כבר יותר מ-20 שנה שהשם HBO מוביל את מהפכת שידורי הטלוויזיה בעולם. רשת הכבלים בבעלות ענקית התקשורת "טיים וורנר", נודעה בזכות הסגנון הפרובוקטיבי והתקציבים חסרי תקדים וחתומה על כמה מהיצירות החשובות ביותר של העידן המודרני. מעבר לקלאסיקות טלוויזיוניות כמו "הסופרנוס", "הסמויה", "מתחת לאדמה", "אוז", "סקס והעיר הגדולה" ו"משחקי הכס", ברזומה של HBO גם על מיני סדרות היסטוריות מצליחות כמו "הפסיפיק", "חיילים היינו" ו-"ג'ון אדמס" וסרטי טלוויזיה עטורי שבחים כמו "Game Change" על קמפיין הבחירות של שרה פיילין.
"אין לנו שאיפה להגיע לכולם"
בתור רשת טלוויזיה בתשלום, ראיית העולם של השניים לגבי יצירת תכניות שונה לחלוטין מזו של מרבית רשתות הטלוויזיה בעולם. "אנחנו לא מוכרים פרסומות ולא מודדים רייטינג", הסביר לומברדו, "כתוצאה מזה נגזרת גם הגישה שלנו. בכל מקום אחר עורכים עשרות קבוצות מיקוד על כל דמות וכל פרט בסדרה ומנסים לייצר עלילה שתתאים לדרישות וציפיות הצופים. אנחנו באים מגישה הפוכה לחלוטין. אין לנו שאיפה להגיע לכולם, אבל מי שיאהב את התכניות שלנו, יאהב אותן בגלל המכלול שהן מציעות".
"אנחנו מקבלים בין 8 ל-10 פיצ'ים לתכניות חדשות ביום", מסביר פלפלר, "חלקן מגיעות עם פירוט עד לרמת התסריט של הפרק הספציפי בכל עונה, חלקן פשוט מגיעות עם רעיון כללי או סט של דמויות. מה שאנחנו עושים הוא להקשיב היטב ולחפש את הקול הצלול והברור של היוצר. ברגע שאנחנו רואים מישהו נלהב מספיק, בטוח מספיק ברעיון שלו, מרבית הסיכויים שנלך איתו. זה הרבה יותר פסיכולוגי מאשר עסקי. אנחנו לא בעניין של סדרות להיט, את זה אנחנו משאירים לרשתות אחרות. אנחנו בעניין של סיפורים שמדביקים אנשים אל המסך".
"הפיילוט של 'משחק הכס' היה נורא"
"כשמגיעים אלינו יוצרים עם רעיונות מעולים אנחנו מאמינים בהם עד הסוף", מספר לומברדו. "כשדייויד בניוף ודי.בי. ווייס (יוצרי "משחקי הכס") הגיעו אלינו עם הרעיון לעבד את סדרת הספרים של ג'ורג' מרטין, הם טענו שיהיו מוכנים להשקיע שמונה שנים ויותר מחייהם בדבר הזה. מכאן הבנו את רמת המחויבות. אני יכול לספר לכם שהפיילוט של 'משחקי הכס' היה נורא. הוא הרגיש תפל, חסר השראה. ומה שהיה יפה הוא שהם אלו שהצביעו על הכשלים והציעו איך לתקן אותו. בסופו של דבר צילמנו מחדש 80 אחוז מהפרק הזה וזה עלה המון כסף. הכל בגלל שכל כך האמנו בהם, למרות שאף אחד מהם מעולם לא עבד בטלוויזיה לפני כן".
האמון הזה מגיע גם בדרך ההפוכה: השאיפה של HBO לעבוד עם היוצרים הטובים ביותר. "ב-2008 קיבלנו הצעה לעשות דרמת מתח על עיר דרומית שמחולקת בין ערפדים לבני אדם", נזכר פלפלר, "על פניו זה נשמע מופרך באותו זמן. אבל האיש שהציע את הרעיון היה אלן בול ("עמוק באדמה") והוא היה כל כך נחוש ובטוח שהרעיון הזה יצליח, כי הוא ידע שיש בו הרבה יותר מאשר מה שמעל לפני השטח. הוא רצה לדבר על האנשים השונים בחברה, על הדחויים. מעטפת האימה והמסתורין שמעל המסר הזה הפכה אותו לסדרה יוצאת מן הכלל. אותו הדבר לגבי אלן סורקין, ששמנו לעצמנו כמטרה לעבוד איתו. 'חדר החדשות' שלו מתעסקת המון בפוליטיקה, אבל הרבה יותר בניסיון של מערכת חדשות לעמוד במחויבות שלה לקהל בתקופה שבה חופש הביטוי והדמוקרטיה הולכים ונדחקים לטובת אינטרסים אחרים. זה סיפור נהדר ובגלל זה הסדרה מצליחה כל כך".