האמירה המשמעותית ביותר על אשכנזיות ומזרחיות ב"אכלו לי שתו לי: הדור הבא", סדרת הדוקו של רון כחלילי, שממשיכה את החקירה העדתית הישראלית שהתחילה ב"ערסים ופרחות - האליטות החדשות", מגיעה לא מאשכנזי ולא ממזרחי - אלא מערבי. ח'אדר אבו סייף, משתתף בפרק השלישי, קורא למי שמשתמש במונח "משתכנז" פרימיטיבי, ואת ההסבר שלו צריך להדפיס על סטיקר: "להיות אופן-מיינדד, להיות בקידמה, להיות חכם, להיות אינטליגנט, לדעת לדבר - לא הופך אותך לאשכנזי, פשוט הופך אותך לאינטלקטואל. אם כל מה שאינטלקטואל בעיניכם הוא אשכנזי - הבעיה היא בכם, היא לא בנו".
זוהי רק דוגמה אחת. הפרק השלישי והאחרון בסדרה (שנגמרת היום, 21:00, HOT8 ומשודרת ב-HOT VOD) - בין אם בגלל שהוא היחיד שבוים על ידי אישה ובין אם משום שהוא עוסק בפלסטינים ולא בישראלים שבעים מעצמם - מלא באמירות משמעותיות ובדמויות חשובות, הרבה יותר משני הפרקים הראשונים, והוא גם היחיד בסדרה שבגדר צפיית חובה - לא רק מבחינה טלוויזיונית, אלא מבחינה אידאולוגית.
את שני הפרקים הראשונים אפשר לאמ;לק די בקלות. הראשון עוסק באשכנזיות המתכחשת לעצמה, זו שלא מכירה בהיותה פריבילגית עד שדוחקים אותה לפינה, ושמנסה להעלים את השיח העדתי ולהתייחס ל"ישראליות" - מושג שלא לחלוטין ברור למה הפך לערך שאמור לאחד את כולנו תחת מטריה אחת, כי מה היא "ישראליות" אם לא שנאת האחר?
חלק מהאשכנזים אף מספרים איך השתמשו בזהות שלהם כמילת גנאי. זוהי קלישאת האליטה - זו שכשיוצאים נגדה פתאום בוכה ונחרדת לאבד את כוח, עד שהיא מדמיינת שהדרך לשוויון היא ניסיון להפוך אותה לנחותה (כמו התגובה הגברית לתנועה הפמיניסטית). האשכנזיות הזו קיימת, היא דומיננטית וחשוב להציגה, אבל חבל שנעדרה מהפרק דמות האשכנזי האשם, הנפוצה פחות אך מעניינת הרבה יותר. האשכנזי האשם מודע לפריבילגיות שלו, מודע לכך שחבריו המזרחים סובלים מאפליה שעדיין קיימת (למרות שרוב המרואיינים בסדרה טוענים שהיא שייכת לעבר) ומרגיש אשם על כך. אין לו דרך לפצות מלבד להצטרף למאבק, ממש כפי שגברים שמבינים את הפערים המגדריים מצטרפים למאבק הפמיניסטי ומחזקים אותו פלאים.
הפרק השני, שעוסק במזרחים, בעייתי אף יותר, מכיוון שהוא מתמקד בדמות אחת - אופיר טובול, מקים תנועת "תור הזהב" שמבקשת לאחד בין מזרחים מכל קצוות האוכלוסייה הישראלית - דתיים, חילוניים, שמאלנים או ימנים. זו תנועה פוליטית מעניינת והאתגרים שהיא נתקלת בה מעניינים, אבל הבחירה לעקוב כמעט כל הפרק אחר אדם שהוא פוליטיקאי מייצרת בליל של סיסמאות ריקות, ורק במפגשים שלו עם אנשים שאינם מקדמים אג'נדה פוליטית מתעוררות סוגיות מעניינות.
