"ציון ברוך יוצר ומככב בדרמת אקשן נשכנית" הוא צירוף מילים שכמעט ומתחנן שעיתונאים ינעצו בו שיניים ויקרעו אותו לגזרים. אבל בזמן שאנחנו עסוקים בללהג על הסוף של "בנות" ולהזדעזע מכל מי שלא צפה ב"הנותרים", ציון ברוך לא שם עלינו או על ההתנשאות התרבותית שלנו, ובצדק.
"ג'ודה" ׁ(ימי ה', 20:15, HOT3 ו-HOT VOD) היא פחות או יותר הפנטזיה שהייתם מצפים למצוא אם הייתם מחטטים בנבכי נפשו ומוחו של ברוך. יהודה, הדמות אותה הוא מגלם, הוא פושע קטן ולא מאוד מזיק שמתפרנס בעיקר מהימורים ועסקים מפוקפקים עם אנשים עשירים ממנו בהרבה, וככל הנראה גם מסוכנים ממנו בהרבה. באחת מנסיעות העסקים המשונות שלו לרומניה הוא פוגש בחורה יפהפייה, המתגלה כערפדית כשבעת לילה סוער היא נושכת אותו, וכעת הפושע הקטן שמת על קיצורי דרך זכה בחיי נצח עם הפיכתו לערפד.
יהודה הוא לא הערפד המעונה של "דם אמיתי" או משקף את חיי הגיבורים האנושיים כמו ב"באפי קוטלת הערפדים". הערפד הזה כאן בשביל דבר אחד בלבד - פאן. יותר מזה, לקרוא ל"ג'ודה" דרמת אקשן חוטא לז'אנר שלה, מכיוון שהיא בבירור קומדיית אקשן. הפרק הראשון שלה עמוס בגימיקים של עריכה - כתוביות ענק, מעברונים חדים, מסך מתפצל, מונטאז'ים מוזיקליים - כל אלה מתכוונים להבהיר ויזואלית שלא מדובר בדרמת ערפדים, אלא בקומדיית פשע. הגימיקים אמנם רבים מדי, אבל מכיוון ש"ג'ודה" לא יכולה להסתמך על כתיבת מופת אלה דווקא מחפים על העלילה הדלה והופכים אותה לצפייה שהיא פשוט מהנה, מהסוג שאפשר להגיע אליה בסוף היום, לנתק את המחשבות הטורדניות על העבודה או על ביבי, ופשוט לתת לה לבדר אתכם.
השורשים הוויזואליים שלה ברורים - "ג'ודה" נשענת על "מת על המתים" ("Shaun of the Dead"), "ראן לולה ראן", הסרטים של גאי ריצ'י ולפרקים גם סרטי "אושן". אבל הקריצה שלה למסורת ההוליוודית הקלילה מזכירה יותר מכל את "מסודרים". אין להן דבר במשותף מבחינה עלילתית או ז'אנרית, אבל שתי הסדרות מצליחות להתחמק באלגנטיות מלעסוק בדיונים מתוחכמים מדי - היא אולי סדרה שטחית, אבל לא כזאת שמזלזלת באינטליגנציה של הצופים.
נכון, מדובר בפנטזיית נעורים לא כל כך מפותחת - היא לא מציגה את הערפדים כסמל מורכב לחוליי החברה כפי שנהוג מסורתית בקולנוע ובטלוויזיה, אלא מייצגת אך ורק את הגיבור הלא מוסרי שמקבל הזדמנות להיות עוד יותר חסר אחריות והשלכות - אבל כמה מהסדרות המצליחות ביותר היו לא יותר מפנטזיות נעורים. "ג'ודה" לא מתביישת להיות בדיוק מה שהיא מהרגע הראשון - צפייה כיפית מז'אנר הטראש האיכותי. היא לא מנסה לזכות בפרסים, לטלטל את עולמכם או לעורר שיחות סלון מורכבות. וזה לא מפתיע - ברוך בנה את הקריירה שלו על בידור להמונים שלא מתיימר להיות אינטלקטואלי, אלא נהנה מהיותו פאן טהור, וככזאת, "ג'ודה" מפוצצת ברגעי גילטי פלז'ר - חלקם מענגים יותר (למשל כשברוך והערפדית, בגילומה של אנסטסיה פיין, פורצים בליפסינק לצלילי "Somebody that I Used to Know") או אשמים יותר (כמו כל סצנה שמכילה אובר דרמטיות מצד השחקנים).
ובכל זאת, ברוך מצליח לתרום נדבך אחד נוסף לסיפור של הערפדים בתרבות הפופולרית. לרוב, הוא מסופר מנקודת מבט נוצרית, אבל ברוך יודע נפש בהמותיו ומציג אותו מהזווית היהודית. לא לגמרי ברור איזו צורה יקבל קו העלילה הזה, אבל אין ספק שהוא מייצר עניין ספציפי לצופה הישראלי, בין אם הוא מאמין בשם או אתאיסט מוחלט.
אם להודות, "ג'ודה" היא סדרה שהייתה חסרה בטלוויזיה הישראלית - היא אמנם לא דרמה או קומדיה סופר איכותית שתקטוף שבחים, אבל היא לפחות גם לא עוד ריאליטי מעייף אלא משהו שממוקם בדיוק באמצע - טלוויזיה שאינה יומרנית אבל גם לא מזלזלת, ובעיקר עושה חשק לעוד הרבה טראש מכוון ומתוסרט.