בשנייה שסיימתי לצפות בפרק, הרגשתי בתנועה חשודה על השולחן. שכנעתי את עצמי שמדובר בשטויות ובמילא מאז שהפסקתי עם הכדורים אני נוטה לשגיונות, אבל כמה שניות אחר כך כבר ראיתי את העכביש גודל מדיום הזה הולך על המפה עד שנתלה על דופן השולחן. אני לא יודעת מה עלה בגורלו כי קוקטייל יפה של סטרס, בכי, תחושת מחנק, לחץ, זיעה ואימה בדיוק החל לעלות וברחתי לחדר השני. במצבים כאלה אני לא מעוניינת בהסברים שקולים והגיוניים על כך שהעכביש אינו מזיק, אני מעוניינת שההתקף הזה ייפסק. לא אחת אלא שתיים מחברותיי הגיבו בצורה היחידה שבה אני מצפה מחברות להגיב ברגעים כאלה: במשפט "תזכירי לי מה הקוד לבניין". הטלפונים והחושים של שלושתינו כשלו באיתור החיה ונאלצתי לעבור לחברה הבאה. זו כבר נכנסה לסלון עם קיי 300 וחיבוק. אתם יכולים להיות רגועים, לעכביש לא קרה כלום אבל לי דווקא כן.
האפיזודה האזוטרית וחסרת המשמעות הזאת מגיעה כדי ללמד אותי שבלי חברות, אני לא חושבת שאי פעם הייתי קמה מהרצפה. לא ברצון, בכל אופן. לא כשנפרדו ממני, לא כשהכשילו אותי ולא כשעכביש טייל לי על השולחן והפך את מסדרונות המחשבה שלי למקום חשוך ומוזר שאני לא רוצה לטייל בו. הגירלז של "גירלז" לעומת זאת, לא נמצאות שם אחת בשביל השנייה אף פעם - לא כשיש לאחת מהן עכביש בבית ולא כשהן בהיריון, או מתארסות, או עוזבות את העיר. אם זה נורא העציב אתכם, אני לא יודעת איפה הייתם כל הזמן הזה כי ה"גירלז" של גירלז אף פעם לא היו חברות אחת של השנייה. לא באמת.
אם אתן מסננות שיחות של חברה שממש זקוקה לכן, אם אתן משחירות אחת לשנייה ואחת על השנייה ואם אתן מתעסקות עם האקס אחת של השנייה (ריי מחזיק בשיא כששלוש מתוך ארבע הבנות עברו עליו) ואף פעם, אפילו לא לרגע, טורחות באמת להתנצל - אתן לא חברות, במקסימום אתן מכרות. פרק תשע סותם את הגולל על החברות בין ארבע הבנות ובואו נגיד את האמת - טוב שכך.
מה באמת קרה בחדר הכותבים
אז זהו, "גירלז" נגמרה! זאת אומרת, יש עוד פרק שלם לפנינו אבל מי באמת צריך אותו כשב-25 דקות לינה דנהאם סגרה את כל הקצוות של העונה ועוד נשאר לה עודף. אחרי הפרק הזה, אני מרגישה בנוח כבר לומר זאת: העונה האחרונה היא עונה בינונית וסבירה. היא לא מתקרבת לשיאי המופת של העונה החמישית והיא לא נוראית לצפייה כמו העונה הרביעית, היא עונה אחרונה לא אחידה, מרושלת למדי ואולי מקפלת בתוכה את המטרה של לינה דנהאם לכתוב עונה חצי-מוצלחת כדי שלא נתגעגע כל כך אל הסדרה כשתגיע לסופה. בהנחה שזו לא המטרה, נראה לי שלינה דנהאם רק רוצה להיפטר מהסדרה כמו ששושנה רוצה להיפטר מהחברות לשעבר שלה ואין לה מספיק זמן כדי לסיים את זה יפה עם כל הפרויקטים שבטח כבר מחכים לה.
