנות לפנות לשברולט מיד אחרי שאתה זורק ככה את יגואר ומסכן את קיומה של החברה שלך וכל מי שעובד בה. נכון, זו העבודה של רוג'ר, שבמקרה שוכב עם דיילת שמדליפה לו מידע פנימי ועוזרת לו לאבד את המזוודות של המתחרים, אבל דון הוא זה שלוקח את המזל לידיים שלו וממנף אותו שוב למהלך שיציל את היום. דון הוא באמת טרזן שקופץ מענף לענף, באמונה שלמה. הוא גם איש שלא רואה אף אחד אחר ממטר. כשהוא יכול להיות הגיבור, הוא יתפוס את ההזדמנות הזאת ולא ירפה.
אבל העיוורון של דון יכול לשגע את האנשים הקטנים, כדברי ג'ואן, אלו שעומדים בצד ומעודדים אותו. מה ג'ואן המסכנה אמורה לחשוב אחרי שהקריבה את גופה בשביל תקציב שדון השליך בלי למצמץ? מדוע גם הוא לא יכול להקריב קצת בשביל אחרים? דון דווקא חושב שהוא עשה לג'ואן טובה גדולה, הוא פשוט לעולם לא יצליח להבין את העלבון של אחרים. הוא לעולם לא יבין את הרעיון של להיות חסר מזל, קורבן של הנסיבות. דון לא רואה
פגי, עכשיו זה הזמן לבקש העלאה | צילום:
Michael Yarish/AMC
קורבנות בעולם, רק גיבורים. מבחינתו המטרה היא לנצל את המקסימום מכל סיטואציה. הוא לא רואה את המזל שנקרה בדרכו פעם אחר פעם כי הגורל הרי לא באמת קיים. פיט לעומת זאת, מאמין בגורל, אבל לא יודע לנצל הזדמנויות לטובתו. כן, הוא הצליח להרוס לא מעט מהן במו ידיו, אבל קשה שלא לסמפט אותו כשעוד צירוף מקרים אומלל מחסל לו עוד חלום.
אבל יש מישהי שמוכנה לחזק את תדמיתו של דון כגיבור של הרגע. אחרי שעונה שלמה נראה היה שהם לא ממש מעניינים זה את זו, מייגן מגלה את הניצוץ במערכת שלהם. "אני אוהבת אותך ככה" היא אומרת לדון. דון מוצא שזה המקום בו אוהב להיות. מייגן אוהבת את דון "חסר פחד" והוא אוהב שאוהבים אותו בצורה חסרת פחד. זוהי הסיבה שהוא מתמסר בחזרה למייגן, למורת רוחה של אימה. ולראייה כבר פרק שני ברציפות שבה דון לא בוגד. מה זה פה, עונה חמש?
שובו של הצל
לזה קוראים בעולם הפרסום: "זובי זו" | צילום:
Michael Yarish/AMC
אם כבר עוסקים באנשים עם מזל רע, אוי פגי. פגי החמודה והמקסימה, שהלכה שודד אחרי אייב, החבר המשופם והאובר ליברל שלה, שרצתה לגדל ילד בסביבה פתוחה ומעצבת ומוצאת גושים של חרא בכניסה לדירתה החדשה. היא חשבה שהיא טיפוס פתוח שמסוגל לאהוב גבר עם תפיסות המוזרות ושפם מגוחך, אבל עמוק בפנים היא מדמיינת את עצמה דווקא עם טד, הבוס הגמד עם השיער המסודר וחלוק המשי המקסים. טד שמשקיט בנשיקה אחת את כל הסביבה הרועשת והמפוחית שבא פגי גרה עכשיו.
אבל רגע לפני שמשהו אמיתי יכול לקרות בינה לבין חובב צווארי הגולף, טד מצליח לבגוד בה עם לא פחות מאשר דון. פגי המסכנה חשבה שהצליחה להתחמק, לברוח מהצל הכבד, שתתחיל בחיים חדשים בזכות עצמה. אבל לא, העבר מתעקש לרדוף אחריה. היא חוזרת לעבוד עם מי שהתייחס אליה כמובנת מאליה, ממי שלא ידע להעריך אותה באמת. ואם כל זה לא מספיק מעליב, פגי היא זו שצריכה לשבת באמצע הלילה ולהוציא הודעה מידית לעיתונות על האיחוד בין הפירמות. איזו ברירה כבר יש לה? להילחם בגורל?
