רילוקיישן לסייגון, מישהו?
אולי האכזבה שלי מהפרק נובעת מהעובדה שהמהות שלו היא עיסוק בהבדל שבין קליפורניה לניו יורק, וקליפורניה של מד מן היא תמיד קצת בעייתית. זה מרגיש קצת כמו פרק קרוס-אובר שבו הדמויות מגיעות לסדרה אחרת. כולם הולכים לבריכה כל הזמן, ההיפים מגיעים ורק רוצים לעשן ולעשות אהבה. יאק. איפה הכיף בזה? הבריכה הזאת גם כמעט מטביעה את דון. אחרי קצת חשיש, הוא מוצא את עצמו צף על פני המוות, בחוויית הכמעט מוות השנייה שלו העונה הוא גם מקבל רמז לכך שמייגן שוב בהריון (ושוב לבושה כמו שרון טייט. חובבי הקונספרציות, הישמרו). הוא גם מקבל רמז לכך שהחייל שאותו חיתן שהוואי בתחילת העונה, מצא את מותו במלחמה. החייל שם בשביל להזכיר לו שבעוד שכאן שואלים אם עדיף לחיות בלוס אנג'לס או בניו יורק, ישנם אנשים שנאלצו לבחור בסייגון.
החלק השני של הפרק, בו המשרד מנסה להתנהל בלי טד דון ורוג'ר, בודק את התפרים שנוצרו בתוך חברת הפרסום החדשה (שבסוף הפרק תקבל את שמה הרשמי, שמעליב באופן שווה את כל השותפים, ובכך תחתום את העסקה ותהפוך את המקום למשהו בר קיימא. "תתחילו לעבוד על הלוגו"). ג'ואן מקבלת לידיה את האפשרות להביא בעצמה לקוח. היא מחליטה לעקוף את כולם ולא לתת לפיט להשתלט לה על המציאה. ג'ואן מתוסכלת כבר עונה שלמה מהתפקיד שלה במשרד, ולא מוכנה לתת להזדמנות הזאת לחמוק מבין ידיה. פיט, כמובן, מאושר לקבל עסק חדש. הוא צריך את זה מאחר ומאז הפדיחה עם חותנו ומשיכת התקציב שלו מהחברה, פיט לא רלוונטי לסטרלינג קופר ושותפים בשום צורה. באמצע מאבק האימתנים הזה נמצאת פגי, שממש כמו בפרק הקודם מגלה שהיא נתפרה בדיוק למרכז התפרים הגסים של המשרד החדש. תחילה פגי עושה את מה שהלב שלה אומר לה לעשות: לבחור בטד. אבל טד לא עושה דבר. הוא מחייך את החיוך החמוד שלו, ומעביר את השליטה ישירות למר קמפבל המרוצה מעצמו.
תעלומת בנסון
הפרק הזה גם מלא בתעלומות. שזה הגיוני בהתחשב בכך שהוא נועד להכין אותנו לקראת המערכה האחרונה. אבל משהו ברור אחד חייב לקרות: קוראים לו בוב בנסון. בבקשה, תעשו משהו עם בוב בנסון. האם הוא הבן האבוד של דון? האם הוא חייל שברח משדה הקרב בזהות בדויה, והגיע למשרד בשביל להיות ממש כמו דון? האם הוא רוח רפאים? האם הוא שרון טייט? פרק אחרי פרק אנחנו רואים אותו מתקדם, הוא כבר כל כך התקדם עד כדי רביצה בשורטס בבית של ג'ואן. הפעם הוא מקבל על עצמו להוביל פגישה. איכשהו, עם הרבה מאוד חנופה והרבה והרבה יותר מדי חיוך מזויף, בנסון מצליח להביא את כל המעורבים לפגישה רק בשביל לגלות שמנשביץ, יצרנית היין הכשר, כבר לא מרוצה זה זמן רב מהחשבון שלהם. למרות שהפגישה היא כישלון חרוץ, בנסון מקבל טפיחה על השכם ועובר הלאה.