הנה השיחה שהתנהלה בחדר הכותבים ביממה וחצי שנדרשה לכתיבת הפרק כפי שאני מדמיינת אותה: שיט, מה, לא כתבנו כלום לשושנה כל העונה? טוב, אז עכשיו היא מאורסת ועל הזין שלנו כל ההתחבטויות המקצועיות שבאמת העסיקו אותה בעונה האחרונות. אה, שלחנו בזמנו את ג'סה ללימודי פסיכולוגיה? סבבה, אז בואו נגרום לה לעזוב כי זה די הגיוני. ורגע, מה עם מארני? דמות שלא מקשיבה לאף אחד במשך שש עונות אבל למוכר רנדומלי בחנות עתיקות דווקא כן? בואו ניקח לאליסון וויליאמס את כל הזמן להפסקות צהריים ונראה מה יקרה. אה, זה לא מספיק? טוב, אז הנה, גם קרוליין חזרה וכל הבעיות שלה - שלא ידענו שאכפת לנו מהן - נפתרו באמצעות שתי שורות תסריט ואשפוז קצר באמצע. אה, וגם האנה התקבלה לעבודה רצינית שאף אחד לא ידע שהיא רוצה, ועד סוף הפרק היא כבר תספיק לסדר את ספרי ההכנה ללידה על המדף בבית החדש שלה בצפון מדינת ניו יורק.
על כל אלו הייתי סולחת, בחיי, אם לא הייתי כל כך מחכה לאיחוד של ארבעתן ובפרט לשובה של שוש. רק שהאיחוד היה כל כך קצר ונעשה כל כך בחטף עד שהוא גרם לי לכעוס בקטע לא פרופורציונלי ולא מוצדק כמו הכעס של שוש על האאוטפיט של האנה למסיבה שאליה.היא.מעולם.לא.הזמינה.אותה.
הפרק מתחיל כשהאנה מטיילת בקמפוס הפסטורלי בו היא עתידה לעבוד בסצנה שככל הנראה נחטפה מסדרה אחרת. אולי מ"בנות גילמור", מי יודע. מסתבר שהיא מתכוונת לעבוד כמרצה ל-100 סטודנטים, למרות שחוץ מהעובדה שהיא יודעת להתחבר לווי-פיי, לא ראינו אפילו רמז קל ליכולות שלה לבצע ג'וב כזה. אבל רגע, בדיוק בזמן שקראתם את השורות האלו שכתבתי ב א י נ ט ר נ ט, קיבלתי הצעה להרצות בחוג לתקשורת במכללה למנהל וזה כולל וילה בנאות אשלים ורב קו טעון כל השנה אז לא משנה אבל בסדר, זה מה שקורה עכשיו ועם זה, ועם אלייז'ה ששוב מנג'ס להאנה ברקע, אנחנו נתמודד.
היא מקבלת את העבודה מיד, כי למה לא בעצם, אבל היא לא בטוחה בהחלטה שלה לעזוב את ניו יורק וחוששת שמא מדובר בצעד מוקדם מדי. האנה רוצה להתייעץ עם מישהו שהוא לא אביה המאוהב או אלייז'ה האנוכי אבל הטלפון של שוש לא מחובר, של מארני סגור וג'סה זונה. היא מחליטה לבדוק ששוש לא חנקה את עצמה למוות מרוב תסכול בכריות של הלו קיטי ומסתבר ששוש חיה, נושמת ולוהטת בטירוף במסיבת אירוסים מלוקקת, שחוגגת את אמירת ה"איי דו" לבחור כלשהו בשם ביירון. שוש תמיד אהבה מסיבות כאלה אבל היא אוהבת אותן במיוחד כשהיא המארגנת, כמובן.
הנוכחות הבלתי רצויה של האנה ואוברול הג'ינס במסיבה שלה, מזכירים לשוש שהיא עדיין חייבת דין וחשבון לשלוש בחורות שהיא ממש לא רוצה להיות חייבת להן שום דבר. מסתבר שהיא כועסת על האנה, שסיפרה לה אחרונה על ההיריון ולכן לא הזמינה אותה, אבל את מארני - שאותה היא מעולם לא חיבבה - היא מזמינה, ואפילו את ג'סה ואלייז'ה. לא אלייז'ה ולא מארני מספרים להאנה על המסיבה בעוד שחברים אמיתיים היו מיד מעבירים צילום מסך של ההזמנה בוואטסאפ ומוסיפים אימוג'י של לב שבור בשביל ההזדהות. מארני מזהה מיד פוטנציאל שבו היא יכולה להפוך שוב לאדם שאינו קולט סיטואציות חברתיות או פחמימות בכלל, והיא מכנסת את כולן בשירותים לשיחה קבוצתית. אלייז'ה מפריע להן לרגע כדי להזכיר שיש קו עלילה אמין עוד פחות מהפרק הזה ובמסגרתו הוא זכה בתפקיד בברודוויי.
