ביום שישי בערב אהוד יערי לא היה מרוצה. זה היה ניכר מהפרצוף שלו ב"אולפן שישי" בזמן שדנה ויס דיברה. בשיא הפריים טיים העזה ויס, האישה, לדבר על סוגיה שהיא תחום המומחיות שלו – ביטחון לאומי. לטענתה של ויס, ההתייחסות לטרור באירופה כאל שאלה של האסלאם מול המערב אינה הפרדיגמה הנכונה. השאלה, לדבריה, היא של מתונים ותאבי חיים אל מול קיצוניים. יערי וחבריו לפאנל (רוני דניאל ואמנון אברמוביץ') לא הסכימו עם דעתה. זה לגיטימי, כמובן. הבעיה הייתה בדרך שבה הביעו את חוסר ההסכמה: קטיעת דבריה, זלזול בידע שלה והסגברה (הסבר מתנשא של גברים כלפי נשים בתחום שהם חושבים שהן לא מבינות בו כי הן נשים). יערי גם כינה אותה "יאכנע". ויס, בתגובה, העמידה מולם מראה מגדרית וטענה שלא מאפשרים לה להתבטא בסוגיות של ביטחון כי היא אינה גבר.

שאלות של ביטחון נחשבות באופן מסורתי לסוגיות של גברים בלבד, שנשים לא צריכות לקחת בהם חלק. משאים-ומתנים קשוחים, טילים, מטוסי קרב – אלה לא דברים שאשה עדינה, טובה ואמהית אמורה לעסוק בהם. אישה חזקה יכולה, לכל היותר, לדבר על סוגיות של משפט ופלילים. אבל כשמגיעים לשאלות של מלחמה ופיגועים, יש רק דמות אחת שרשאית לדבר - הגבר, שחינכו אותו מגיל צעיר שהוא צריך להיות חייל אמיץ שנלחם בגברים הרעים ומגן על הנשים החלשות. הן, בתמורה, מתחייבות להישאר יפות, לגדל את ילדיו ולפתוח רגליים כשהוא חפץ בכך.


התפיסה הזאת הופכת את העובדה שמלחמות ופיגועים משפיעים על נשים לחסרת משמעות. שלא לדבר על זה שגם לנשים – מתוקף היותן בנות אדם – יש תובנות על מלחמות ופיגועים. ועוד לא הגענו לדיון בשאלה "מהו ביטחון?", ולמה כשמדברים על ביטחון לאומי לא מדברים על טרור של אלימות מינית נגד נשים.

הכנסת נשים לשיח הביטחוני היא הכרח כי זה לא הגון להדיר מחצית מהאוכלוסייה מהנושא; כי הכנסת מוחות חדשים תאפשר פתיחה של כיווני מחשבה חדשים; כי צריך להכניס לשיח פרספקטיבות שמעסיקות נשים; ולא פחות חשוב מכל אלה: כי צריך לפרק את המונופול הגברי המאצ'ואיסטי על ביטחון.

צפו בעימות (החל ב-0:42):

בשבוע שעבר, בעקבות הפיגועים בבריסל, בכתה שרת החוץ של האיחוד האירופי פדריקה מוגריני. העובדה שאישה מנהיגה בוכה היא לא רק הוכחה לכך שחשוב שיהיו נשים בשיח הביטחוני כדי שגם אמפתיה ורגישות יהיו חלק מהערכים שמובילים את השיח ולא רק תקיפה ולהראות כמה איבר המין שלנו גדול. היא גם מאפשרת למנהיגים גברים לבכות – כמו שעשה לפני כמה חודשים ברק אובמה, כשדיבר על הגבלות נשיאת הנשק.

