לא הרבה פרקים נותרו עד שהעונה נגמרת, והבלתי יאמן קרה – סוף סוף פרק מצחיק. לא, זה לא צחוק כזה של "יו, החיים כאלה מדכאים" או "איזו פתטית האנה", אלא צחוק אמיתי. כמעט אפשר היה לשכוח ש"בנות" התחילה כסדרה די מצחיקה, או מצוינת, אבל לא יפה לפתוח את זה דווקא כשמדברים על פרק מצחיק.
אז האנה היא מורה מחליפה, והיא אפילו די טובה בזה. היא אוהבת לפרגן לתלמידים שלה, זוכרת את החומר בעל פה, מעלה שאלות חשובות ונותנת כיף לתלמיד השחור. חשוב מזה - היא יוצאת לדייט עם אחד המורים שנראה די חמוד (תהרגו אותי, אבל אהיה חייבת להוסיף "יחסית למורה"). אצלנו בבית הספר הרומן היחידי היה בין ניסים המורה לספורט למשרוקית שלו, או ככה לפחות אני רוצה לחשוב.
האנה מתגלה כמורה טובה. כל כך טובה עד שפתאום היא מודה בפני מימי רוז שהיא בכלל לא סופרת. מדהים כמה מהר היא הצליחה לנטוש חלום שטיפחה מול עינינו במשך שנים. זה מדהים, כי האמנו לה. אבל בסופו של דבר, האנה תמיד הייתה די עצלנית. האם האנה אי פעם באמת רצתה להיות סופרת, או שהיא סתם נבהלת מהכישלון הראשון שלה? זה לא משנה כרגע, אנחנו במופע של מימי רוז בתפקיד חייה כאיימי דאן.
זו לא אשמת האנה. רק בשבוע שעבר ריירתי כאן על האופי של מימי רוז וחששתי שהתדמית המושלמת אך הקולית שלה עוד עלולה לפגוע במרקם הלוזרי שהוא הדמויות של "בנות". איזה כיף שטעיתי. מימי רוז מתגלה כבחורה די מחורבנת - מניפולטיבית ואנוכית. בנוסף לזה, היא לא משתמשת בדאודורנט, אבל עם המזל שלה היא בטח מריחה כפריחת הדובדבן גם ככה.
יוצרי הסדרה עשו טריק מבורך - הם לא הראו באף שלב את מימי רוז יוצאת מדעתה. להפך - מימי רוז ממשיכה להתנהג כמו שהיא התנהגה מההתחלה. אלו אנחנו שהשתנו וראינו את הדברים אחרת ברגע שהאקס שלה חשף מי היא באמת. אקסים אומרים דברים מחורבנים ובאופן כללי אסור להאמין להם, אבל אפילו באדם היה ניצוץ של הבנה כשאייס גרם לכולנו להוריד את משקפי המאוהבים ולהבין שייתכן ומימי רוז היא רק בחורה משועממת שאוהבת לשחק בחיים של אנשים. לפעמים כל מה שדרוש זו פרספקטיבה מחודשת.
מימי רוז נגעה בכמה מהנקודות הכי רגישות של הדמויות: הרצון של אדם להתגבר מהר על האנה, והרצון של האנה למצוא דמות נשית שתגרום לה להרגיש רע עם עצמה (כי גם לנסות להוכיח שאת כישלון ושלא סתם לא הצלחת להתמיד באף מסגרת, זה רצון). היא ממלאת את שני התפקידים לא רע בכלל, שומרת על תדמית האישה החזקה והאמנותית ויוצרת עם כולם אינטימיות. האנה ואדם (ואנחנו) כל כך רוצים להאמין לה, שמדהים כמה זה קל. מימי רוז הצליחה ליצוק לעצמה את כל מה שחסר בבן אדם שלפניה. לא בטוח שזה דבר רע, אבל זה בטח מרחיק אותה מדמות הקדושה המעונה שהצליחה לאמץ בעיני שניהם.
כשדזי ראה את האנה בתערוכה כשהיא מנסה להתנהג כאילו הפרידה לא באמת התקיימה, הוא אמר לה כמה הוא גאה ביכולות שלה להתעלות מעל חוסר הפרגון הנשי שרואים בעולם האמנות (והוא מבין קצת בחוסר פרגון נשי - הרי הוא כבר השתמש בו כדי להצדיק את דושבגיותו). אם יש משהו מדכא בחשיפה מחדש של מימי רוז, זה בדיוק זה. נורא קל להגדיר את ההתנהגות שלה כ"ביצ'ית" - אישה מטורפת שמשתמשת במניפולציות כדי לגרום לסובבים אותה לחבב אותה ולגרום להם לעשות מה שהיא רוצה כדי להעסיק את עצמה. האם בדמותה היא מסכנת את האג'נדה הפמיניסטית של "בנות"? האם פרגון נשי אמיתי לא קיים, לא מוצדק, או משמש רק לאינטרסים סופר אנוכיים? ואולי סתם יש אנשים לא מושלמים בעולם. כנראה שהאחרון עדיף. לפחות צחקנו.
זה היה הפרק של: האנה
שהייתה מצחיקה, כיפית, כנה ופגיעה. הפרק בעצם היה האנה – "המיטב": מחפשת את עצמה בעבודה זמנית, מפלרטטת, מסתבכת ומוצאת את עצמה מסיימת את הערב עם מאכל כלשהו.
אבל לא שכחנו מ: ג'סה
ג'סה שידכה בין האקס של חברה שלה למישהי חדשה לא כי היא חשבה שהם מתאימים ושעדיף לו בלעדיה, אלא כי רצתה לגרום לאקס של האקסית להתאהב בה. האם זה אמור להרגיע אותנו? אייס, ג'סה ומברשת השיניים מהווים ללא ספק שידוך מושלם.