כך קורה שאחרי כמעט שעה של שממה, רק בסוף הפרק נפגש טובול עם אנשי נתיבות ומבין שהוא ניצב מול בעיה - ישנה שכבה שלמה של צעירים מזרחים מהפריפריה שמרוצים מהחיים שלהם. הם מוקפים בדומים להם, מצליחים כלכלית באופן יחסי, ולא חשים שום צורך לתבוע את מקומם במוסדות ההשכלה הגבוהה או בבית המשפט העליון. כשאנשים חיים טוב, הוא מגלה, אין להם בשביל מה להיאבק והם לא זקוקים לכאב הראש הזה. גם השאלה שמציבים בפניו שוב ושוב על צירוף הערבים הישראלים למאבק - והסירוב העיקש אך המנומק היטב שלו - מעניינת מאוד ומכינה את הקרקע לפרק השלישי, שמספק דווקא הוא נרטיב מאוד לא צפוי.
הפרק האחרון, "פלסטינים. קודם אנחנו." העוסק בזהות הפלסטינית, הוא יצירה טלוויזיונית חשובה מאין כמוה שכל ישראלי - יהודי או ערבי - חייב לצפות בה. מלבד אבו סייף, שהוא לא רק חכם ורהוט אלא גם שובה לב בצורה בלתי רגילה, מככבים בפרק הקולנוען פיראס ח'ורי, (שזכה בעונתה הראשונה של "פרויקט Y") וביסאן ג'בארה טיבי, תיכוניסטית המתגוררת ביישוב היהודי-ערבי נווה שלום. אם אפשר בכלל לדבר על סדרת דוקו במונחים של "כוכבים", ג'בארה טיבי היא הכוכבת האמיתית של הסדרה, ומדגישה עוד יותר את העובדה שהדורות הופכים חכמים ונאורים יותר ושאולי יש תקווה לאנושות.
בדומה לאמירה של אבו סייף, גם שאר המשתתפים הערבים בפרק מצליחים לומר דברים חכמים בהרבה מחבריהם היהודים על עולם הזהויות הישראלי המורכב, אפילו על מזרחים ואשכנזים. שיחה בין אמה של ביסאן, העיתונאית מרווה ג'בארה טיבי, לבין שכנתה היהודייה-מזרחית שגדלה בנווה שלום ועוד אחת בין ח'ורי לחבריו המשורר מוחמד חמזה ע'נאים והאמן והדי.ג'יי מוחמד ג'באלי, חושפות תובנות על המאבק המזרחי-אשכנזי שהן לא רק פוקחות עיניים, אלא כאלה שאפשר לקחת ולהתחיל לעבד לכדי מציאת פתרונות לתיקון המצב, בשלב בו רבים מאיתנו, אפילו מהצד הימני של המפה הפוליטית, באמת מעוניינים בכך. יש פרטנר, אבל אין שיח משותף, ואם לוותר רגע על הניסיון האשכנזי-שמאלני לפוליטיקלי קורקט - תקשיבו לערבים, מתברר שהם מצאו אותו.
ופה נכנס החלק החשוב באמת של הפרק האחרון של "אכלו לי שתו לי: הדור הבא" - יש לו פוטנציאל להפוך לדוקו משנה מציאות. החוכמה שנוטפת מהמרואיינים יחד עם ההחלטה החכמה מאוד של כחלילי לבחור כאלה שהם צעירים, חמודים, רהוטים ורחוקים שנות אור מהקריקטורה המאיימת שבראשו של מצביע הליכוד הממוצע, יוצרת תחושה של תקווה פוליטית אמיתית.
אם יש לכם קצת אמונה באנושות ואתם מזן האנשים שאוהב לאבחן את "הבעיה של השמאל", כל מה שתרצו לעשות אחרי הפרק הוא לשים פתק בקלפי למפלגה של הערביות והערבים הצעירים והליברלים האלה (שבחלום תכיל גם מזרחים ואשכנזים, אך לא בראשותה) ולתת להם לנסות להציל את המדינה הזאת מעצמה, כי אלוהים יודע שלנו - האליטה האשכנזית - אין מושג איך לעשות את זה.