"בנות" 0606: כשזה כואב, זה נשאר לנצח

לפרק השישי של "גירלז" קוראים "Full Discolsure" - 'גילוי נאות', אבל גם משחק מילים בין 'חשיפה' ל'סגירת מעגל' - והנה משהו שלינה דנהאם מנסה להפוך למאוד ברור, עכשיו יותר מתמיד: "גירלז" בעונתה השישית מודה שהיא ממש לא סדרה על "גירלז" אלא על "גירל", אחת ספציפית, וזו שנראה כי היא היחידה שתגיע אל קו הסיום של הסדרה אחרי שעברה תהליך התבגרות ארוך, מפרך ומנומק. אחרי חמש עונות בהן התנהגה באנוכיות, אינפנטיליות וחוסר אחריות - האנה של העונה השישית היא האנה אחרת לגמרי, בוגרת ומודעת לעצמה, וכל פרק בעונה הזו מדגיש זאת יותר ויותר.

וזה בדיוק מה שאי אפשר לומר על יתר הדמויות בסדרה: מארני עוברת רגרסיה מדמות לגיטימית (שדווקא עברה התפתחות בעונה הקודמת) לאתנחתא קומית (שלא לומר קריקטורה, רק חסר שיפול עליה פסנתר מהשמיים באמצע הרחוב); ג'סה נמוגה אל מחשכי מערכת היחסים שתכף-עומדת-להיגמר שלה עם אדם; ושוש, אוי שוש, אפילו לא זוכה לקבל שורה בפרק הזה. תהליך ההתבגרות של האנה, שנמצאת בהליכי קלוז'ר בעצמה עם עצמה, רק מאיר באור חזק יותר את העובדה שסביבה מתקיימים אנשים בלתי מתפקדים, שבויים באשליות של עצמם ולמעשה, לא האנשים האידיאליים להשאיר סביבך כשאת בוחרת לעשות צעד כמו הבאת ילד לעולם בכוחות עצמך.

בהליכי עבודה

הפרק הזה מאפשר לכל הדמויות (מלבד שוש כאמור, וגם ריי שנעדר) הזדמנות לעשות סגירת מעגל משל עצמן אבל לא כולן יבחרו לנצל אותה. ההתנצלות של אלייז'ה על הדברים הנוראים שאמר להאנה בפרק הקודם היא דוגמה לחשיפה של אדם במערומיו, כשהיא מגיעה קומפלט על ההתחלה, בלי שום לבטים או תהליך רגשי שיצדיק את העובדה שבפרק הקודם החברות שלהם הייתה על סף התפוררות, ועכשיו הם שוב בסטיז שאפילו מתכננים לגדל יחד את הילד/ה של האנה. זה רק מוביל אותנו שלב אחד נוסף אל ההבנה שאנחנו מתקרבים אל הסוף והעלילות בסדרה מתקדמות בקצב שיא - דבר שלא ממש הולם את הקצב המקורי של "גירלז", האיטי שלא ממהר לשום מקום אלא משתהה ומתעכב על דברים קטנים כגדולים.

את אותו הדבר אפשר גם לומר על מארני, ככל הנראה הדמות שלינה דנהאם לא חושבת שמגיע לה לעבור שום תהליך, או לפחות לא לעבור אותו בצורה אותנטית. כשהיא מחכה לדזי במסיבת יום ההולדת של חברתה של אמה ופוגשת בו כשהוא שבור ומסומם, בעוד אחת מאלף הפעמים שבהן היא לא מצליחה לזהות מתי מישהו היי לגמרי (מארני פני בפרטי, יש לי כמה טיפים בשבילך), היא מעדיפה לירות על אימא שלה - ציפי רפאלי בגלגולה הנוכחי - איזשהו נאום מקושקש על האופן שבו היא חינכה אותה ושהוביל אותה למצב הדפוק שבו היא נמצאת היום.

כן, הבעייתיות במערכת היחסים בין מארני לאמה נזרקה לאוויר פה ושם לאורך הסדרה, אבל מה קשור הנאום הזה ומאיפה הוא מגיע? אף אחד לא יודע ולאף אחד גם כנראה לא אכפת. לא כדאי לבנות על איזשהו תהליך עבור מארני בארבעת הפרקים שנותרו, כי כמה דקות אחרי הנאום הזה היא תזכה להזדמנות קצרה ונדירה כמעט, כשהמבט שלה יפגוש בזה של דזי (איש שרק דמות כמו מארני יכולה לגרום לו להיראות לייקאבל), אך הוא יתפוגג לטובת מופע האימים שהוא "האחיות מייקלס" על הבמה.

אלוהים שבשמיים, נמצא אדם מביך יותר ממארני - וזאת אימא שלה. אישה שעושה סלפי על הבר ברוטשילד 12 ואז הולכת לעשות שורה של קוק ממש טוב שלנו אין כסף לקנות. מארני, במה שנראה כמו תחפושת של בוי ג'ורג' מהלילה הקודם שהתעצלה להוריד, ואימא שלה עטורת הפרנזים שרות דואט על הבמה מול קהל של אורנה דנינו-יות, ואם לא רציתי לדקור לעצמי את עור התוף כשהאחרונה שרה ב"האח הגדול" - אז ממש רציתי לעשות את זה עכשיו.

