משנה לשנה מפליא לגלות כמה אנשים יושבים לצפות בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות. נכון, הטקס מועבר במקביל בשלושת הערוצים הגדולים וזה לא שיש לאן לברוח, ועדיין, מדובר ככל הנראה במדורת השבט האמיתית.
וכמובן, היו מי שניצלו את העובדה הזו עד תום, כמו יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שידע שהוא מקבל את זמן המסך הגדול ביותר לו יזכה בקריירה שלו, וחפר למוות לא רק בנאום הפתיחה אלא גם בהדלקת המשואה הראשונה. כשדיבר על הפערים החברתיים בישראל, אמר אדלשטיין בין היתר כי "אין לנו את הפריבילגיה ליצור שתי מדינות לעם אחד", וודאי רצה להוסיף "כך שבטח תשכחו משתי מדינות לשני עמים".
ראש הממשלה נעדר מהטקס (כך נהוג), אבל רעייתו קיבלה מספיק קלוז אפים בשביל שניהם, מעניין אם זו הייתה הכתבה מלמעלה. לא רק זה, המצלמה אף התעכבה על יורש העצר ג'ופרי, כלומר יאיר, וחברתו הנורבגית חאליסי, כלומר סנדרה. כן, הם עדיין ביחד, לפחות עד שהחורף יגיע.
הטקס השנה עמד בסימן "זמן נשים", או כמו שמרב מיכאלי ודאי הייתה קוראת לזה "זמנת אנשות". 14 נשים נבחרו לכבוד הזה: ספורטאיות, נשות חינוך, צבא, תקשורת וחברה. למרבה המזל אף אחת מהן לא נזקקה לעזרה בהדלקת האש.
חירשים שצפו בטקס בערוץ 2, או כאלה שסתם ראו את השידור במיוט ונאלצו להסתמך על הכתוביות (בערוץ 1 היה תרגום סימולטני לשפת סימנים) ודאי יצאו מבולבלים במיוחד. כך למשל הם היו יכולים ללמוד שמרים פרץ היא מפקחת במשרד החיוך, שהסבתא של שחר פאר היא ניצולת שוויץ (מקום קשה ואכזר, זה ידוע), שעדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, החליטה כנראה להתמרד ומדברת משום מה על "החרה החרדית", ושהמדענית ד"ר קירה רדינסקי מחמיאה למורים ש"עושים עבודת קודש של טיוח הדור הזה". אין ספק שמי שלימד את האחראי לכתוביות עשה עבודת טיוח יסודית.
ואחרי כל הכבוד שניתן לנשים הגיע זמן תרגילי הסדר. הצורה הראשונה שדוגללה: משולש הפוך. תעשו עם זה מה שאתם רוצים. אגב, הצורה האחרונה הייתה ציור אבסטרקטי כלשהו שהכרוז הגדיר כ"אשת חיל". לא היה יותר פשוט להראות פוסטר של גל גדות?
עם סיום הטקס ופריצת הזיקוקים, שוחרר כל ערוץ לשידוריו הוא. בערוץ 10 הסתפקו במערכונים של "הגשש החיוור", בערוץ 2 הביאו מופע משירי נעמי שמר לטובת הקהל שמחפש להירדם מול הטלוויזיה ועדיין לא הספיק, ונדמה שרק ערוץ 1 השקיע במופע מרכזי כמיטב המסורת, עם יצפאן כמנחה, חיילים כצופים ואמנים אהובים בחלק האמנותי.
אלא שרותם אבוהב שעלתה למופע סטנדאפ התקשתה להעלות חיוך אצל החיילים, אולי בגלל בדיחות כמו זו על בעלה – איש קבע, שקנה לילדים את הספר "דירה להפציץ". אם כי חייבים להחמיא לה על החתרנות. בכל זאת ערוץ ממלכתי, בסיס צבאי, העובדה שהיא לא הועמדה מיד למשפט שדה היא סוג של הישג.
מי שראש הממשלה היה חסר לו בהר הרצל, קיבל אותו במשדר הזה, בצורת ראיון עם אלי יצפאן. רק תזכורת: ראש הממשלה האחרון שיצפאן ראיין היה אריאל שרון, ואתם יודעים איך זה נגמר. החלק הזה היה, איך לומר, פחות חתרני. יצפאן שאל שאלות חנפניות שכולן הרמה אחרי הרמה להנחתות קלות, ראיון שהיה יכול בקלות להתפרסם ב"ישראל היום". הייתה אפילו שאלה-מטעם על עתיד השידור הציבורי ו"האנשים הטובים" שעובדים בה, וזה אחרי שהאורח הראשון שהוצג בתכנית היה מנכ"ל רשות השידור. פראבדה זה כאן.
היי, לפחות ביבי נקרע מצחוק מהמבטאים של יצפאן והראה סימנים נדירים של אותנטיות אמיתית. רק חבל שבשנה שעומדת בסימן הנשים החזקות, לא היה אף אזכור לגברת נתניהו. בכל זאת – האישה מנהלת את המדינה ביד רמה. שלא לומר מחזיקה את העומד בראשה במקום רגיש.
"בכל פעם שאני מראיין אותך אני יוצא כל כך אופטימי", סיכם יצפאן את המפגש. ואז כולנו התעוררנו מהחלום.