עמיר פרץ
הנה משהו שלא חשבנו שאפשרי – קאמבק לעמיר פרץ. בשנים האחרונות נחשב פרץ לאחד משרי הביטחון המגוחכים שהיו לנו, שהדבר העיקרי שזכרנו ממנו היה ניסיון נואש להביט דרך משקפת שעדשותיה מכוסות. לא נעים. אבל מתברר שפרץ ושפמו האקספרסיבי לא היו זקוקים למשקפת על מנת לחזות את העתיד בבהירות ובדיוק. לאורך כהונתו, הוא היה היחידי שהתעקש ודחף להתקנת מערכת "כיפת ברזל", זו שמונעת מאתנו מלאכול פגיעות ישירות על ימין ועל שמאל.
לא פלא שלפתע כולנו מוצפים ברגשות הכרת תודה ומסתערים על וול הפייסבוק שלו בשלל ברכות וסרטוני חתולים שאולי יביעו שמץ מההערכה המחודשת שאנחנו חשים כלפיו. פרץ, כצפוי, חוגג את הניצחון המאוחר ומככב בשלל פאנלים חדשותיים, מאובזר בדבר מלבד חיוך "אמרתי לכם", ומה שהתברר כיכולת האנליטית והמופלאה שלו לחזות את העתיד. תודה לך פרץ! אנחנו מעריכים.
עמליה דואק
בזמן שמשדרי החדשות שמסקרים את "עמוד ענן" היו עמוסים באימג'ים מבאסים של פוליטיקאים קודחים, מבנים בדרום שעולים באש וסיוון רהב מאיר, הגיעה עמליה דואק והפכה את החרדה לתאווה לאישונים.
לא ניסחף ונתלה את הכרוז שיודיע שיונית לוי היא כבר לא מפיצת האקטואליה הכי הורסת על המרקע אבל לכו תדעו, דואק עלולה להתגלות כיורשת, אפילו אם כרגע היא עדיין מסתפקת בלדווח על תל אביבים משתטחים בזמן אזעקות, במקום להקשות על רוביק דנילוביץ' בעוד שאלה מהאולפן.
עם דיי ג'וב שכולל סקופים על בורות בכביש ככתבת תחבורה וייחוס משפחתי ראוי בהחלט (הבת של נחמה), עמליה שלנו הסתערה על ההזדמנות לטחון שעות בלייב כנציגה אסתטית במיוחד של מבצע "עמוד ענן", והיא עושה זאת בחן וכריזמטיות שזיהנו אצלה עוד כשהייתה טאלנט גלצ"י על מדים.
רוני דניאל
"הוא השופר של צה"ל, בלי טיפת ביקורת", "הוא רק מחפש מלחמה", "הוא דווקא מתון וזהיר מהרבה לוחמים", "הוא איש שבא מהשטח ורק הוא יודע מה באמת קורה שם", "הוא מכבד את המעמד". כל אחד חושב משהו אחר על הכתב לענייני צבא וביטחון, רוני דניאל, אבל מה שבטוח - במלחמה הזו (סליחה, במבצע הזה) הוא לגמרי מככב.
לא משנה מתי תפתחו את הטלוויזיה דניאל שם. יש מצב שהוא מטעין את עצמו יחד עם הנייד בחדר האחורי בנווה אילן. את הפיק שלו במבצע הוא ביצע היום בשידור כשהוא רב בלייב עם אחמד טיבי. השניים החלו רבים על החוסר אנושיות אחד אצל השני. ריב ג'וסי אמיתי, כמו שרק כוכבי ריאלטי מנוסים יודעים לריב.
אין ספק שמשפטים כמו: "יש להפסיק את הטיפול בפינצטה ולהוציא את הפטיש הכבד" מאד מלחיצים, מצד שני, יש משהו בנוכחות שלו בשטח או באולפן שגורם לי להרגיש שהמבוגר האחראי נמצא פה.
טל רוסו
טל רוסו, המכונה "רמבו", הוא כוכב עולה בשמי צה"ל. השמועה טוענת שהוא יכול להיכנס מתחת לג'יפ ולהרים אותו בידיים, שמועה נוספת התייחסה לזה שהוא עצר בגופו רכב נמלט. רוסו אגב, לא אישר ולא הכחיש את הסיפורים ורק טען (בחיוך) ש"מכוניות זה דבר דינאמי".
רוסו, הוא לא רק דמות יבשה שבאה רק על מדי ב', הוא כבר כיכב בתוכנית "אנשים", הופיע בכל אתרי הרכילות שסיקרו את הזוגיות המפתיעה שלו עם הדוגמנית נטלי עטיה ואם תבדקו טוב טוב, תגלו שאחותו החורגת היא העיתונאית ליאת תימור. יחד עם זאת, התהילה הגדולה של רוסו מגיעה עכשיו במבצע "עמוד ענן".
רוסו, אלוף פיקוד דרום, עולה לאוויר כל פעם שיש משהו חדש בגזרת הדרום. במראה מסוקס ומוטיבציה של גיבור על, מבטיח רוסו לשמור על התושבים בגזרה, לתמוך באנשים המפחדים ובעיקר נותן תחושה שכמוהו, גם אנחנו לא נשברים כל כך מהר.
תא"ל יואב (פולי) מרדכי
הרבה מאד גלגולים עבר דובר צה"ל מאז ימי המרגיע הלאומי של נחמן שי ועד גרסת ה"ישראל, מלחמה" של מבצע "עמוד ענן". הפונקציה שהוקמה כדי לדברר את הצבא אל האזרחים באמצעות התקשורת, הפכה בימי פולי למעודד הרשמי של צה"ל: התראות כלפי אנשי חמאס להישאר במחבואם, נבואות על לילות של אש וגופרית בעזה וקרבות רשת היסטריים עם חשבונות הפייסבוק והטוויטר של חמאס, שסיפקו לכולנו תחמושת ממים לחודשים ארוכים.
לכל אלה צריך להוסיף את התדרוכים היומיים שלו במהדורות החדשות כדי לקבל מופע שנע בין המשעשע לביזארי. מצד אחד לא זכינו לקבל ממנו באמת את המידע שאזרחים מרוטי עצבי אזעקות משוועים לקבל מסמכות צבאית בכירה. מצד שני גם בצד השני האזינו לו, וזה בטוח עזר להבין שעם מג'נונים כמונו לא כדאי להתעסק.
ירון שניידר
חוץ מחדרי מדרגות ומזה שמחזיק בפטנט לכיפת ברזל, הזרקור התקשורתי ממוקד לאחרונה על שלל פרשנינו לענייני ערבים, ובטח תשמחו לשמוע שסוף סוף אפשר לזהות חריץ במונופול הקשיח של אהוד יערי וצביקה יחזקאלי.
אז הכירו את ירון שניידר. שנים של שאיפת אבק כקשב זוטר בנווה אילן וכסנג'ר של אהוד יערי, הסתיימו בקול אזעקה כששניידר החל לחרוך את המסך בעוד סיפור על המתרחש במפקדת החמאס והמחיש לנו שהיורש כבר מוכן ליום שבו יערי יתחיל לפרשן תנאי פנסיה, במקום עוד ציטוט של איסמאעיל הניה.
שניידר הוא כל מה שאתם לא מצפים מפרשן לענייני ערבים שלכם. אשכנזי נאה עם לוק ג'סטין ביברי שעוד צריך לעבוד על ההגייה האותנטית של ח' ו-ע' ולהחתים דרכון בארצות ערב. אבל במלחמת - "אין ברירה כי אין לנו מספיק פרשנים" - הוא צובר זמן מסך ומשתפשף לאיטו, בהמתנה סבלנית ליום שבו נקרא לו גם בלי תותחים רועמים ופאנלים מסביב לשעון. צביקה יחזקאלי, מאחוריך.
פרופסור ירון בר דיין
הדרך ההגיונית היחידה להסביר את השעות שהעביר פרופסור בר דיין באולפני הטלוויזיה, היא בכך שסידרו לו מיטת שדה מתחת לשולחן העגול. בכל רגע נתון שבה פתחנו השבוע את הטלוויזיה, בין אם במבזק לילי מאוחר או עם קריאת התרנגול בבוקר, מצאנו את אלוף המשנה מפיקוד העורף יושב שם: אותם מדים, אותם משקפיים, אותה יציבה ואותם מסרים. שום אזעקה טיל או רוני דניאל לא ייאשו אותו מלספר לנו בקור רוח ובפעם הטריליון מה כדאי לעשות אם האזעקה תפסה אותנו בשטח פתוח, לאן כדאי לרוץ אם אנחנו גרים בבית מזכוכית, וכמה זמן התראה יש למי שגר על התפר שבין בני ברק לרמת גן. בשלב מסוים זה כבר הפך להיות עניין של עיקרון: אם בר דיין לא נשבר מלתת את אותה התשובה גם בשעת השידור ה-100, גם אנחנו לא ניתן ל"צבע אדום" קטן לשבור אותנו.
המשקפיים של תמר איש שלום
לאחר שבוע של היעדרות כתוצאה מדלקת עיניים חריפה, תמר איש שלום חזרה לעבודה ולמשמורת מלאה עלינו, זו שעברה בשבוע ההוא לידיו של גיא זוהר. וכולנו שמנו לב שאיש שלום לא חזרה אלינו בגפה, אלא בתוספת משקפיים עדינים, כפי הנראה לא מתוך ניסיון לשוות לעצמה מראה מבוגר ואינטלקטואלי יותר, גם לא מתוך שאיפות היפסטריות, אלא בטח כתוצאה מהוראות רופא שאסר עליה להרכיב עדשות מגע. והאמת? לא עפנו. אוהבים את תמר איש שלום ומתים על חנוניות באופן כללי, אבל עדיין היינו שמחים אם היא הייתה הולכת על זוג משקפיים קצת יותר אופנתי. אגב, גם יונית שבה אלינו השבוע עם שינוי מראה קל – שיער אדום מתנפנף. האם מדובר במחווה לצבע אדום? כנראה שלא, אבל עדיין נחמד.