לאור מאורעות השנתיים האחרונות, אחרי ההמחאה החברתית - השתלטות הרשתות החברתיות על חיינו ועול המיסים, הגיע הזמן שמישהו יכתוב כאן סדרה על הקווים הדקים שבין מוסר לצדק בחברה הישראלית. "פצועים בראש", הסדרה החדשה והמדוברת של "הוט" מנסה לבחון את הקווים האפורים שבין משפט שדה לצדק חוקתי. על הדרך היא גם מנסה להיות פורצת דרך ואותנטית, אך לא תמיד עומדת בכך.
גיא עמיר וחנן סביון, יוצרי הסדרה, פרצו לחיינו לפני שלוש שנים עם "עספור", כשעשו לנו תרגיל "וויל האנטיג" וכתבו לבדם את התסריט לסדרה המדוברת ביותר בשנת 2010. לאחר שבנו את אמונם מול הקהל ומול קברניטי "הוט", הסטלנים מ"עספור" הלכו צעד אחד קדימה וכך קיבלנו את סדרת המתח "פצועים בראש".
בדומה ל"עספור", גם "פצועים" מתעסקת בשוליים של החברה הישראלית. שתי הדמויות הראשיות, יקי וסער, אותם משחקים חנן וגיא בהתאמה, הם למעשה שני צדדים של אותו מטבע במאבק האינסופי לצדק. יקי הוא שוטר שככל הנראה הסתבך בפרשיית מח"ש וסער הוא חבר בארגון מחתרתי שהחליט לקחת את הצדק לידיו ובעזרת שותפיו מבצע משפטי שדה בכל מיני חלאות שהמשטרה לא ממש מצליחה לטפל בהם. על פניו יש כאן סיפור מעניין עם פוטנציאל לייצר הרבה מתח ודרמה, אך הבעיה מתחילה כשבישראל מנסים להידמות ל-HBO, ויוצא להם קצת קצר וניוטון הגרסא הסחית.
נדמה ש"פצועים בראש" מנסה להיות מתוחכמת, אבל בפועל יוצא שרוב הזמן די מאכילים אותנו בכפית ואפילו לא מנסים להסתיר את זה. הפרקים הראשונים משופעים בפלאשבקים, שמפציעים על המסך בצורה מאוד לא עדינה על מנת להציג לנו את העבר ואת מניעי הדמויות. באופן עקרוני אין לי בעיה עם פלאשבקים, אבל אפשר גם לספר סיפור בלי להגזים איתם. יש גם תחושה שסצנת הסקס במכונית בפרק הראשון נטולת כל הצדקה עלילתית, כזו שאינה תורמת לסיפור מלבד הרצון לתת תחושה של סדרה מגניבה שלא מתביישת להיות נועזת, נו, כמו שעושים בחו"ל. אבל הבעייתיות האמתית בסדרה הוא העיסוק בטוב ורע בצורה כל כך דיכוטומית. אמנם שני הגיבורים נמצאים בקצוות המנוגדים של עשיית הצדק, אבל זה מרגיש שהפושעים שאחריהם הם רודפים הם "באד גייז" בהגדרה, כלומר עשו אותם כמעט נלעגים מרוב רוע, ואנחנו בתקופה טלוויזיונית שבה דווקא מעניין ונכון יותר לדבר על אפור.
מוכרחים לציין שגם סביון ועמיר המוכשרים, שכותבים לעצמם את התפקידים, לפעמים מפגינים רמת משחק לא אחידה ולא טבעית. לעומתם, דווקא אגם רודברג מפתיעה כאשת הפיתוי, אבל בהתחשב בכך שהיא עדיין נראית כמו ילדה בת 16 כל העסק מרגיש מעט פדופילי. אז יש לא מעט חסרונות, אבל עדיין שווה לראות את "פצועים בראש". הכתיבה נהדרת, לגיא וחנן יש את היכולת לכתוב דיאלוגים קולחים ואמינים בשפת רחוב. מדובר בחרב פיפיות, כי ככל הנראה השניים לא יודעים לכתוב שום שפה אחרת, ישנה תחושה שכל הדמויות מדברות "גיא וחנן". רוב הזמן זה עובד, אך כשמדובר בקשיש חביב או שוטרת במרחב ירקון זה יוצא קצת לא אמין. כלומר, אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה ששמעתי את סבא שלי שואל אותי אם קיבלתי ברקס מהבחור בפאב אתמול.
אין ספק שהסדרה עובדת - היא מצליחה לייצר מתח ועניין ומדי פעם עדיין מגיחה לה מעט מהקלילות שכה אפיינה את "עספור" וגרמה לכולם להתאהב בה. בסופו של דבר, אנחנו צמאים לקצת צדק אולד סקול ו"פצועים בראש" מספקת אותו. גיא וחנן הצליחו לעשות כאן טלוויזיה לא רעה ובימים שחונים אלו, אנחנו פשוט צריכים לומר תודה על כל דבר שלא מכיל דודו אהרון.