בעזרת הייפ גדול ברשתות החברתיות, יחד עם מבקרים אוהדים ורייטינג יציב (ועוד בערוץ 10!) - "חברות" סיימה בראשון את עונתה השלישית בסיבוב ניצחון של ממש. הקומדיה שיצרו ליטל שוורץ והבמאי שי בן עטר יחד עם ליאת שביט ויואב גרוס, עלתה העונה מז'אנר ה"סדרות-שרואים-כי-זפזפנו-אליהן-במקרה" אל ליגת-העל של הקומדיה הישראלית. וכאן המקום לשאול: למה דווקא עכשיו? קרה משהו מיוחד בעונה הזאת, שגרם למהפך הזה?

התשובה, באופן מפתיע, היא לא. מלבד כניסתה של עוד תינוקת לחיי דמותה של נועה (המגולמת בידי ליטל שוורץ), שום דבר לא ממש השתנה ב"חברות". למעשה, אנשים שצופים בה עוד מהעונה הראשונה עלולים לקטר שהיא לפרקים חוזרת על עצמה. אך בניגוד ל"חברות" עצמה, הקהל של הסדרה גדל והתגבש בעונה הזו: שנים של המלצות מפה לאוזן ושידורים חוזרים עשו את שלהם וטפטפו בהדרגה ליותר צופים שגילו את הסדרה, ובעונה הנוכחית - יחד עם תמיכה פייסבוקית מרשימה, שחשפה את הגולשים לקטעי-שיא רבים - הציבור גילה כי מתחת לאף שלו מסתתרת קומדיה קלילה אשר טומנת בחובה אמת גדולה.

כוחה המרכזי של "חברות", שמתארת את חייהן של שלוש אמהות מותשות (שוורץ, יחד עם לירית בלבן ולירון ויסמן) ורווקה אחת מבוהלת (מגי אזרזר המצוינת), מצוי בכנות שלה. בעולם של "חברות" הגיבורות לרוב מנסות להשיג אחד משני דברים: במקרה הטוב, להצליח למצוא את שלוות-נפשן האבודה במקומות לא-צפויים, אליהם לרוב המין הגברי לא מגיע; במקרה הרע, החברות יילחמו להצליח לרצות את כל סביבתן מבלי לאבד את השפיות בדרך.

כשזה מגיע לנסיונות להשיג שקט נפשי, "חברות" מצטיינת בהגשמת פנטזיות מהסוג שאיש לא חלם עליהן. רק בעונה הזאת זכינו לראות את שני (אזרזר) השוטרת משיגה קולקציית חלומות של בגדי יוקרה מבית של אישה עשירה שנרצחה, את נועה מתענגת על שירותי המחלקה ליולדות מבלי לבשר על כך לבן זוגה, ואת פזית (בלבן) שמנצלת את כישורי הנהיגה המפוקפקים של בתה שזה עתה קיבלה רישיון כדי להספיק את כל הסידורים שהיא חולמת לעשות. בעוד שבעולם של סדרות כמו "רמזור", אליהן לרוב "חברות" מושווית, הגברים הם עצלנים ומניאקים שפוגעים חדשות לבקרים בסביבתם, הנשים ב"חברות" מציעות מודל אלטרנטיבי ופסימי-משהו: "תנו לנו משאבים שאיש לא צריך, ואנחנו ננצל אותן לטובתנו מבלי שתרגישו שהיינו פה". שמחת חיים ושקט נפשי תמורת... כלום בעצם. האם זה כל כך הרבה לבקש? בוודאי שכן! והחברות, בהתמדה, נכשלות במשימה זו.

גם במאבק המתמיד על ריצוי הסביבה, צפויים ל"חברות" קרבות בלתי נסבלים. בין אם במשימות לבית הספר ולגן, מאבקים מול המשפחות של בני הזוג וניסיונות לענות על הצרכים של כוווווולם, "חברות" מציגה במרכזה את הכוח העל-אנושי שנדרש מאימהות במדינה הזו להישאר שפויות. ולא שעולם הרווקות מוצג באופן סלחני יותר: דמותה של שני, נרקיסיסטית ככל שתהיה, מתמודדת עם מכבש לחצים אכזרי בדמות דושבאגים נצלנים ומטומטמים, ומשפחה שלא מאמינה בה לרגע, ומצפה ממנה תדירות לאכזבות.

