יוני אזר אמנם חרדי, אבל הוא מכיר את מאקו וכבר הספיק להיפגע מטוקבקים, "היו שכתבו שאנחנו לא חרדים, אבל נו באמת, אם אנחנו לא חרדים, אז מי כן?" הוא שואל. אזר בן ה-25 הוא אחד מכוכבי סדרת הדוקו החדשה של יס "שידוך משמיים" (יס דוקו, ראשון, 21:00), המתעד צעירים בהליכי שידוך בחברה החרדית, והוא בין הבודדים שיצאו, הכירו ונישאו בזמן הצילומים. לסדרה הגיע, כמו רוב הדברים בציבור החרדי, מפה לאוזן. "זה מכיר את זה, וזה מכיר את זה, ככל זה אצלנו" הוא מספר "וצורי נמני פנה אליי ואל בני בן עטר. היססנו אבל הגענו שנינו לריאיון אצל שי ורקר (מפיק הסדרה – ל.א) והתגלה לנו אדם מדהים שאי אפשר לתאר, הוא בעצם זה ששכנע אותנו להיכנס לזה".
איך הוא עשה את זה? זה לא אלמנטרי לאדם חרדי להופיע בסדרת טלוויזיה
"פשוט בגלל מי שהוא. את רואה את מי שעומד מולך, ואנחנו ראינו אדם חם ועדין וקשוב שמה שהניע אותו ואת כל צוות הסדרה הוא צמא גדול ללמוד על הציבור החרדי ולהביא את הידע לחברה החילונית, בלי מציצנות. הוא ישב איתנו שוב ושוב בגישה שאומרת – אני רוצה ללמוד, אני רוצה להבין, הוא היה איש הליווי העיקרי שלנו בתהליך הצילום, והוא התייחס לכל ניואנס וגילה עניין אמיתי. כל הצוות היה כזה, ומגיעה להם תודה אמיתית על כך".
למרות האווירה החיובית, הצילומים, מעיד אזר, לא היו פשוטים – הן מהבחינה הטכנית והן מזו הרגשית. "מצד אחד יש לך מקומות שאין בעיה שתגיע סוואנה מלאה של צוות צילום, אבל מנגד יש מקומות אינטימיים, כמו בתוך בית המדרש של הישיבה, שזה לא נעים. ואז יש מקומות שהם לא בהכרח אינטימיים, אבל לא פחות קשה לצלם בהם, כמו הרחוב במאה שערים, מעוז החרדיות. לשם הכנסנו ציוד קטן יותר, אבל זה עדיין היה מבצע. למזלנו, בגלל שאנחנו חרדים, היחס היה קצת שונה ממי שבא מבחוץ ורוצה פתאום לצלם. אבל זה עבר בשלום. הייתה כוונה טובה, אז הייתה לנו סייעתא דשמייא"
ומה עם הצד האישי, זה לא הרגיש לך חשוף?
"ברור שזה מוזר שמצלמה עוקבת אחריך, קל וחומר ברגע אינטימי, ובפרט כאדם חרדי. אבל בה בעת הרגשתי באמת תחושת שליחות. רציתי להראות מה עומד מאחורי השידוכים ולהסביר לציבור החילוני מה יש בזה ולמה זה מחזיק מצליח ומעמד כל כך הרבה זמן".
דייט של ארבע שעות
צילומי הסדרה החלו לפני כשנתיים, אז היה אזר רווק בן 23 ותלמיד ישיבה. ב-14.3.12 נשא לאישה את הדר, והיום כבר יש לו ילד בן שמונה חודשים. "הרבה דברים קרו בצילומים, והרבה גם קרה מאז" הוא אומר "לא הראו את זה בסדרה, אבל היה לי קטע שממש שקלתי לרדת מהצילומים בעקבות אירוע אישי. שבועיים אחרי החתונה נפטר לי אח. הראש היה רק שם ולא הרגשתי שאני יכול להמשיך עם הצילומים, בסופו של דבר התגברנו והחלטנו כן להמשיך עם זה".
לא רצית לחשוף את זה בסדרה?
"לא התאמצתי להסתיר את זה. האמת היא שגם דיברתי על זה באחת השיחות שצילמו, אבל מבחינת הצוות היריעה הייתה קצרה מכדי להכניס גם את זה לתכנית שאחרי הכל עוסקת בשידוכים".
חודשים ספורים אחרי שנישא נפרד אזר לשלום מהמצלמות, ורק לאחרונה, עם עלייתה, צפה בסדרה והוא מרוצה מהתוצאה. "אבל חשוב לי להדגיש", הוא אומר "שלמרות שזה עלול להיתפס מצפיה בסדרה כאילו הדברים הולכים נורא מהר, שתיים שלוש פגישות וזהו, זה לא ככה. חוץ מאצל חסידויות בודדות, כמו חסידות גור שעוסקים בה בסדרה, אין עליך באמת הגבלות מבחוץ. יש עצות והכוונות, אבל אתה עושה מה שאתה מרגיש. ברוב הציבור החרדי נפגשים משהו כמו שמונה פעמים לפני הוורט (האירוסין – ל.א) ומשם ועד החתונה יש עוד פגישות, יש כמה חודשים, ואין הגבלה על כמה אתה אמור להיפגש. יש לך מדריכים שאומרים לך זה כדאי וזה פחות, כאן אתה אולי עושה משהו לא בריא, אבל אתה מחליט בסופו של דבר. אומרים לך – עדיף פגישה ראשונה לא יותר משעה וחצי, אבל לי היו גם פגישות ראשונות של שלוש וארבע שעות"
ארבע שעות? גם אצל החילונים זה ארוך מדי. מה עשית ארבע שעות בפגישה?!
"קודם כל, התלבטתי אם יש מה להמשיך כאן או לא. אבל כן, זה קשה אם הבחורה לא משתפת פעולה! אם היא לא נפגשה לפני כן, אז היא עונה רק כן ולא ומצפה שאתה תוביל את השיחה, וזה קשה. עד כדי כך שהיו לי חברים שהיו מגיעים לפגישות עם פנקסים ורשימת נושאי שיחה בשביל זה".
ואתה מאמין שכשפוגשים את המיועדת אז פתאום התחושה אחרת לגמרי?
"כן. לא הראו את זה בסדרה, אבל לפני אשתי נפגשתי עם 15-16 בחורות, וכל אחת מהן רק פגישה אחת. זה היה 50-50, חצי אני לא רציתי להמשיך, וחצי הן. בפגישה הראשונה עם הדר פתאום הרגשתי משהו אחר. ואז אתה רוצה להמשיך לפגישה שניה – וגם היא. ואז פגישה שלישית, ואז כבר יש התלבטויות והתחבטויות... בואי נגיד שבתקופה הזאת הייתי מעשן יותר מקופסא ביום".
ובסוף הפסקת לעשן, כמו שהבטחת, בשביל אשתך?
"כן כן, קיימתי את ההבטחה. וזה יצא משתלם מאוד. גם כלכלית, וגם כי הוצאתי ממנה דברים בתמורה!" הוא צוחק.
שמח לתת איזה חיבוק
חברו הצמוד בסדרה בני בן עטר, המבוגר ממנו בשנתיים, עדיין על תקן החבר הטוב, ועדיין רווק, מה שמאוד מטריד את אזר. "עד שהוא לא יתחתן, אני לא אהיה רגוע", הוא מודיע, "אני עובד בשבילו קשה, מציע לו בחורות, מתפלל בשבילו שימצא אותה, כי מגיע לו, וגיל 27 נחשב כבר מבוגר אצלנו. אבל מה לעשות, כל אחד והסיפור שלו. זה עוד יקרה".
לפחות שמרתם על קשר גם אחרי נישואיך, מה שלא מובן מאליו.
"ברור. בני הוא משהו מיוחד. זה לא קל לשמור על קשר עם חבר נשוי כשאתה רווק. רווקים מרגישים הרבה פעמים לא בנוח לבוא לבתים של חבריהם הנשואים, בעיקר בשנה הראשונה. גם אני הייתי ככה, אתה רוצה לתת לזוג את המרחב לבנות רגע את הזוגיות שלו. אז הקשר השתנה – פעם היינו עושים הכל יחד, ישנים, אוכלים, לומדים ויוצאים, והיום הקשר הוא יותר טלפוני, אבל בוודאי שהוא נשמר".
היום אזר נטול מצלמות כבר שנה פלוס, מרוצה מתוצאות הסדרה, וממשיך הלאה בחייו. "אני סטודנט למשפטים, סיימתי שנה ראשונה בקריה האקדמי אונו, והחלטתי לתרום לחברה, אז התחיילתי. אני משרת בבה"ד 20".
רגע, אתה מדבר איתי עכשיו מהבסיס בצריפין?
"כן!" צוחק אזר "אנחנו ממש מדברים מהבסיס. הגעתי עם הרבה חששות אבל זה נהדר וכל מה שאתה צריך מבחינת יהדות הצבא יאפשר לך. אני גם משרת כמש"ק יהדות וכשרות. בגלל שאני נשוי עם ילד שירות החובה שלי הוא שנה וארבעה, אבל האמת היא שרגע לפני שהתקשרת בדיוק הגשתי בקשה להארכת שירות. אני רוצה לשרת כמה שיותר. אנחנו פה חרדים וחילונים וכולם בהרמוניה מוחלטת. אנחנו יכולים להגיע לשלום בתוכנו".
אגב חילונים, יש משהו שהיית מאמץ או רוצה לעצמך מזירת השידוכים החילונית?
"ברור שלחילונים יש אפשרות הרבה יותר להכיר את הבחורה לפני החתונה. וגם, כשהצעתי נישואים, בואי נגיד שהייתי שמח לתת איזה חיבוק. זה דבר שאי אפשר לעשות אצלנו. אבל מצד שני אצלנו הכל מגיע נקי וטהור, ואנחנו חווים חוויה שאין לכם. בסך הכל נראה לי שיש לשני הצדדים מה לקנא זה בזה".