פרק שמונה הוא פרק שהגיע לפצות אותנו אחרי הפיאסקו שהוא פרק שבע, ובפיצוי אני מתכוונת לכמות בלתי הגיונית של עצבות, מלנכוליה וחתירה ברורה אל הסוף של "גירלז". עתידות: בפרק עשר ימצאו את הגופה שלי בדירה אחרי שטבעתי בדמעות של עצמי. אל תגיעו להציל אותי, אינני מעוניינת. "מה נעשה הפעם לגבי אדם?", שואל שם הפרק, וגם מספק תשובה. אבל מה נעשה כולנו אחרי ש"גירלז" תסתיים? ניאלץ להתבגר לבד, וסליחה, אבל זאת סיבה מספיק טובה לבכות עליה.
הפרק נפתח כשאדם (שאל שיגעון הבייביז שלו התוודענו בעבר כשטיפל בסאמפל, האחיינית שלו שנולדה ללירד השכן הג'אנקי ולקרוליין שנטשה את שניהם ולא חזרה) מעדכן את ג'סה שהוא מוכרח לבחון את האפשרות של גידול הילד של האנה. "יש כל כך הרבה היסטוריה שלא נראה שאנחנו מצליחים למחוק", הוא אומר, ובאמת, אי אפשר למחוק את ההיסטוריה של האנה ואדם - אבל אפשר להזיז אותה לתיקיה אחרת, כזאת שלא נפתח עוד לעולם, ובטח שלא אחרי הפרק הזה. להפתעתו, ג'סה דווקא לא מתפוצצת מכעס, אלא נשארת אדישה ושלווה. אולי זה כי היא עדיין כלואה מולו בתדמית הקול גירל שלה, ואולי - ואפילו סביר יותר - היא פשוט התעייפה. היא עייפה מהמאבקים, עייפה מהניסיון להעמיד פנים שהסיפור של האנה ואדם הוא קטן ושולי לעומת הסיפור שלהם, ועייפה אפילו מהדפוסים של עצמה. ג'סה של העונה הראשונה לא הייתה עוברת על זה בשתיקה, והפרק עוד יחזור אל הג'סה ההיא.
פאניקת ואגינה
בינתיים האנה ואלייז'ה מתמודדים עם החום הניו יורקי כשהאנה משתפת את אלייז'ה בחששות שלה. כל מי שהיה צריך לדעת על ההיריון יודע, הביקור במרפאה מהפרק הקודם התגלה כבדיקה שגרתית, ועכשיו האנה יכולה להתמודד עם הדרמה האמיתית בהיריון: הרעיון של לגדל את הילד. זה לא טפיל, כפי שאלייז'ה מכנה אותו - זה ילד (או ילדה) שמתפתח ברחם של האנה, שלא מצליחה להשתחרר מהשיחה עם פול-לואי, וגרוע מכך, לא מצליחה לדבר עם איש על מה שמפחיד אותה. מי יגדל אותו? איך הוא יגדל? מה עושים עם התפנית העלילתית הזאת שלא מתכוונת להיעלם עד סוף הסדרה? האנה לא יכולה לענות על זה. היא בקושי יכולה לדבר על זה.
ג'סה מקבלת בהכנעה את ההפסד להאנה ויוצאת להכאיב לעצמה במסע הרס עצמי קלאסי שמתחיל בצילוק נפשה הרכה של סאמפל (שממילא אין לה יותר מדי סיכוי עם שם כזה והורים כאלה) ומסתיים בבר רנדומלי. זה בדיוק סוג הלוקיישן אליו נכנסה ג'סה של העונה הראשונה בפרק השני, "פאניקת ואגינה", כשגילתה שהיא בהריון ובמקום להגיע לתור להפלה, תפסה בחור רנדומלי בבר שגילה את הדימום שהוביל להפלה הטבעית שלה. אני מקווה מאוד שהסימטריה בין הפרק הזה לבין פרק ההוא נגמרת בבר, ולא בהריון נוסף של ג'סה (שהקיאה מיד לאחר שאדם יצא לחפש את האנה - חשוד). דבר אחד אנחנו כן יודעים – ג'סה היא כבר לא אותה בחורה, היא כבר לא רוצה להרוס את עצמה, זה אפילו לא עובד לה יותר, ואם לא התכווץ לכם הלב לאגרוף קטן וקמוץ מול הדמעות שלה, שלי התכווץ עבור כל אחד ואחת מכם.
אפילו שוש, נקודת האור בפרק (ובכל פרק), שבה אחרי תקופה ארוכה של גלות רק כדי לזכות ביחס משפיל מריי. האבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף? לא רק שהעלילה של הרמי המנוח עדיין איתנו לצערנו, כשקלישאת גילוי-משמעות-החיים-שאחרי-המוות ממשיכה לכער את דמותו האהובה של ריי, עכשיו הוא גם מתנהג לגמרי אאוט-אוף-קרקטר כשהוא לא רק יושב לכוס יין של אחרי צהריים עם אביגיל ושוש, אלא גם מנשק את אביגיל על כרכרת סוסים. בשביל זה החזרתם את שוש? בשביל להיות מושפלת בשולחן עם האקס והבחורה שפיטרה אותה בשאלה שעליה, מסתבר, יש רק תשובה אחת נכונה? גם אני בחרתי בבניין מכוער עם נוף יפה, ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל פאק יו, ריי.
