"גירושים", ככל הנראה, היא מה שהיה קורה אם קארי בראדשו הייתה מתחתנת עם איידן ב"סקס והעיר". כלומר היא הייתה מגלה, יותר מעשור אחרי זה, שהיא לא סובלת אותו, שכל דבר שהוא עושה מציק לה ומתחשק לה לרצוח אותו בשנתו (אגב, זה ככל הנראה עדיין יותר טוב מהעתיד שציפה לה עם מיסטר ביג).
זאת, פחות או יותר, נקודת הפתיחה של "גירושים" (שמשודרת בימי רביעי ב-22:00 בערוץ yes Oh ובערוץ HOT Plus וזמינה בשירות ה-VOD של החברות), סדרה חדשה שמשלבת שני שמות מבטיחים ומצופים: שרה ג'סיקה פרקר שחוזרת לרשת HBO עשור וקצת לאחר סיומה של "סקס והעיר", ושרון הורגן. את השם האחרון אתם אולי לא מכירים, אבל מדובר ביוצרת של "קטסטרופה" הבריטית, אחת הסדרות המצחיקות והמגניבות של השנים האחרונות שעסקה גם היא בזוגיות.
פרקר מגלמת את פרנסס, אשת משפחה אמידה מהפרברים שנשואה לא באושר (וכולל בגידות מהצד) לרוברט, אותו מגלם תומס היידן צ'רץ' ("דרכים צדדיות") בתוספת שפם. מולי שאנון (סנ"ל) וטליה בלסם (מונה מ"מד מן") מגלמות את החברות של פרנסס, שככל הנראה נבחרו בקפידה תחת העיקרון "שיהיו שמורות אבל יראו הרבה יותר מבוגרות ממני". נקודת הפתיחה של הסדרה היא החלטתם של פרנסס ורוברט להתגרש. אנחנו מגלים, יחד איתם, שזה לא ממש פשוט. גם לא כשרוצים לעשות את זה נקי, בלי לפגוע בילדים, בלי לריב על כסף וכל הדברים שבטח גם בראד ואנג'לינה התחייבו אליהם רגע לפני שפתחו במלחמת עולם.
לא רק שכל הסיכויים היו לטובת "גירושים", גם נורא רצינו שזה יהיה מוצלח. הרי רוב צעירות הניינטיז שהיו מכורות ל"סקס והעיר" הן היום בנות 35-40. עם כל האהבה ל"בנות", טרדות היומיום של רבות מהן נוגעות לגירושים, או לשחיקה בזוגיות או לילדים. יש צורך ממשי בטלוויזיה אדג'ית ואינטלגנטית שלא פונה רק למילניאלז, אלא כוללת גם את הבורגנים המיושבים שהם רובנו. אבל למרות כל אלו, הציפייה לא השתלמה. "גירושים" פשוט לא טובה מספיק.
"גירושים" לא החליטה אם היא קומדיה, דרמה או משהו באמצע. היא לא מצחיקה ולא מרגשת, ורוב הזמן זה נראה כאילו שג"פ משחקת בסדרה שונה לחלוטין מיתר הדמויות. היא דרמטית וקפואה, הם סיטקומיים ומופרכים. תומס היידן צ'רץ' גם פשוט לא אמין כבן הזוג הבקרוב לשעבר שלה. הוא שחקן קומי נהדר, אבל מגלם דמות של דביל, מעצבן ומביך. לא מישהו שהיא אי פעם הייתה מתחתנת איתו, גג זורקת אחרי דייט ראשון. ואם מראש הזוגיות הזאת נראית לנו מלאכותית ולא אמינה, למה שיהיה אכפת לנו אם היא מתפרקת?
למרות שבהתחלה נדמה שהבעיה בקשר ביניהם היא אמינותו ושצ'רץ' הוא ליהוק לא טוב מספיק, אחרי כמה פרקים כבר מבינים שהוא לא הבעיה, אלא דווקא שג"פ. בעוד הוא, למרות המגושמות והמבוכה שהוא מעורר, מתגלה מדי פעם גם כנוגע ללב, אליה קשה להתחבר. היא אמורה להיות הדמות השפויה בסדרה, אבל היא לא מעוררת הזדהות בשום צורה, קשה שלא להישאר אדישים אליה לחלוטין. נכון שלא הוגן להשוות את דמותה החדשה לזו המיתולוגית של קארי בראדשו והגיוני שהיא תנסה להתרחק ממנה ככל הניתן, אבל אי אפשר שלא לתהות לאן נעלמה כל הכריזמה ההיא. פרנסס קרה מדי, לא מעניינת ולא מפוצחת. היא עדיין נראית נהדר אגב, אבל היה נחמד אם היא הייתה יורדת מדי פעם מעקבי הסיכה איתם היא מסתובבת אפילו כשהיא סתם בבית.
"גירושים", בנוסף לכל, היא סדרה לא כיפית. נכון, גם הקונספט עצמו של פירוק משפחה הוא די דאונרי, אבל היו מספיק סדרות שעסקו בנושאים קשים באופן שעדיין עשה לנו חשק להמשיך ולצפות. אבל במקרה הזה, כמו שגיבורי הסדרה כבר הבינו – אם לא אכפת לנו מאף אחת מהדמויות, איננו מתעניינים בגורלן ומתחשק לנו לבגוד עם סדרות אחרות (נסו את "ווסטוורלד" ואת "לא בטוחה"), באמת שאין טעם להמשיך ביחד.