שבוע אינטנסיבי ומופלא ביקום העונה הראשונה של "בוורלי", אם כי בשלב זה של הצפייה היומיומית אני במצב שבו חיי הנפש שלי שזורים בפרומואים של CBS דרמה (ערוץ 34 ב-yes, ערוץ 29 ב-hot). שרעפים אקראיים נקטעים לפתע בגסות לטובת פריימים של מייקל דגלאס הצעיר אוחז באקדח וחלומות ליליים מעוטרים בפרסומות לקומדיה "אד". אבל הכל מתגמד לעומת השמחה, העונג והקתרזיס אל מול הנשיקה הראשונה של דילן וברנדה. זה סוף סוף קרה, ובכלל לא זכרתי עד כמה הפרק הזה מהמם.
"בוורלי" הייתה סדרה ממש פמיניסטית, כנראה שאפשר להבין את זה רק בדיעבד. כשג'ים וולש מנסה לגרום לברנדה לא לצאת עם דילן, הוא מנסה לשכנע אותה שמדובר בבחור בעייתי מבחינה ערכית ומוסרית ולכן אסור לה לאבד איתו את בתוליה. ״למה עם ברנדון רק דאגת לאמצעי מניעה, ואצלי כל מערכת הערכים שלי מוטלת על הכף?" היא שואלת, "כי זה אחרת לבנות", הוא מגמגם, איזו סצנה יפה שחושפת את הדו פרצופיות החברתית ביחס למין בקרב בנים ובנות. זאת הייתה ההתחלה, קו ישיר נמתח בין "בוורלי" ובין צעדת השרמוטות ומי שלא רואה את זה לא מבין כלום. דילן מזכיר לנו שהוא מסוכן בעזרת התקף זעם המתבטא בשבירת עציץ, אבל מאזן את זה עם רגישות ובכי ברגע שמסתיים בנשיקה מושלמת שהעלתה לדור שלם את הציפיות עד לרף הבלתי אפשרי. ולהזכירכם, זה הדור שידע את "ריקוד מושחת".
ובמקביל: סטיב סנדרס מתחיל עם חולת איידס במה שהפך לעלילת המשנה הארכאית ביקום, כי אי אפשר להיות מתקדמים בהכל. בכלל, סטיב סנדרס נוכח קצת יותר מדי בפרקים האלה, כולל לחמוק עם קלי לסקס במסיבה. אלוהים אדירים קלי, איך את יכולה לשכב עם סטיב? מעבר לזה שהוא נראה כמו התאום הסיאמי שלך שאכלת ברחם ובאופן כללי הוא גם האדם הלבן ביותר בכדור הארץ, הוא גם טיפוס כל כך נאלח שהשם האינדיאני שלו הוא "אונס בפגישה". כאילו, אפשר לשים את התמונה שלו במקום זאת של האנס מסטנפורד ואף אחד לא ישים לב.
תזכורת נוספת לכך שמדובר בסדרה מלפני מאה שנה, היא חילופי הדברים בין דיויד סילבר לסקוט העדיין חי: "קלי יפה כמו כריסטי ברינקלי", "אבל אתה לא בילי ג'ואל". דבר לא מזדקן בחוסר חן כמו הלצות תרבות פופ עכשווית, זאת הסיבה שאני לא קוראת טורים שלי מפעם. עוד שני רפרנסים עתיקים נכחו השבוע: ברנדון וסטיב צריכים לטפל בתינוק למשך אחר צהרים, כולל ריפודו בחיתולים וסלוטייפ ואזכור מפורש ל"שלושה גברים ותינוקת", וכמובן המסיבה של ברנדון וברנדה שיוצאת משליטה ומזכירה באופן חשוד את הקליפ של "אצל הדודה והדוד".
מדובר בשבוע משמעותי גם להתפתחות אישיותו של ברנדון, שמהתאום המושלם הופך לאיטו לנער עם שיקול דעת מפוקפק שלא מהסס לשתות, לנהוג ולצאת עם הבחורות הכי ביזאר בווסט בוורלי. זאת עם התינוק, העשירה המוזרה, זאת שמעורבת במלחמת כנופיות, חלאס ברנדון. בפראפרזה על האינסטגרם של ליאם גולן (עזבו) – אתה לא אמבולנס, לא נמאס לך לאסוף פצועות? ומה הקטע עם זה שדילן באלכוהוליסטים אנונימיים? מי מספיק להיגמל מאלכוהול בגיל 16? או שאולי זאת עלילה שהשתרבבה בטעות מהספין אוף לקשישים "מלרוז"?
נסיים עם הפרק המדהים "מסיבת פיג'מות", שהוא שילוב של "מין גירלז", "הכישוף" ומסע מלכת המדבר. מה לא היה בו? קלי מתוודה על אונס, הבנות עוברות בונדינג פחמימות, אנחנו גומלים את אמנדה מכדורי הרזייה (ננתק איתה קשר כשהיא תשמין, אגב) והכי חשוב: מגלים שקלי ניסתה לצאת עם דילן אחרי שברנדה והוא כבר היו ביחד. סכין בלב. עמוק. אמנם כל הפרק היה בסימן סיסטרז לפני מיסטרז, אבל נשארנו עם טעם חמוץ בפה. זאת שמנסה לגנוב חבר במערכה ראשונה, תשכב איתו כשתהיי בצרפת עם דונה בעונה השלישית.