בינתיים ההחלטה של האנה להביא את הילד/ה לבד לעולם ולא לספר לפול-לואי על קיומו נבחנת על שלל אפשרויותיה בין הדמויות בפרק. חלקן מטילות ספק במוסריות ההחלטה של האנה, חלקן קונות את האצטלה הפמיניסטית שבה היא משתמשת כדי למנוע מאבי הילד/ה את הזכות הבסיסית מאוד לדעת שהוא קיים בכלל. אבל האפשרויות שעומדות בפני האנה - שלראשונה בחייה נראית מתלבטת ומפגינה שיקול דעת לפני שתגיע להחלטה סופית - הן ממש לא מה שהיא עוברת מול ג'סה, עוד סוג של קלוז'ר עם החברה לשעבר, שלגביה לפחות היא כן כבר הגיעה להחלטה סופית והיא עושה זאת בפנים חתומות, קרות כקרח, וזה כואב לצפייה.

ג'סה עשתה לא מעט דברים רעים להאנה במהלך הסדרה: נטשה אותה בבית הוריה המטורללים ונעלמה כשזו הייתה זקוקה לה בהתקף ה-OCD (המונפץ שלה), שידכה בין אדם למימי-רוז ובסוף גם לקחה את אותו אדם לעצמה. ובכל זאת, זה היה רגע עצוב למדי וליבי יצא אל ג'סה - אולי בעיקר בזכות משחק מעולה של ג'מיימה קירק ופחות בגלל הדמות שנכתבה לה. ג'סה היא מסוג האנשים שהאנה כבר לא רוצה בסביבה שלה ולא בסביבה של הילד/ה שלה כנראה. הלב של האנה נסגר לחלוטין בפניה ולמרות שמדובר בהחלטה רציונלית וכנראה גם די נכונה של האנה, הסצנה הזו רק מזכירה שלהגיע לגיל מסוים פירושו גם לארגן את החיים שלך מחדש ועם כל היופי שבהתבגרות רגשית - ההבנה שאנחנו כבר לא ילדות יותר היא עצובה, אז כן, בכיתי על ובשביל ג'סה, ובעיקר בשביל עצמי.

הקול שבפנים

והנה סגירת המעגל (ספק פתיחת המעגל המחודשת) האחרונה לפרק זה: אדם רוצה לחזור להאנה. נכון, זה לא נאמר בצורה מפורשת והיא אפילו לא מוכנה לעמוד במקום ולדבר איתו אבל המסקנה העלילתית המעט-קלישאתית הזאת היא כל מה שכולנו ייחלנו לו, ובמובן הזה, אני שמחה ש"גירלז" מזכירה לי לפעמים שהיא סדרה עם עלילה ולא רק שיקוף חסר רחמים של המציאות. האנה ואדם יחזרו, ואם ירצה השם - אולי גם ריי ושוש, אם יטרחו לתת להם זמן מסך.

47 הדקות של מערכת היחסים שלו עם האנה בסרט שיצר - אותן הוא מאלץ את האנה לראות מבעד לעיניים שלו - מאירות את אדם באור הלא מחמיא שלו: אובססיבי, אנוכי מעט ומתעורר לחיים רק כשיש לו מטרה מול העיניים. אדם רוצה מהאנה את מה שכולנו רוצים וכמעט לא מקבלים: אישור למה שהיה, איזושהי חותמת מהחיים שהדברים שהיו והרגשות שהורגשו קרו באמת, ולא רק אצלנו בראש. היא לא ממהרת לתת לו את האישור הזה, אבל כשהיא לבסוף צופה בסרט שלו ("Full Dis:Closure", כמו שם הפרק רק בניקוד שפותח אותו למשמעויות נוספות), המבט על הפרצוף של האנה - ששוב מוכיח שדנהאם אלופת משחק בהבעות פנים - כמו מתכתב עם המבט של אדם שעל המסך, ומזכיר לנו שלפחות מבחינתו - אמנם הייתה שם פרידה רעה, אבל האהבה הייתה טובה, טובה מאוד אפילו.

הסרט של אדם וג'סה - ואף מילה על התקציב, הזמן, הצוות ושאר הדברים שנדרשים כדי ליצור סרט והתקיימו תוך פרק אחד בלבד - מאלץ את האנה להתמודד עם העבר שלה, עם מי שהייתה כבת זוגו של אדם, ויותר מזה - להתמודד עם הסוף ועם האופן שבו הוא והיא זוכרים את מה שהיה ביניהם. הקתרזיס שיוצא לנו מהסרט הזה הוא הזדמנות ראשונה, אחרי שש עונות, לראות כיצד אדם והאנה הכירו. סצנה שהוכנסה בכתוביות הפרק מציגה לנו את הדקות הפותחות בסרטו של אדם וסוגרת לנו מעגל שכמעט שכחנו שהוא פתוח - לשניים האלו הייתה גם התחלה, ואם יש משהו אחד שייאמר לזכות אדם, זה שעוד מההתחלה, כשכתב את מספר הטלפון שלו על כף ידה ובטעות הכאיב לה, הזהיר - "אם זה כואב, את תזכרי את זה לתמיד".