הצגת המציאות איתה מתמודדות הגיבורות, שלמרות התסכול ממשיכות להיאבק ולתחמן את דרכן אל נסיונות בלתי-פוסקים לשגרה שפויה, אינה נפוצה בנוף הסיטקום הישראלי, או הדרמה הישראלית בכלל. על אף שסדרות כ"האחיות המוצלחות שלי", "אורי ואלה" ו"מטומטמת" מיקמו בשנים האחרונות את דמות האישה הישראלית על המפה, הן רובן ככולן עסקו במשברים הגדולים של גיבורות בשנות ה-20 לחייהן. נסיונותיהן של אימהות צעירות להישאר שפויות אינן מצאו עדיין את דרכן למיינסטרים הישראלי, בוודאי לא כשהן מרכז העניין ולא מנת-צד לסיפורם של מרגלים/שוטרים/מזרחים/אשכנזים ממין זכר. בנקודה הזו, למעשה, "חברות" נכנסה בכל הכוח לפלח-שוק ענק שאין כל היצע טלוויזיוני שבאמת עוסק בו. 

וכעת, בעונתה השלישית, לרגעים נדמה שיוצרי הסדרה כבר הבינו זאת. לא כל פרקיה מוצלחים באותה המידה, ולעתים נדמה שהיא לוחצת על דוושת הסלפסטיק או העדתיות בחוזקה, ושלא לצורך. אך על אלו מחפים, בממוצע של אחת למספר פרקים, ניואנסים תסריטאיים מבריקים של ממש. למשל, בפרק המצוין בו פזית לוקה בשיתוק בערב החג, מצליח בן זוגה ניסים (קובי מאור) להבין לראשונה את גודל הלחץ והטירוף שהופעלו עליה, רק כשהיא מאושפזת במחלקה של נשים שחטפו הלם-קרב מבישול ארוחת החג. סצנת בית החולים, שסוקרת מחלקה שלמה של נשים במצבי-קיצון קטטוניים, לא רק קורעת מצחוק, אלא גם מכה לראשונה בפרצופו של ניסים את האמת שצופי הסדרה כבר יודעים מזמן: אם רק היית צריך להתמודד עם הטירוף הזה בעצמך, גם אתה היית קורס.

ניואנס נוסף (ומקסים) עליו הקפידה הסדרה בעונה זו הוא עיצוב דמותה של ורד (ויסמן), האמא "המוצלחת", שעמוק בפנים מתכחשת בכל הכוח לכך שהיא נתונה במצב זהה לחלוטין לזה של חברותיה. אחד הדברים היחידים שהשתנו לאורך עונותיה של "חברות" היא המודעות ההדרגתית של נועה לכך שורד בעצם לא שונה ממנה ומחברותיה, אך שהיא לעולם לא תעז להודות בכך. צופה מזדמן בסדרה יחשוד שורד היא בדיוק מראית-העין של האמא שהיא מנסה לגלם, אך מי שעוקב אחר העונה ירגיש - כמו נועה - בסדקים הקיימים. וייתכן שאם יום אחד ורד תעז להודות בכך שחייה אינם טובים כפי שהיא מחויבת להציגם, הסדרה תחשוף בפנינו את חיי המשפחה שלה. אך רק כשהיא תהיה בשלה להתמודד עם האמת ולוותר על הכבוד.

בינתיים, אנחנו נפרדים (כנראה רק זמנית) מ"חברות" כשהיא בשיא כוחה, ועם קהל מרשים שלרבים ממנו יש עוד שתי עונות שלמות להשלים בשידורים חוזרים. ולאלו מכם שטרם צפו בה נוכח חשש מעברה המפוקפק של ליטל שוורץ ב"צחוק מהעבודה": זהו זמן טוב להרפות. היא כתבה אחלה של סדרה, ומשחקת בה לתפארת. אם תפספסו את הממתק הזה, ההפסד יהיה כולו שלכם.

mako תרבות בפייסבוק