כהרף עין שוב בא עליי הערב הגדול והזוהר ביותר בשנה. ערב שאין בו ולו הגייה בודדה של האות ה'. והערב הזה לא בא בלי דרישות, מהשופטים וממני. טוב, בעיקר ממני. טיטי איינאו, יונתן ווגמן, מוטי רייף ואנה ארונוב הצטרפו לצוות השיפוט של מרים נופך-מוזס, שזו עבורה השנה המאתיים שלושים ושמונה של הכתרת מלכת היופי. מה מצריך שיפוט בתחרות מלכת יופי? ובכן, קודם כל אופי. אוי, לעזאזל, לא ההקשר הנכון. לא לא, בשביל לשפוט בתחרות מלכת היופי צריך עשרים בנות שירות לאומי ופפיון.
אילנית לוי, שדת טקסים שיש להוריד בפניה את הכובע, מנחה את הערב הקצר (רק שעתיים? אמאל'ה, מה אעשה בשארית חיי?) שהמלאכה בו עצומה מלהכיל. ואולם, עדיין יש לנו עשרים עלמות חן, שצוות השיפוט צריך להעיף על טיל חצי מהן בדרך למצוא את האחת והיחידה. השופטים חזרו על כך שמלכת יופי זה נטו אישיות, ואני תמיד אומרת שאישיות גדולה מתחילה ב-BMI נמוך. להיות מלכת היופי של ישראל זו אחריות חסרת תקדים; היום, אומר השופט מוטי רייף, אנחנו חיים בתקופה בה לפרסום יש המון כוח. כל כך נכון. וגם תקדימי מבחינה היסטורית.
עוד בערוץ התרבות
- מחזור גורלי: לאן נעלמה המקוריות בטלוויזיה?
- אפקט ההיריון: האם סקרלט ג'והנסון תיחתך מ"הנוקמים 2"?
- תמונות ראשונות: פרק הסיום של "איך פגשתי את אמא"
לכל אחת מהמועמדות שמגיעות לחמש הסופיות צריכה להיות אג'נדה. דורון מטלון, למשל, רוצה לקדם נשים: "זאת ההיא שירקו עליה חרדים באוטובוס!", אני מבשרת נרגשת לבן הזוג. "זה הכי פמיניסטי שיירקו עליך באוטובוס", הוא מהנהן, "אבל חבל על הזמן שלה, כי מור ממן הולכת לקחת הערב, תזכרי מה שאני אומר".
בינתיים מתברר, כמו בכל שנה, שהעיקר הוא ההשתתפות. שהרי חוץ ממלכת היופי יש עוד בערך עשרים וחמישה תארים שמביך להזכיר ומביך עוד יותר לזכות בהם – חביבת הקהל, מלכת החן (שהפעם הלכו שניהם לאותה אחת. התחקיר של מיקי חיימוביץ' בדרך), ואז גם נערת יופי-עשרה, חמש עשרה סגניות, והכל כדי שלכל שופט/ת תהיה אמתלה לקום מדסק השיפוט ולראות את עשרים המשפחות שממלאות את האולם מגובה הבמה.