אבל מה לעשות שלאהוד יערי זה לא מתאים. הוא רגיל שבסוגיות ביטחוניות הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו, כולל מעשי לוליינות תקשורתיים שמטשטשים את הגבול בין העיתונאי לאיש הביטחון. ב-2012, בזמן מבצע "עמוד ענן", ראיין יערי את המתורגמן הפלסטיני של תחנת אל-אקצה ששידרה את דבריו. במהלך הראיון העביר יערי מסר מדיני-ביטחוני: "חמאס צריך להבין שלא יהיה מחזה של ניצחון שלו". כשאחד הפרשנים הביטחוניים המובילים גם מדברר את השלטון, האחווה המאצ'ואיסטית גוברת על היכולת לנהל דיון עיתונאי ביקורתי, כולל דיון על פרשנויות אחרות - בוודאי כזו שמגיע מפי אישה. זה לא מפתיע, אם כן, שכאשר מנחת הדיון יונית לוי ביקשה להפסיק את המופע המוזר, אהוד יערי הניח עליה יד במטרה להשתיק אותה. טוב שלא אמר לה "הס, מיידלע" – אנחנו הרי יודעות שיש לו לקסיקון יידישאי של מילים מקטינות לנשים.


כבר בפתח דבריה ב"אולפן שישי" העריכה דנה ויס שהגברים באופן לא יאפשרו לה להתייחס לנושאי ביטחון. דני קושמרו, המנחה, השתמש באמירה הזאת כדי לתקוף אותה ולטעון שזו לא סוגיה של גברים ונשים. למעשה, הוא המחיש בדיוק את מה שאמרה ויס וניסה לבטל את טענתה (שלא לדבר על הבעיה המגדרית הכללית בסיטואציה – למה יש רק אישה אחת בפאנל? ומה הפלא שאין מי שיגבה את ויס בפאנל, כולל המנחה קושמרו).

יערי – במקום להתעמת עם טענתה של ויס – התנשא באומרו "כדאי שתתעמקי קצת". מבחינתו, הוא בכלל לא נדרש להסביר ולנמק. מהרגע שהוא אמר שהיא לא מבינה, אז היא לא מבינה. הוא הגבר שיודע, והיא האישה הקטנה שצריכה להוכיח שהיא ראויה לדבר. גם האמירה המקטינה "אני מעריץ את המומחיות שלך בנושאים אחרים" נועדה לקבוע שבסוגיה הביטחונית היא איננה מומחית – לעומת הגברים, כמובן. לסיום הגיע ה"יאכנע" - כינוי נשי משפיל שמתאר אישה נודניקית. נודניקית, כי העזה לעמוד על שלה ולא לקבל בהכנעה את מה שאמרו לה. בפעם הבאה, דנה, פשוט תשתקי. ככה תתקבלי לאחוות הגברים. ואל תשכחי גם לחייך.


התגובות של יערי וקושמרו מעלות שהבעיה היא לא רק נשים וביטחון, אלא זכותן של נשים לדבר בסוגיות מבלי שניתנה להן רשות. גברים יושבים באופן קבוע בפאנלים ומדברים על סוגיות שהם לא מבינים בהם, או שהם השלימו מהוויקיפדיה, ודעתם נחשבת פשוט כי הם גברים. לעומת זאת, עיתונאית שעוסקת בקשת רחבה של נושאים לא יכולה לדבר כי היא לא הוכיחה שהיא חרשה למבחן ושאהוד יערי נתן לה ציון 100.

דנה ויס היא לא עיתונאית בתחילת דרכה, והיא לא חוששת גם לעסוק בסוגיות מורכבות, כפי שהיא הוכיחה בראיון המדובר שערכה עם אייל גולן (עם כל הקשיים שהיו כרוכים בו). ובכל זאת, ויס חשה צורך לפתוח את טיעוניה ב"אולפן שישי" במילים "ארהיב עוז ואומר". זה אומר משהו על האווירה בתכנית ובכלל – אווירה שבה נשים מוגבלות ביכולתן להתבטא ולהשמיע קול. נראה כי למרות שנשים עובדות, מצביעות לכנסת ואפילו מצליחות להעלות סוגיות של תקיפות מיניות לכותרות, העיסוק בצבא וביטחון נשאר אבן יסוד של הזהות הגברית הישראלית (ובכלל), והם מגנים עליה בכל הכוח שיש להם, כאילו היה זה המעוז האחרון לפני שדאע"ש עולים על הגדרות.