אין זמן לבזבז
אז מה נעשה הפעם לגבי האנה ואדם? "אין לנו יותר זמן לבזבז", הוא אומר לה כשהוא מציע לגדל איתה את הילד, והוא צודק. יש לנו רק עוד שלושה פרקים אל הסוף, והעונה הזו צריכה לסגור הרבה קצוות במעט זמן. האנה מתרגשת מההצעה, מופתעת שמישהו בכלל מדבר איתה על זה במקום להציע למצוא לה את שני הרופאים היחידים בארה"ב שיסכימו לעשות לה הפלה בשלב זה של ההיריון, והם עולים אליה לסקס זהיר ומחושב, רחוק שנות אור מהסקס שהיה להם בעונה הראשונה. "אני מרגיש שיש לנו קהל", אומר אדם, ושוב צודק. אנחנו הקהל הזה, ואנחנו עכשיו צופים ברקוויאם שלינה דנהאם וג'אד אפטאו, שכתבו ביחד את הפרק הזה, כתבו לסיפור האהבה הגדול של הסדרה הזאת.
עד עכשיו האנה ואדם בחנו את העבר שלהם דרך הסרט של אדם. הפרק הזה מציע להם הזדמנות לבחון את העתיד, ולרגע אחד, באחר צהריים של חמסין בברוקלין, יש להם אחד כזה. אבל זה רק לרגע אחד, וההבנה מתחילה להכות בהאנה. קודם בחנות לחומרי בניין, שם היא משותקת מול התמונה המלאכותית של האם ובנה, מרוטשת ולא מציאותית כמו התכנית לחיים שמציע לה אדם, מופרכת כמעט כמו הנאום של לירד שמציע לה משהו דומה. ואחר כך כשהם יושבים בדיינר. הם מטיילים בפארק, היא מספרת לו דברים שאפשר לספר רק למי שאפשר להרכין עליו את הראש בלי לחשוב על זה, והם כבר מתכננים את המשמרות שאדם יעשה במקום האנה בסניף ה-"Whole Foods" לידו יגורו בדירה החדשה שלהם כי אדם לא טוב במחשבים. הם ממשיכים לדיינר ושם זה קורה – ברגע אחד של משחק מפעים ממש שבו ההכרה נופלת על האנה, הכול נגמר.
זה מה שיפה כל כך ב"גירלז": היא לא אומרת לך מה להרגיש ואיך להרגיש, היא מניחה את האמת מתחת לפנים שלך כמו קערת מרק אומללה שהגורל זימן אותה אל הארוחה שבה האנה, ואדם מיד אחריה, מבינים ששום דבר לא יקרה עוד ביניהם. הפנטזיה הזאת, שבה הם מניחים להריסות של מערכת היחסים שלהם ובונים עליה במו ידיו של אדם בית חדש ומקימים משפחה, היא פנטזיה ששייכת לגיל אחר, למציאות אחרת. הרעיון הזה שבו האדם שעברת איתו כמעט הכול, שכתבת איתו היסטוריה שאי אפשר למחוק, שייך לסיומי סדרות כמו "חברים", לא ל"גירלז". כי זה לא עובד ככה, כי האהבה הזאת מוכתמת מדי, וכי אי אפשר לתקן את מה שכבר נהרס ללא הכר, וזה דבר שעצוב להבין בכל גיל.
כשהיינו קטנות, לחצו לנו הברכיים וכאבו לנו הציצים, אבל ידענו שאנחנו מתבגרות ויכולנו לשים את האצבע על האיבר הזה, הספציפי, שכואב לנו. ועכשיו מה? עכשיו תת-הכרה נפתחת כמו מניפה, והיא מלטפת אותך בפרצוף, וזה כואב אפילו יותר מכמה שכאב לנו אז, אבל עכשיו אנחנו בוכות בשקט, עכשיו השפה התחתונה רועדת. אדם ננעל מחוץ לדירה שלו עם ג'סה, שמסכימה להכניס אותו, והאנה חוזרת אל הדירה שלה עם אלייז'ה, עם החור בקיר שאדם יצר פעם ושאותו הם לא הצליחו לתקן. והיא שוכבת על הצד, והיא לבד. היא לגמרי לגמרי לבד.
קטנות על בנות:
- הפרק נפתח בהאנה כשהיא שוכבת על הספה בתחתונים ורודים, וזו הפעם הראשונה בשש עונות שבה היא נראתה מושכת בעיניי. אני לא יודעת מה זה אומר, אבל נראה לי שזה אומר עלי יותר מאשר עליה
- האנה דווקא כן דומה לזלדה פיצג'רלד וכן הייתי מאמצת בשבילה את התספורת הפאנקית של זלדה.
- איך זה שטרם הוקם טאמבלר שמציג את כל התסרוקות של שוש לאורך הסדרה ואיך לעשות אותן? מעוניינת.
- הסיפור הקטן של ריי על ספל הבורשט הקטן שאין לו אבא והוא רעב – תמצית כל וי ג'יי שהיפסטרים אי פעם הקרינו, בכל בר, בכל מדינה.
- אחרי "דספרדו" של ריהאנה בסיום פרק 3, עוד בחירה מושלמת של כוכבת פופ שהפתיעה באלבום מופתי – "דיינג'רס וומן" של אריאנה, שמתנגן כשג'סה בדרכה אל הבר. דפוסים וזה.