"מה את מחפשת? על מה את רוצה להסתכל?"
"אני רוצה לראות משהו אמיתי. אני רוצה שלפחות תהיה לזה הרגשה אמיתית. יכולים פשוט לגרום לכך שתהיה לזה הרגשה אמיתית?"
"מה מילות החיפוש שלך?"
"מה? אני לא יודעת מה זה"
"כל מה שאת רוצה נמצא שם. רק צריך לדעת לצמצם את זה למילות החיפוש. תעצמי עיניים ותדמייני כל דבר, ויש פורנו של זה באינטרנט. אם את רוצה לראות גבר שמן מפליץ לתוך פה של בחורה, תקלידי 'שמן פלוץ פה'. תנסי את זה. תחשבי על מה את באמת רוצה ותצמצמי את זה לשלוש מילים"
הטוויסט האכזרי על מנטרת "הסוד", ושאר התיאוריות המבטיחות לנו שאם נבקש משהו מהיקום הוא יהיה ממש בסדר וייתן לנו אותו, הוא קפסולה מרוכזת של מהות "דברים טובים" ("Better Things") - הקומדיה החדשה של פמלה אדלון ("לואי", ולנצח מרסי ב"קליפורניקיישן"). אנחנו בולעים את הקפסולה הזאת לקראת סוף הפרק הראשון בסדרה, בדיאלוג בין אדלון למאפרת שלה (הנ"ל), ומבינים שאנחנו אולי נקבל מה שאנחנו מבקשים, אבל בואי נירגע קצת עם הבקשות. פורנו שייראה אמיתי, למשל, את זה גוגל כנראה יכול לסדר.
"דברים טובים", שאדלון יצרה עם לואי סי.קיי עבור רשת FX (אצלנו בימי רביעי, 22:00, ב-yes Oh וגם ב-yesVOD) ועליה כבר המלצנו לקליטה בישראל עוד בספטמבר (ולשמחתנו, כאמור, התקבלה), מתמקדת בחייה של אישה בשם סאם - כלומר של אדלון עצמה: שחקנית בת 50 שהיא גם אם חד הורית לשלוש בנות בשלבי התבגרות ואכזריוּת שונים, ובדיוק כמו שזה נשמע, זה בהחלט לא פשוט.
קיפ איט ריל
כמו הפורנו שסאם מחפשת נואשות, גם הסדרה כולה חותרת לתת לנו תחושה אמיתית. הנה הם, החיים עצמם, והם די מחורבנים אז נשאר לנו רק לצחוק עליהם. ו"דברים טובים" אכן משעשעת למדי. אחרי הכל, הפה המלוכלך של אדלון הולך איתנו כבר הרבה זמן, מפזר גסויות, ניבולים וטינופים בלי שום בושה ורסן. אבל בסופו של דבר, ממש כמו "סקס והעיר הגדולה" ו"בנות" ו"לואי" כמובן, האמת שהיא מטיחה בפנינו קשה מאוד. כזאת שאם חושבים עליה לרגע - היא לא מצחיקה בכלל.
זה לא כל כך מצחיק שאישה יפה וחטובה וחכמה ומצחיקה בת 50 מספרת שהיא ויתרה על זוגיות, כי המתחרות שלה על גברים בגילה הן בנות 25 והיא כבר ממש לא במשחק (אדלון בריאיון לאלי וונטוורת' על הסדרה); זה לא מצחיק שאחת הבנות שלה צועקת עליה שהיא שונאת אותה, וכשהיא עונה לה שתמצא משהו חדש להגיד, כי זה כבר לא עושה עליה רושם, הבת מוסיפה "את נמוכה ואת מזדקנת" (עוד מאותו ריאיון, וגם בסדרה. וונטוורת' הזדהתה לחלוטין עם הסיטואציה, מה שהזכיר לי את הציטוט של לואי "אנחנו חיים בעולם מדהים, והוא מתבזבז על דור מחורבן של אידיוטים מפונקים"); וגם המעברים המתישים וחסרי הסיכוי מאודישן לאודישן ומאבקי הפרנסה שלה על המסך לא הכי מבדרים.
אז בפרק הראשון אנחנו מכירים את שלוש בנותיה. אחת דורשת שאמא תשיג לה גראס נורמלי, האחרת רוצה לכרות את הדגדגן לאות מחאה, ולפחות השלישית, הקטנה ביותר, בינתיים עדיין חמודה; ויש מאהב שנוכח בינתיים רק בפלאשבקים ובסמסים לוהטים על רקע קאבר מרגש ל"Both Sides Now" של ג'וני מיטשל, עד השאלה הסמסית "תגיע לבד לעיר?" והתשובה שלא ניתנת המרמזת על "לא"; ויש אודישן אבוד שאפילו לא מתבצע בסופו של דבר; והירדמות חטופה במיטת הילדה שחושפת את קצה קצהה של עייפות טוטאלית; ושיחת נזיפה מאחת המורות בבית הספר שעולה לטונים גבוהים; והתמוטטות עצבים קלה בחנות לכלי כתיבה.
"רציתי לראות נשים בגילי מיוצגות על המסך", סיפרה אדלון בריאיון הנ"ל, ואכן נראה שהן תופסות אט אט את מקומן על המרקע – שרה ג'סיקה פרקר עם "גירושים" שלה וקים קטרל עם "עור רגיש", למשל, קופצות לראש – אבל כולן גם מכינות אותנו לעובדה שכיף גדול לא הולך להיות. ולא, אני לא מתכוונת להסכים עם זה שכל מה שיישאר לנו הוא להודות בתבוסה, לצחוק על מה שקורה ולהסתפק בפורנו שנראה אמיתי, בהנחה שנמצא כזה. מה תוכנית הפעולה שלי? אני עדיין לא יודעת, תנו לי רק לנסח את הבעיה בשלוש מילים ולבדוק עם גוגל.