ביוש ניו יורק, היוש איווה (או מה שזה לא יהיה).
לא הרבה פרקים של "בנות" התרכזו בדמותה של האנה בלבד (וכשכן, נעשתה עבודה נפלאה, כמו בפרק 5 בעונה השנייה, או כמו שרובנו מכירים אותו: פרק הפינג פונג בעירום). אם כך, מפתיע שבשלב מוקדם מאוד בתחילת העונה הרביעית אנחנו כבר מתמסרים לחלוטין לדמותה של האנה. מנגד, זה גם הפרק הראשון שמצולם מחוץ לניו יורק, אז אולי איווה היא בכלל הסיפור?
ואיווה היא סיפור לא רע. הדירות גדולות וזולות יותר, וגם העטלפים. המון דברים קורים באיווה. כל כך הרבה דברים חיצוניים עד שבקושי נשאר מקום לעולמן הרגשי של הדמויות. הסאבטקסט גובר על הטקסט: הנה הטלפון שאין לו קליטה, הנה הבחורה החדשה שנעלה את עצמה מחוץ לבית, הנה האנה נופלת מהאופניים או עושה פרצוף עצוב כשנאלצת לישון לבד בבית ענקי.
אורות בוהקים, עיר קטנה
ובכל זאת, בתוך כל הסאבטקסט ורחוק משאר הבנות, אנחנו מגלים אמת נפלאה ועצובה, שלא היינו נחשפים אליה אם היינו נשארים בניו יורק: אין הבדל בין ערים גדולות לקטנות. האופציות, לכאורה, יותר גדולות, והמקומות יותר אופנתיים. אבל תראו את אלייז'ה, שבא לאיווה כי הרגיש שמיצה את כל הבחורים בניו יורק. זו שטות מוחלטת, וכולנו מודעים אליה, אבל אתרי ההכרויות באינטרנט מפוצצים אנשים שחושבים שהם מיצו את הסביבה שלהם. אלייז'ה שם כדי שנבין שגם במקומות גדולים אנחנו תוחמים את עצמנו לסביבות קטנות, שנבין שכולנו מחפשים את העיר הקטנה לחיות בה בתוך העיר הגדולה, שלפעמים יותר קל לעבור למקום אחר מאשר לחפש את מה שחדש במקום בו אנחנו נמצאים. אנחנו אוהבים לראות סדרות על ניו יורק, אנחנו אוהבים לדמיין את החיים בעיר שמציעה הכל, אבל לפעמים מספיקה סדנת כתיבה באיווה כדי למצות את כל הקשרים החברתיים שאנחנו באמת מסוגלים להתמודד איתם.
והאנה? הפתעה, הפתעה, היא לא באמת יודעת לכתוב. היה קל מאוד לשמוח לאידה האישה שלעולם לא חשה מבוכה, אבל האמת שזה בעיקר היה מכמיר לב. ההתמודדות עם אנשים מוכשרים ממך מעוררת אמפתיה לדמות שלא באמת צריכה את האמפתיה הזאת. הסטודנטים חשפו את עקב האכילס של האנה - היא כותבת רק על עצמה. לינה דנהאם הצליחה לעשות מיליונים מכתיבה על עצמה, ועכשיו, ככל שסגנון החיים שלה מתרחק מהאנה, דנהאם צריכה להראות שהיא מסוגלת אחרת. גם האנה תיאלץ להפסיק לכתוב על עצמה אם היא רוצה לשרוד באיווה (האם זו דרכה העקיפה של דנהאם להמשיך לכתוב על עצמה?).
למרות התובנות, ולמרות שכבר התרגלנו למידה מסוימת של הגזמה, חוסר האמינות פגם בפרק. מילא זה שהאנה לא מוכנה לספר להורים שלה שהיא כבר התחילה את הלימודים ושהיא די גרועה בזה, אבל כן מוכנה לספר להם שהיא רוצה להתאבד; מילא זה שההורים שלה קולים לחלוטין לגבי זה. אבל באמת, האנה – לא חשבת על לחתוך את הורידים שלך קודם? לא הוגן שדמות שראינו מתייסרת כל כך הרבה זמן, אפילו לא חשבה פעם אחת להרוג את עצמה. הרי כמות הפעמים שבהן אנחנו רוצים להעיף לה סטירה מכפילה את עצמה מדי פרק. מנגד, אולי האנה באמת סוציופתית.
ותהייה לסיום: מישהו בכלל מחבב את אלייז'ה? האנה אולי שמחה לראות אותו, אבל זה גם בגלל שהיא ממש בודדה. אי אפשר לסמוך על כושר השיפוט של בחורה שיצאה איתו למשך תקופה ארוכה, לא משנה כמה סטרייט הוא ניסה להיראות. ואולי בעצם זה כל הקטע? גם עכשיו, כשאלייז'ה מחוץ לארון, האנה לא באמת רואה אותו. נדמה שהוא מסוג האנשים שאפשר לסבול רק במצב גולמי אחד: כשהם מסוממים מהתחת במסיבה סליזית. וגם אז הוא די מעצבן. לפרקים נדמה שאלייז'ה הוא פחות דמות לגיטימית בסדרה ויותר טובה שלינה דנהאם עשתה לאנדרו ראנלס (השחקן שמגלם אותו). מצד שני, מישהו היה צריך להציל את האנה (ואותנו) מהשיממון שהוא איווה.
זה היה הפרק של: האנה
כאילו הייתה לנו ברירה.
לא חשבתם שנתעלם מ: די אוגוסט
במצוקת "בנות" נפנה לדמויות המשנה ולדי אוגוסט, הפרטנר לסדנת הכתיבה (שמציגה, אגב, הכי הרבה גיוון אתני שנראה ב"בנות" מאז עלייתה). אוגוסט עושה עבודה לא רעה: גם חכם, גם אהוב וגם נחמד להאנה. זה כבר יותר מ-90% מהדמויות שפגשנו במהלך שלוש עונות הסדרה.
העונה החדשה של "בנות" משודרת מדי שבוע ב-yesOh וזמינה לצפייה ב-yes Binge.
עוד ב-mako תרבות: