רופא השיניים סותם לי חור בשן בזמן שאני בוהה בטלוויזיה שמעליי. התוכנית מאסטר שף VIP בעיצומה. אצלי בבית אין טלוויזיה, ויש תוכניות שלעולם לא אצפה בהן – ומאסטר שף היא ללא ספק אחת מהתוכניות האלה. בהרצאה שאנחנו מעבירים "קירות שקופים" יש קטע שאנחנו מקרינים חלק מהתוכנית בה ילד הכין חתיכת פגר, והשופטת מיכל אנסקי טועמת ואומרת לו "הסטייק שלך ורוד ועסיסי, מושלם, מווווושלם". אני באופן אישי בקטע הזה של ההרצאה מסיטה את הראש, זה נראה לי מעוות בצורה שקשה לתאר. אנשים לועסים חלקי גוף של בעל חיים ועוד תחת מעשה ידיו של ילד, במה הוא אשם? חברה חולה.
בינתיים, כשרופא השיניים חופר לי בפה, אני רואה על המרקע איזו משימה, ובמשימה הזו הם אמורים לנחש מה מרכיב את אחת המנות.זה נראה לי כמו חלקי גוף טחונים, אבל גם שי אביבי טועם, ואני מבינה שזה לא. שי מנצח את המשימה ובאפשרותו לבחור איזה מקרר על תכולתו. הוא בוחר מקרר ואז רואים אותו מתראיין ואומר למצלמה: "אני פותח את המקרר ובפנים פרה שחוטה ודג טבוח". ואני, עדיין אצל הרופא שיניים, עם הסאקשיין הזה בפה, ממלמלת "כל הכבוד".
אחרי שרופא השיניים מסיים איתי, אני חוזרת הביתה ומחפשת לראות מה שי אביבי עשה בתוכנית. שי אביבי מזכיר לי את הזמר מוריסי. אנשים שאני מעריכה. לא מפחדים להגיד הכל. לא חוששים להיות הכי לא פוליטיקלי קורקט, פעילי זכויות בעלי חיים – ובכל זאת, לא טבעונים.
אכזבה.
אנשים שהם אוכלי כל לעיתים קלים יותר בהתקדמות שלהם לעבר חיים מוסריים יותר. מה עושים עם אלה שיודעים הכל והם כאלה עצלנים, גרגרנים ותאוותניים?
אז כן, אפשר להגיד שזה עדיף מכלום, אבל עבור אותה הפרה ששואבים לה את הצורה, שהעגל שלה נחטף ממנה – זה לא משנה שזה עדיף מכלום. עבור התרנגול ששי אביבי אוכל מפעם לפעם זה בטוח לא משנה יותר מדי.
די כבר לוויתור העצמי הזה כשלא אנחנו משלמים את המחיר.
די.
די לקדם סבל.
הגיע העת באופן חד משמעי לתוכנית בישול מעניינת ובריאה. הגיעה השעה לתוכנית בישול טבעונית!