אלוהים הוא ההמצאה הגדולה ביותר בתולדות האנושות. כלומר חוץ משני הקווים הכחולים בוואטסאפ. אם צלחתם את המשפט הזה מבלי להתרגז, לזעוק על חילול הקודש, לכתוב טוקבק זועם ולכבות את המחשב במחאה, אתם בשלים ל"היהודים באים", תכנית הסאטירה שעלתה ביום שישי בערוץ הראשון, מביאה סיפורים מהתנ"ך ומההיסטוריה של העם היהודי ומדינת ישראל ומגחיכה אותם עד זרא.
כבר במערכון הראשון דוקרת התכנית את מערכת החוקים הראשונית והבסיסית של היהדות – עשרת הדברות. לא משאירים שם אבן לא הפוכה, החל מהציווי לא לשאת את שם אלוהיך לשווא (ציווי שגם מאמינים גדולים עוברים עליו על בסיס קבוע), דרך לא תחמוד את אשת רעך ("ואם אני אומר לעצמי 'אל תחשוב עליה, אל תחשוב עליה', זה נקרא שאני חושב עליה?"), ועד "לא תרצח". לכאורה הציווי הכי מובן מאליו, לא לקחת חיים של אדם אחר. אלא שכבר אז היה ברור שלא תרצח, אבל תלוי את מי. כי את העמלקים למשל צריך למחות מעל פני האדמה, וגם משה עצמו, עוד לפני שהפך לרבנו, רצח מצרי שהתנכל לעבד יהודי. כי החוקים תופסים רק כשזה נוגע ליהודים בינם לבין עצמם. כשזה מגיע לעמים אחרים – הכל הולך.
אבל רגע: גם ביהדות אפשר למצוא פרצות בחוק שמאפשרות להצדיק רצח של אחד "משלנו". דין רודף לדוגמה, שנותן הכשר הלכתי לרצח. והופ – אנחנו בשולחן האוכל של משפחת עמיר. משפחה שלווה ומנומסת, שכל אחד מחבריה רוצה לרצוח את האנשים שמציקים לו בחיים: מהמוסכניק ועד הדייט. אבל כששמו של רבין עולה, נוזף אב המשפחה ביגאל ש"לא מדברים פוליטיקה ליד השולחן".
דת, גזענות, אפלייה עדתית, רדידות תרבותית, פערים חברתיים. כולם סופגים ב"היהודים באים", שלא בוחלת בשחיטת פרות קדושות ומדגימה כיצד הכל אצלנו נשאר אותו הדבר וכלום לא השתנה לאורך ההיסטוריה: קיצוניות, מיליטנטיות, חוסר סובלנות כלפי האחר, אלימות, תחמנות, התחושה התמידית שהעולם כולו נגדנו והאשמה אוטומטית באנטישמיות את כל מי שמעיז להעביר עלינו ביקורת. מדהים שהדבר הזה משודר בערוץ הממלכתי.
אם להשתמש במונחים דתיים, "היהודים באים" היא סוג של נס רפואי. הסדרה ישבה שנתיים על המדף משיקולים פוליטיים ואחרים, עד שהופשרה ע"י העורך הראשי החדש יונה ויזנטל שבא לשקם את ההריסות ברוממה. החדשות הטובות הן שמכיוון שהסדרה לא מגיבה לאירועים אקטואלים, היא לא נפגעה מההקפאה ועדיין רלוונטית.
הכתיבה מצויינת, המשחק נהדר, ההפקה מושקעת ואיכותית, גם בצילום, בדיוק כפי שאפשר ורצוי וצריך לעשות בכספי הציבור הרבים של הערוץ. ואולי זה בעצם המקום היחיד שבו יכולה להיות משודרת תכנית כזו.
מבלי להיתלות באילנות גבוהים מדי, זה הערוץ שהפיק ושידר את "ניקוי ראש", הסאטירה העברית הראשונה, והציל את "החמישייה הקאמרית" אחרי שנפלטה מערוץ 2. זו אותה "החמישייה הקאמרית", לצד "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון, שמהווים את מקורות ההשראה הברורים של "היהודים באים". וזה לא חילול הקודש.
הבחירה לשדר את התכנית בימי שישי נכונה מבחינת השיבוץ שנחשב יוקרתי, עם פלטפורמת הרייטינג הסבירה של "יומן" שגבוהה יותר מ"מבט", ולמרות שהקהל הדתי לא יצפה בה, עדיין לא חסרים אנשים שחמתם תבער.
אולי זה יקרה בעקבות הפרק השני, שם ברוך גולדשטיין על תקן "סטן" של אמינם כותב מכתבים לאלוהים ולא נענה, עד שכדי לפגוש אותו הוא מחליט בהתקף זעם לנסוע למערת המכפלה, והסוף ידוע. קליפ שיש בו ניצוץ של גאונות, ובוודאי יגיע לידיעתם וצפייתם של פוליטיקאים דתיים וימניים שירימו קול צעקה ויקראו להוריד את השיקוץ מהאוויר לאלתר.
אבל כל עוד המקארתיזם לא השתלט פה סופית ועדיין מותר להביע דעות שאינן תואמות את של השלטון ולייצר סאטירה שמאלנית מבלי להיעצר, יש לקוות ש"היהודים באים" תגיע לסיום העונה הראשונה, ויש לקוות שלא האחרונה שלה. צריך לזכור שנכון לעכשיו ראש הממשלה הוא גם שר התקשורת, כך שאולי בקרוב כולם יאלצו להתיישר לפי הקו של "ישראל היום". יחי המלך.
בינתיים, "היהודים באים" היא אחת התכניות החשובות שעלו בערוץ 1, ולו רק בשל עצם השידור שלה. היא אולי לא תקרע אתכם מצחוק, אבל היא תעשה משהו מסוכן יותר – היא תגרום לכם לחשוב.