כיפת ברזל (צילום: דובר צה"ל)
המלחמה האמיתית נמצאת בצד השני של הכיפה | צילום: דובר צה"ל
בתוך איום הרקטות וערפל הקרב הכללי שמאפיין את "עמוד ענן", התרגלנו בשבוע האחרון להסתכל על הכל מלבד עצמנו. הפחדים, התסכולים והאמונות התפלות רק הלכו והתעצמו בתוך כל סיר הלחץ הזה, אבל אנחנו לא מצאנו זמן להתייחס אליהם. רגע לפני שסיבוב הלחימה הנוכחי נגמר, הגיע הרגע לקחת כמה דקות ולהסתכל על עצמנו ומה שקרה לנו בתוך כל אווירת המלחמה שמתרחשת מסביב. 

"אפשר עוד שיגור? פספסתי את הקודם באייפד"

תיירים לכיפת ברזל בגוש דן, צילום, מצלמים, עמוד ענן (צילום: רועי ברקוביץ)
מצלמים את המלחמה כדי שלא נצטרך להתעסק בעצמנו | צילום: רועי ברקוביץ
המספרים של "עמוד ענן" נצמדים עד עכשיו לעובדות הקרות: שיגורים, יירוטים, פגיעות, נפגעים בנפש, אבל הסיפור המעניין באמת הוא של חברה שהולכת ומאבדת את זה. כשבן שני החליט להפנות את המצלמה מכיפת ברזל לאנשים שבאו להסתכל עליה, זה היה נראה לנו כמו תיעוד של הליך נורמלי לחלוטין - חבורה שמגיעה כדי לצפות באטרקציה המרכזית של העיר.

קצת כמו סקרנים בתאונות בכבישים וצעקות ליד בית "האח הגדול", זה הרגע שבו המלחמה הופכת מהאירוע המצמרר, המדמם והטראומתי שהיא אמורה להיות, להצגה הכי טובה בעיר. "דרך להעביר את השבת", כפי שציין אחד הצופים, "אולי יהיה עוד שיגור, פספסתי את הקודם באייפד", אומר אחר, "בפעם הבאה, אביא לכאן את הבנות", מסכם כוכב נוסף של הסרט.

החמאס הוא רק תירוץ

מיכאל בן ארי בלשכתו (צילום: עודד קרני)
הלהיט הגדול הבא | צילום: עודד קרני
יכול להיות שהפיכת כיפת ברזל לאתר תיירות עוזרת לנו לפריקת מתח ורגשות, אבל היא לא היחידה. המקום העיקרי שאליו מתנקזים האמוציות שלנו הוא הרשת, ושם המצב נראה מבהיל במיוחד. תמונה של אישה שננשכת על ידי כלב זכתה ל-20 אלף לייקים בפייסבוק רק בגלל שמדובר בערביה. ציוץ תמים של בר רפאלי על רצון בשפיות זכה להשתלחות חסרת רסן, איומים וקללות, ועמודים כמו "שמאלנים הם בוגדים" או העמוד של חבר הכנסת מיכאל בן ארי הפכו ללהיט הגדול של הרגע. מקומות שבהם אין צורך ברסן או צנזורה, שבהם כל מחשבה מרושעת או איחולי סרטן יכולים להופיע בלי חשש.

זו כבר מזמן לא רק מלחמה על הבית, אלא בתל אביבים, בצפוניים, בשמאלנים, בימנים, באנשים שהביאו לנו את ההתנתקות ובמתנחלים. אפשרות להוציא החוצה את כל האגרסיות, הלחץ והתסכול על כל מי שלא בא לנו טוב בעין גם בימי שלום, לייצר תחושת ביטחון על ידי פגיעה באחר.

איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בתהליך הרסני. לאיום הרקטות אמנם הצלחנו למצוא פתרון באמצעות "כיפת ברזל", אבל רגע אחרי סבב הלוחמה הנוכחי נצטרך להישאר פה עם עצמנו, ועם כל השנאה והפחד האלו.