אם נקביל אותה לרגע לקונוטציות של מטבח, "משחקי הכס" היא סוג של תבשיל קדרה אפל, שמונח באופן קבוע על אש קטנה. יש פרקים שהנוכחות הזאת כמעט ולא מורגשת, יש כאלה שבהם היא מתגברת, אבל היא תמיד שם: בין אם בצורת כשפים אפלים, יצורים על טבעיים או ביטויים של סדיזם חסר רחמים במרתף מסתורי. ב"בנים שניים", הפרק השמיני של העונה, סובב מישהו את כפתור הגז, הגביר את העוצמה למקסימום והגיש לנו מנה גדושה של צמרמורת בטעמים.
בקרוב אצלכם
בלא מעט מובנים "משחקי הכס" היא המקבילה הפראית לטלנובלה. הרבה מאד זמן מסך מוקדש ליחסים, לאינטריגות ולמזימות בין הדמויות לבין עצמן. דווקא על הרקע הזה החתונה של סאנסה וטיריון היא ההיפך המוחלט למה שכל מה שסדרות עם שמות כמו "מלאך פראי" לימדו אותנו. יש כאן כלה שנכפה עליה להינשא לסיוט הגדול ביותר שלה, חתן שרוצה באישה אחרת ומאות אורחים ומכובדים שהגיעו כדי לראות אותם מתבזים לעיני כל, להצביע עליהם ולהתלחש ברשעות (מה שקורה למען האמת גם בחתונות שאנחנו מוזמנים אליהם). כל רגע בסצנה הזו נועד כדי להדגיש עד כמה כל האירוע הזה נטול רומנטיקה, זיכרונות מאושרים או בחירה חופשית.
אני מכריז עליכם קטינה וגמד | צילום:
HBO
אבל עבור שני אנשים בכל זאת מדובר ביום חג: טייווין וג'ופרי. לראשון לפחות יש תירוץ טוב להביט מהצד בסיפוק (הצורך שלו לאחד בין בתי לאניסטר וסטארק ולבסס את ביתו בשלטון), השני פשוט חוזר כאן לטבע המרושע שלמדנו להכיר בעונות הקודמות ונהנה מכל שנייה. בעולם של ג'ופרי כולם משמשים כצעצועים בפנטזיה סדיסטית במיוחד: כולם חסרי אונים, אומללים ונאלצים לבלוע בשקט את העלבונות שלו. אצל סאנסה זה נגמר בעקיצות על אביה המת, אצל טיריון בהשפלה בגלל הגובה, אבל היי, כל עוד הם לא הפכו מטרה לחיצים, הם עוד צריכים להרגיש ברי מזל.
הדינמיקה הזאת של תסכול ואכזריות, חלומות שבורים ופחד מאפיינת לא מעט מהרגעים היותר מרתקים של הפרק הזה. זה שבו טיריון מעז לשחזר לרגע את מאזן הכוחות בינו ובין ג'ופרי בעבר, דופק על השולחן ומעמיד אותו במקומו לעיני כל. אבל הפעם הוא נמצא בעמדת נחיתות מוחלטת, מוקף אנשי משמר וללא סמכות או בעל ברית שיגבו אותו. ברגע אחר אפשר כמעט לראות את גלגלי השיניים רצים במוח של השימדון השיכור, בזמן שסאנסה מסירה מעצמה את אינספור השכבות שעליה בדרך אל ליל כלולות מהגיהינום: האם לנצל את המיטב מהמצב כמו בעבר או לנקוט במידת ההגינות הבסיסית כלפי הנערה מוכת הגורל? ההחלטה הסופית היא ניצחון קטנטן לכוחות האור בתוך החושך הגדול.
ליל המכשפה
נשק אותי כאילו לא הייתי פסיכופתית עם פטיש לוודו | צילום:
HBO
ואם כבר צמרמורות ודמויות חסרות ישע, סצנת המיטה של מליסנדה וג'נדרי היא כל דבר מלבד סקסית. המחיקה של כל סממן אינטימי באמצעות ביטויי אכזריות היא מומחיות מפורסמת של הסדרה עוד מהפרקים הראשונים, אבל יש משהו במליסנדרה שגורם להכל להיראות עוד יותר קריפי. קצת כמו ג'ופרי, גם עבור המכשפה האדומה האנשים מסביב הם כלים להשגת מטרה, חלקם נועדו להשיט אותה למערה בה היא תלד יצורי אופל, אחרים מספקים לה דגימות דם לטקסי וודו מבעיתים במיוחד. עדיין לא ברור כיצד העלוקות, שטיילו על גופו של הממזר הצעיר, יסייעו למליסנדה להציב את סטאניס על כס הברזל, אבל בהתחשב במה שכבר ראינו ממנו עד היום, כמה באמת זה יהיה מפתיע אם הם יהפכו לממותות מכונפות עם צבע מטאלי?
דווקא סטאניס עגום הפנים הציג השבוע צד רציונאלי שלא הכרנו, יכול להיות שבזכותו ג'נדרי עדיין נושם. איפשהו מתחת לכל המרירות הזאת שוכן כנראה בכל זאת סוג של מוסר, שמתעורר לחיים באמצעות קול ההיגיון של דאבוס. האם ג'נדרי היה נשאר בחיים אם השניים לא היו נכנסים לחדר הסגור ברגע הנכון? לא בטוח שכדאי לשים על זה כסף. השאלה הגדולה היא מה זה אומר על המשך הדרך של האיש שמשוכנע שהגורל בחר בו להיות למלך? האם הרחמים הם עניין חד פעמי או שיש כאן חשבון נפש כתוצאה מההפסד בקרב בלאקווטר? בינינו, זה לא באמת משנה, כי הפחד שלו ממליסנדרה ואפקט ההוקוס פוקוס שלה חזק יותר מכל רגש אחר.
מבצע חיסול
טוב, אז איפה האוהל של הפיתות עם הלבנה? | צילום:
HBO
איך אפשר לסכם פרק כזה בלי להתייחס לסיום המדהים של "הבנים השניים"? אפילו בסטנדרטים הגבוהים של הקליף האנגרס ב"משחקי הכס", המפגש של סמואל והמהלך הלבן הוא חתיכת שוס. הייתה לנו כאן עוד כף גדושה מקדירת האופל (מהיכן שהגיע החבר הזה, יגיעו ועוד הרבה) וגם אור קטן בדמות הנשק הסודי של סמואל, נקודת אור קטנה שאולי עוד תציל יום אחד את אוכלוסיית ווסטרוז מהכחדה. השאלה היא רק איפה מוצאים עוד ממנו וכמה זוועות מחכות למי שינסה לעשות זאת?
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן