אחרי יותר מעשור במערכת יחסים שידעה עליות וירידות, בשעה טובה נולדה לנו ולנינט טייב בת - תינוקת מושלמת בשם אמיליה. כמה חיכינו לרגע בו נוכל ללטף את פניה הרכות מבעד למסך המחשב. בכל זאת - הבת הבכורה שלנו. אבל נינט, באינסטינקטים של לביאה מגוננת, החליטה להפריד בינינו. למרות שאנחנו כמעט משפחה.
יכול להיות שלא קראנו את המפה נכון במשך כל השנים? האם לא הבנו את הרמזים, וחיינו בעשור האחרון במערכת יחסים חד-צדדית כמו סטוקרים עלובים ונטולי חיים?
אבל נינה, אנחנו יכולים להישבע שלפני 11 שנים הסתכלת לנו בעיניים וביקשת שנצביע לך, לא? והצבענו. בהמונינו. אפשר להגיד שקצת עזרנו לך לצאת מקריית גת, או שזה שוב עיוות המציאות האופייני לנו? ורגע לפני שעלתה עוד עונה של "השיר שלנו", רצנו בהיסטריה לקנות את העיתון שעשה עלייך ועל רן דנקר כתבת שער מהממת. ביג מיסטייק? אה.. ואחרי זה, כשגילחת את הראש? יצאנו עוד יותר סתומים שמיד התחברנו לחברה הסלולארית שפרסמת?
נינט המתנשאת
ואולי זה מה שגרם לנו קצת להתבלבל. פעם צעדנו יחד יד ביד לכל מקום, ועכשיו היד שאחזה בנו חזק מרימה אצבע משולשת בכל פעם שיש צלם בסביבה (מטאפורית, כמובן). בכל פעם שאת עושה את פרצוף הג'ף-באקלי האיכותי והמתנשא לצלם הפפראצי, את בעצם עושה אותו לנו - צרכני הרכילות, האנשים שעוקבים אחרייך בשקיקה מהפעם הראשונה שהופעת על המסך.
וכשאת שותקת בהפגנתיות מול כתב רכילות תוך משחק בשיער הכאילו לא מוקפד שהספר שלך עבד עליו שעתיים, את כאילו אומרת "אחי, אין לך משהו יותר חשוב להתעסק בו?". את אומרת את זה לנו. בפרצוף. אגב, לא פעם תהינו אם הזלזול שלך בנו הוא מה שגורם לנו לרצות אותך יותר.
זה אולי חוסר התחכום שלנו, אבל המסרים הכפולים שלך שיגעו אותנו. נמאס לך מאתנו? סבבה, אנחנו מבינים. אבל כמו במנוי לחדר כושר, גם לך היו כמה נקודות יציאה מהקשר שלא ניצלת. לפני כמה שנים החלטת שנתמקד במוסיקה שלך ונדבר רק על זה. אפילו הוצאת אלבום יפהפה ואיכותי. ואז בא קמפיין לתחתונים. ואיפה שיש תחתונים ויש נינט - יש כתב של גיא פינס. שאת הבאת על עצמך. וכך כל שנה - קמפיין חדש ומוסר כפול ישן. את יוצרת חוקים חדשים, ובמו ידייך שוברת אותם.
אולי קשה לנו לשחרר את העבר ולהבין שכל זה היה פעם, ועכשיו את נינט חדשה - כזאת שלא סתם מדגמנת הלבשה תחתונה, אלא שותפה לעיצוב שלה. ואת חלילה לא הולכת יותר להשקות. את רק מתקלטת בהן.
תקליטון אחרי לידה
ואז הגיעה נקודת היציאה הגדולה מכולן - ילדת את בתך הבכורה. באלוהים שהתרגשנו לא פחות ממך. יצאת מבית החולים, ומי חיכה לך בחוץ? אנחנו, בדמות 20 צלמי פפראצי. רוצים לראות, לדעת, לגעת. לא יכולנו להתאפק. ואת מיד שלחת אלינו מבט קשוח שמבקש לכבד את פרטיותך, מבט שגרם לנו לחזור הביתה ולהתבייש במה שעשינו. כי את צודקת. יש גבולות שלא חוצים. כל יולדת טרייה רוצה להיעלם ולא לענות על שאלות מפגרות. כל אחת רוצה לקחת רגע לעצמה עם משפחתה ולעכל את מה שהיה ואת מי שעוד יהיה.
גם לך מגיעה חופשת לידה, נינט. חופשה מאיתנו. ואולי זאת הייתה ההזדמנות שלך ללכת הביתה ולעשות ריסטארט. להפסיק פעם אחת – ולתמיד - "לשחק את המשחק" שאת כל כך שונאת. משחקי הרעב לכסף ויחסי ציבור.
כבר הכנו את עצמנו לפרידה ארוכה, כשלפתע, באופן הכי לא צפוי, עשרה ימים (!!!) אחרי הלידה, חזרת אלינו, יפה מתמיד. בהשקה. ולא סתם השקה - השקה המקדמת את הנושא עליו שמת לנו טאבו תקשורתי! אבל חשבנו שאסור לדבר על חיתולים, כי חיתולים זה תינוקות, ואיפה שיש תינוקות ויש נינט,יש גיא פינס. ואצל נינט 2015, פינס זה ביג פויה.
אחרי יותר מעשור שאנחנו ביחד , אולי הגיע הזמן לשים את הקלפים על משטח ההחתלה. את כבר אמא, נינט, וגם אנחנו לא צעירים. אפשר לומר שהסבלנות שלנו היא לא מה שהייתה פעם. אז הגיע הזמן שתחליטי מה בדיוק את רוצה מאיתנו – לטובתנו, וגם קצת לטובתך.
כי למרות כל השנים, התספורות, הלוקים, בני הזוג, ההשפעות המוזיקליות, עם גיטרה, בלי גיטרה, כן ממי, הכי לא ממי - אנחנו עדיין אוהבים אותך, נינט. אנחנו בסך הכל רוצים מדי פעם לשמוע בחזרה שגם את אוהבת אותנו.
עוד ב-mako תרבות: