אחרי ששודר בהצלחה בערוץ 4 הבריטי לפני מספר חודשים והפך לשיחת היום, ישודר הערב (ב', 22:00) ב-HOT8 הסרט "סופר אורגזמה", ויתן גם לצופים בישראל הצצה לתופעה שמעטים יודעים עליה (שלא נדבר על חווים אותה) - נשים לא מעטות שחיות בינינו יכולות להגיע לעשרות, אם לא מאות, אורגזמות ברצף ולעיתים גם לחוות אורגזמה אחת שנמשכת שעות. איילת רוזן (34), עיתונאית ויוצרת ישראלית שגילתה בעצמה על התופעה כבדרך אגב, יצאה יחד עם קבוצה של חוקרי מיניות כדי ללמוד מהי ה"סופר אורגזמה" ואיך היא משפיעה על הנשים שחיות אותה.
בסרט המנומס והמלומד שלה משתתפות נשים בריטיות (בכל זאת, ערוץ 4) שנותנות הצצה למה שיכול בעיני רבות להיראות כמו פטנזיה, בעוד שלאחרות ידמה לסיוט. רוזן, מי שבמבט ראשון, וגם שני ושלישי, לא תקשרו בדמיונכם לסרט שעוסק באורגזמה נשית, יצרה את הסרט לא רק מתוך סקרנות עיתונאית בריאה, אלא מתוך כוונה ברורה - השנה היא 2017, אתן צריכות ללמוד להכיר את הוואגינה שלכן.
"האמת היא שהכל התחיל מכתבה שעשיתי למגזין mako שעסקה בשאלה 'האם דור ה-Y עושה פחות סקס מאשר בסיקסטיז?'. ראיינתי את ד"ר רוני שטרקשל מהאוניברסיטה העברית שעסק בנושא, ובסוף הראיון הוא שאל אם אני, ככתבת, אוכל לעזור לו במחקר הנוכחי שלו על נשים שיכולות להגיע למאה אורגזמות. בשלב הזה כמובן שנפלה לי הלסת ואני שואלת אותו בתמימות 'מה, כאילו מאה אורגזמות בכל חייהן?', והוא מסביר לי ש'לא'. מאה אורגזמות בסשן אחד. אפילו מאתיים אורגזמות, פשוט שעות".
הו, וואו. בקשה לא צפויה.
"הוא סיפר לי שיום אחד הוא פשוט קיבל שיחת טלפון לקליניקה שלו ממישהי שאמרה לו 'אני רוצה שתחקור את מה שאני מסוגלת לחוות, המון אורגזמות אחת אחרי השניה'. הוא ישב מולה וחקר אותה, לא מחקר פיזי אלא שיחה על קורותיה, על איך זה מרגיש לחוות כל כך הרבה אורגזמות, ואז הוא פרסם על זה מאמר. המאמר המשיך לזה שפרסמתי כתבה פיצית בערוץ mako נשים, שקראה לנשים 'סופר אורגזמיות' לבוא לענות על סקר. דרך הכתבה הזאת הגיעו בערך מאה נשים ישראליות שאמרו שהן יכולות לעשות את זה ברמה כזאת או אחרת ונכללו במחקר הזה".
ואיך כל זה מתרגם לסרט?
"חייתי באנגליה באותה תקופה, ופתאום הבנתי שאם אני בת 30 ופמיניסטית ומשכילה - לפחות לדעתי - ובחיים לא שמעתי על התופעה הזאת. הבנתי שאין סיכוי שזה יכול להימשך ואנחנו כנשים חייבות להוציא את זה החוצה, וככה זה בעצם התגלגל. לשמחתי, באותה תקופה עבדתי בחברת הפקות מאוד גדולה באנגליה בשם ITN ובאתי אליהם עם ראיון לדוקו על סופר אורגזמה. כמובן שחשבתי שיעיפו אותי מכל המדרגות, אבל להפתעתי הם אמרו לי להביא את הראיון לצ'אנל 4 והזהירו אותי לא לפתח ציפיות כי התהליך באנגליה מאוד מורכב ויש בו גם הרבה מאוד עניין של מזל. לשמחתי המאוד גדולה הם אהבו את הרעיון ונתנו לנו תקציב לפיתוח שהתפתח לכמעט שנתיים של עבודה".
הצלחתם למצוא לא מעט נשים "רגילות", לא כאלו שהיינו מצפים לראות מדברות על סקס ואורגזמות בסרט, שנחשפות בצורה כזאת.
"הליהוק היה חלק חשוב בעשייה של הסרט. בהתחלה הגיעו אלינו כמובן כוכבות הפורנו, אלפי נשים שעוסקות בטנטרה וכל ההארדקור 'ווירדוז' של אנגליה. זה היה באמת אתגר גדול למצוא את כל הנשים ה'נורמליות' שהן סופר אורגזמיות, ואני יכולה לומר שבסופו של דבר מצאנו אפילו ספרנית מלידס. האמת שכל כך רצינו שהיא תשתתף בסרט, אבל בסוף זה לא הסתדר רק בגלל שהיא לא יכלה להפסיד ימי עבודה לטובת הצילומים".
יש לדעתך קשר לזה שצילמתם באנגליה? יותר קל למצוא שם נשים שמדברות על חיי המין שלהן בצורה פתוחה וחופשית מאשר בלבנט?
"האמת היא שרוב הנשים בסרט הן בכלל נשים שלא נוהגות לדבר על חייהן האישיים. אפילו לא עם חברות. אצל רוב הנשים זה באמת בא מאיזשהו רצון פמיניסטי נורא עמוק להכריז 'די חברים, השנה 2017, שחררו אותנו'. אחת הבנות שמופיעות בסרט, דניקה, היא מישהי שהיו לה המון בלבלות עם עצמה מבחינה מינית, היא גדלה במשפחה בה לא מדברים על סקס בכלל. או נטלי שהיא בי-סקסואלית והכי פתוחה מבין הבנות שמופיעות בסרט, וגם היא כמעט ולא מדברת על זה עם חברות שלה. הבנות האלה דיברו על זה מול המצלמה בדיוק מאותה סיבה שכוכבי קולנוע הומואים או לסביות יוצאים מהארון - כדי שלבני נוער יהיה מודל להזהות איתם".
מעבר לחשיפה לתופעה, מה עוד תקח איתה מי שתצפה בסרט?
"מבחינתי, אם נערה אחת תרגיש יותר נוח עם הגוף שלה ותלך לחקור את עצמה, תסתכל קצת מה יש לה למטה ולא תתבייש להגיד לבן זוגה מה היא אוהבת בסקס - הנשים האלו עשו את שלהן. מדובר על נשים שעברו שלל חוויות ופגשו הרבה גברים שהגיבו אחרת לזה, ואני גאה בהן ומעריצה אותן על הדרך בה הן באו ודיברו על החיים האישיים שלהן".
ואי אפשר בלי הרגע הכי פרובוקטיבי בסרט: הצילומים של ז'אנט תוך כדי הסופר אורגזמה.
"בניגוד לאחרות, ז'אנט נתנה לנו צוהר ואפשרה לנו לצלם אותה תוך כדי האורגזמה - אבל זאת כמובן בחירה שלה. אני כפמיניסטית לעולם לא אנסה לשכנע מישהי להשתתף בכזה דבר. מדובר באישה שבאה מבית כל כך דתי שבפעם הראשונה שהיא חוותה אורגזמה היא בכלל לא ידעה במה מדובר. רק כשהיא התחילה לעבוד בחנות ללבני נשים באנגליה שמוכרת גם צעצועי מין היא התחילה לגלות את עצמה. היום, אם אתה בא אליה הביתה ורואה את כמות צעצועי המין שיש לה - זה פשוט טרפת".
mako תרבות בפייסבוק