הפעם האחרונה, ואולי טוב שכך
ההתכנסות של ארבעתן בחדר השירותים הצפוף מספקת הזדמנות להציף את הבעיות שיש להן אחת עם השנייה: ג'סה מתלוננת שהאנה תמיד תתייחס אליה כאל מכשפה (לא הבנתי, התאהבת באקס המיתולוגי שלה. מה את רוצה, פרס?), האנה מתלוננת על כך שלא הוזמנה ורק שושנה, האישה היחידה שחתרה מאז ותמיד ולא רק בעונה הזאת אל עבר חיים טובים יותר עבור עצמה, לא מתכוונת לשמוע את הבולשיט הזה יותר ועושה להן Leave Conversation בוודג'. שוש כבר אפשרה לעצמה בעבר להשחיר לכל אחת ואחת מהן (בפרק 7 הזכור והאהוב מהעונה השלישית), אבל עכשיו היא לא זקוקה לכמויות של אלכוהול כדי להשחיר להן קולקטיבית ולהבהיר להן שהיא לא מעוניינת להיות חברה של אף אחת מהן. Not now, Not ever.
"דינמיקה נרקסיסטית ומשעממת", הוא הביטוי שבו היא משתמשת כדי להסביר שהחברות בין כולן מיצתה את עצמה. יש לה חברות אחרות עכשיו, כאלו שכיף איתן ויש להן אישיות וארנקים והיא ממליצה לכולן ללכת בעקבותיה. היא יוצאת חזרה אל מסיבת האירוסים שלה עם ביירון, זה שמוכיח ששלב טוקיו עוד לא עבר לה, והשלוש מתפזרות. כלומר, ליטרלי, מארני כל כך שדופה שהיא מתפזרת בחלל, אבל האנה וג'סה כאן והן מציגות מיני-פיוס כל כך מהיר ומרושל, שהפוטנציאל שאבכה בגללו (לפחות כמו שבכיתי כשגיליתי את העכביש) התנדף מהחלון יחד עם שאר דפי התסריט שהיו אמורים להרכיב את הפרק הזה. כל אחת מהבנות מבינה שזאת כנראה הפעם האחרונה, ובלי הרבה סנטימנטים הן רוקדות את הרגעים האחרונים שלהן יחד במסיבה של שושנה, רק שהן לא יחד - המצלמה תופסת כל אחת מהן בחלל אחר וכשהמסיבה הזו תיגמר, גם הרעיון של ארבע הבנות כחבורה ייגמר.
בתחילת הפרק, כשהאנה מטיפה לחבורה שיושבת על הדשא, היא מזהירה אותם שחברויות צריך לטפח אחר הן נובלות. ובכן, גם עלילות צריך לטפח, רצוי הרחק מג'אד אפטאו, אחרת הן מתרסקות לקלישאה של קומדיה רומנטית וגורמות לך לתהות מה לעזאזל קרה כאן ומה זה אומר על הפרק האחרון בשבוע הבא? מאחר שלינה דנהאם כבר הודיעה שלא נראה יותר שוב את אדם (שחזר לג'סה), את ריי (שגילה את החיים והתאהב) ואת אלייז'ה, ג'סה ושושנה - זה אומר פרק סיום שכולו מארני והאנה ואולי אחרי פרק כזה, בדיוק כמו אחרי חברויות מקרטעות, לא מפרות ולא מתאימות יותר כמו זו של הבנות, גם לנו יהיה קל לשחרר.
קטנות על בנות:
1. במהלך הפיוס שלהן, האנה אומרת לג'סה שהיא כבר לא זוכרת מי עשתה מה למי קודם. ובכן, אנחנו זוכרים! עד שלהאנה יש יתרון מוסרי היא מבזבזת אותו? זה מכעיס אותי ולא אמין בעיני כמעט כמו סוף השבוע שבילו יחד קארי ואיידן עם ביג אחרי הרומן. אסכם במשפט יפה של האנה מהפרק: Not You And Not Now. I'm Not in The Mood.
2. אלייז'ה, לתשומת לבך - הדבר היחיד שטוב בדמי לובאטו זה פות וגם היא הלכה לעולמה.
3. מה האובסס של שושנה לאוברול של האנה? חמוד לאללה בעיניי.