קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה. שלמרות שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות – הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו, עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה אל מולדתו, שמעולם לא היה בה ואף אחד לא יכול להבטיח לו שהיא אכן קיימת. ורק אחרי זמן ארוך משהו קורה: איזה רגע של חסד, שבו הוא זוכה לראות, ולו לרגע מהיר ובהיר אחד, את המקום שלו. רגע שמשנה את חייו, משום שבבת אחת הוא מבין שאכן יש מקום כזה. שהוא לא חולם. שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו. וגם, כמובן, באותו הרגע הוא גם מבין שהוא חי בגיהינום.
את זה כתב עוזי וייל בהקדמה לספר שירים של ריימונד קארבר. הוא כתב את זה על שושנה שפירו ועל יפן.
שושנה היא יפן ויפן היא שושנה. ארץ השעונים המדברים, האוזניות הפרוותיות, הלפ טופים הפרחוניים, חולצות הפאייטים, הבתים שנראים כאילו הם נעלולי פלא ומכוני הספא שמגישים צמר גפן מתוק וגלידה. היא לא צריכה צבעוניות מונוכרומטית וסטארטאפיסטים שמנמנים, היא צריכה את יושי.
מה יושי רוצה? אפשר להניח מסצנת הביקור במועדון הסקס המשונה שהוא רוצה בחורה קצת יותר סולידית שלא קופצת לכל תחפושת אחות שמציעים לה, ובכך הוא בעצם דומה לחבר של שושנה בניו יורק. אבל לדעתי כל הסצנה הזאת נועדה לקיים את חוק אבודים בטוקיו: בכל סרט או סדרה שמתרחש בטוקיו ייראה אדם מערבי מבולבל סגור בחלל בו יפנים שמחים עושים דברים משונים.
אבל הפרט הכי מעניין שגילינו על שוש בפרק הזה הוא שהיא לא עשירה:
"את נראית עשירה בגלל האטיטיוד המפונק שלך".
"כן, ככה אמריקאים מתנהגים. אנחנו חארות".
"בעיני עצמי הייתי קייט אפטון עד עכשיו"
היי האנה! באמת בדיוק תהיתי איך זה שעדיין לא ראינו אותך בעירום העונה, והנה, ראינו, עירום פרונטלי כמעט מלא! אה לא, זה עירום פרונטלי מלא לגמרי, לקח לי רגע להבחין בכוס שלה שם כי הוא מגולח. וואט דה פאק, לינה דנהאם? בשבוע שעבר עשית שיימינג לעיתון הספרדי "אל פאיס" כי הוא ריטש אותך יותר מדי בפוטושופ, ועכשיו את מציגה וגינה חלקה? חשבתי שכבר לעולם לא יגיע הטקסט שיאפשר לי לשטוח את עמדותיי בנושא, אז הנה: הדבר הכי מטומטם שאישה יכולה לעשות לגוף שלה זה להוריד שערות מהכוס. אין אופנה יותר משעבדת ומרושעת מלגרום לנשים להכאיב לאיבר כל כך רגיש בגוף שלהן מהפחד שאיזה בחור ייבהל ויברח מהמיטה שלך כשתורידי את התחתונים. את ילדה בת ארבע? את גיישה? התבקשת לקחת חלק בהפקת ענק בסגנון "המופע של טרומן" שמטרתה לגרום לחבר שלך להאמין שהחיים הם כמו סרט פורנו? תרחיקי את השעווה הרותחת הזאת מהפרח שלך. (עדכון: המגיבים פה העירו לי שכן יש לה שיער אבל הוא דליל ובהיר. משמח מאוד!)
פראן מגלה בפרשה הזאת ניצן ראשון של אישיות: הוא חלק מטרנד הבחורים שנמנעים מפורנו, אחרי שהשתכנעו, בצדק, שתעשיית הפורנו מנצלת את השחקניות וגורמת נזק נוראי לכל הנשים. אבל דנהם עושה פה עוד צעד, יותר מתוחכם, ומראה מה קורה ליחסים אחרי שמוותרים על הפורנו: אז מתגלה שלפורנו יש חלק באיזון העדין של ההיצע והביקוש של המין בתוך מערכת היחסים. ואם הבחירה היא בין לחפצן אישה זרה ומנוצלת שלא נראה לעולם לבין להחזיר את האקסית לחיינו, האחריות החברתית פתאום נראית כמו האפשרות הנוחה פחות.
"אדם הולך להיות מפורסם"
אוי ג'סה, ג'סה, מילא זה שאדם לקח לך את הלב, אבל איך הוא לקח לך גם את האדג'? לפני שנה ישבת בבר ואמרת למארני שהמוזיקה שלה מחורבנת, והנה את משכנעת את אדם ואת עצמך שההופעה של אדם בתכנית המשונה הזאת עם לוסי לו היתה יותר מבינונית. כך תדעי שאת מאוהבת: את אומרת לו שזה ממש טוב, את חושבת שזה ממש טוב, אבל בתוך תוכך את יודעת שזה סתם.
מה למדנו מזה?
הסתכלו על מארני אומרת "אחוודור" וזכרו: לא משנה כמה אתם מדויקים, לא משנה כמה כבוד אתם רוחשים לאוכלוסיה המקומית - אין דבר יותר מעצבן על פני כדור הארץ מאנשים שמבטאים שמות בהגייה המקומית שלהם.